סיפורו של העיתונאי שהוצא להורג על ידי דאעש

ג'ים: סיפורו של ג'יימס פולי, yes VOD

הסרט על חייו ומותו של ג'יימס פולי מבית HBO מצהיר כבר בתחילתו שסרטון הוצאתו להורג לא נכלל בסרט, ובאמת אין בו צורך. הסרט משרטט באמצעות סרטונים ועדויות של פולי, משפחתו ועמיתים למקצוע, קווים לדמותו המרתקת של אחד העיתונאים הנועזים של זמננו.

התשוקה הגדולה ביותר שלו היתה לתעד ולהביא סיפורים מהשטח. פעם כשאמרו עיתונות התכוונו לזה. כך מצא את עצמו פולי ב־2011 בבנגאזי שבלוב, מלווה עם מצלמה את כוחות ההתנגדות לקדאפי. יחד איתו היו עוד כמה עיתונאים הרפתקנים, שהצליחו להביא לעולם תיעוד מחזית המאבק. הם היו עיתונאים עצמאיים שסיכנו את חייהם, אבל הם גם ידעו לשים את הגבול לעצמם ולהגיד "עד כאן, זה מסוכן מדי"; אבל לא פולי, שעליו מעידים עמיתיו: "הוא משוגע".

במסעותיו באזורי עימות פגש פולי את המוות כמעט על בסיס יומי. פיצוץ בעיראק שהיה קרוב אליו ותועד במצלמתו, כשבניין קרס ובתוכו משפחה ואנשים המחפשים את יקיריהם בין ההריסות, ובהפצצות בסוריה. באחד הדיווחים שלו מהשטח הוא נראה מדווח למצלמה מה שקורה בצעקות, כשמסביבו כדורים שורקים וכולם יורים על כולם. סוריאליסטי. 

באפריל 2011 ג'ים וכתבים נוספים נסעו לחזית בלוב עם המורדים. הנסיעה היתה לא ברכב נפרד, אלא ברכבי המורדים שאיתם התחברו. לפתע כוחות של קדאפי ירו לכל עבר. חברו הצלם נהרג, ואותו זרקו באיזו משאית. "צילמו אותי בטלפון סלולרי וחשבתי לעצמי, 'אלה הראיות שיהיו יום אחד לפשעי מלחמה', והבנתי שעכשיו זה אני". 

ג'ים נכלא בכלא הלובי למשך 44 ימים עם עוד עיתונאים. כששוחררו, זה נראה כמו שחרור שבויים משדה קרב. כאן המקום להגיד שההתנהלות של פולי ושל חבריו בשטח היתה זהה לזאת של לוחמים: הם לבושים אפוד מגן וקסדה, מדלגים בין ההריסות מבית לבית תוך כדי שהם תופסים מחסה - במקום נשק הם אוחזים מצלמה.

השאלה שנשאלת לאורך כל הצפייה בסרט ולא נענית היא, למה הוא עושה את זה? אחד מחבריו מסביר כי "באיזשהו שלב כבר לא מדובר בעיתונאי שמעביר זווית שאי אפשר לראות ממקום אחר, אלא בעצם אתה מחכה שיפגיזו אותך, והשאלה היא למה אתה עושה את זה? אין בזה כסף, אז למה?"

למרות ששוחרר ומשפחתו חשבה שכבר לא ישוב לשדה הקרב, לא עבר זמן רב והוא נסע לסקר את הקרבות בסוריה. אבל משהו השתנה. המקומיים, שבדרך כלל קיבלו עיתונאים זרים כי היה חשוב להם שהסיפור שלהם יגיע לעולם, כבר היו מיואשים אחרי שנתיים של מאבקים בשלטון אסד ללא התערבות העולם. גם סבלנותם כלפי זרים נגמרה, וכך מצא את עצמו פולי בידיים של דאעש.

הסרט ערוך היטב, אך בחלקו השני הוא מגולל את שעבר פולי בכלא עם עוד עיתונאים עד שהוצא להורג. חלק זה ארוך ומייגע וקצת מוריד את הפוקוס מפולי - ובעיניי הוא די מיותר. 

פולי היה עיתונאי עד נשימתו האחרונה. הוצאתו להורג מול המצלמות, שפורסמה בכל כלי תקשורת אפשרי בעולם - ולמעשה היתה האירוע השני בגודלו בעולם בנפח הסיקור, אחרי אסון התאומים - היתה העבודה העיתונאית האחרונה שלו והחשובה מכולן. עד אז ההתייחסות לארגון דאעש היתה שולית ועברה מתחת לרדאר של העולם המערבי. האיש שתמיד היה מאחורי המצלמה כדי להביא את הסיפור של אחרים, ניצב מול המצלמה ובאופן מעוות שנכפה עליו העביר לעולם מסר. אם זאת לא עיתונות - מה כן?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו