החלום היהודי של יונג

שנים של שיח משותף בין שני אנשים מתחומי ידע שונים - אפרת חרמוני, פסיכותרפיסטית יונגיאנית, ויונדב קפלון, משורר ובוגר ישיבות חב"ד - הביאו לעולם ספר מיוחד במינו, המנסה לעגן את הפסיכולוגיה של יונג גם במורשת היהדות. ב"עולם צמא לגשם" מובאות רבות מהתורה שבכתב ושבעל פה, שנבחרו ברגישות ובידע, וגם תמצית רעיונותיו של הפסיכולוג השוויצרי ומידע שצברה אפרת חרמוני בעבודתה הקלינית. 

קשה להתעלם משני אתגרים מהותיים, שעימם התמודדה המחברת. יונג לא התפעם, בלשון המעטה, מהמיתוסים היהודיים, והרבה בדוגמאות מהעולם הפגני: בבלי, מצרי ויווני, ומהסמלים האלכימיים של ימי הביניים. "מסע הגיבור", הדרך לשלמות ולאיזון, חייבת, לפי יונג, לעבוד דרך שערי תרבותו הספציפית של כל אדם, כדי להגיע לשורשים המשותפים לכלל האנושות. 

בשנת 1900 החל יונג הצעיר לעבוד בבית בחולים הפסיכיאטרי ברגהולצלי בציריך, ושם קרא לראשונה את ספרו של פרויד ״פשר החלומות".  חרף הצהרותיו החוזרות, שהינו "אתאיסט המנוכר לחלוטין לדת אבותיו כמו לכל דת אחרת", כיבד פרויד את היהדות ושאב ממקורותיה. בתחילת דרכו התעמק יונג בשיטתו של פרויד ונעשה בכיר תלמידיו, אולם בהמשך נותק הקשר בין השניים.

כריכת הספר 

ב־1934, במאמרו "מצב הפסיכותרפיה היום", הבחין יונג בין "פסיכולוגיה יהודית" ו"פסיכולוגיה גרמנית" וכתב: "לתת־מודע הארי פוטנציאל גבוה יותר מזה של היהודי", וכונן את משנתו כמעט בלי לכלול בה אלמנטים מהמסורת היהודית. מתוך כך ברור מדוע מתקשה החוקר בן־זמננו להוכיח זיקה של יונג ליהדות. מאוחר יותר התרחק יונג מעמדתו הקיצונית, גינה את הנאצים וטען שאינו אנטישמי. הוא אמר כי שונאיו מעלילים עליו רק מכיוון שמתוך שיקול מדעי טהור, מצא לנכון להבחין בין פסיכולוגיה יהודית ופסיכולוגיה נוצרית.

בעיה נוספת בקשר של יונג ליהדות קיימת בניתוח סיפורי התנ"ך - כמו מעשה יונה הנביא או הגירוש מגן עדן - בכלי המלאכה היונגיאניים. חוקר המקרא הגרמני הרמן גונקל סבר שכדי להבין נכונה סיפור קדום עלינו לחפש את ה"מושב בחיים", Sitz im Leben - את נביעתו מעולם המושגים וסגנון החיים בתקופה שבה נוצר. 

שיטת ה"מושב בחיים" אינה סותרת פרשנות יונגיאנית, ואולי אף מחזקת אותה. אבל היא מחייבת להעמיק ולהגיע לשורשי הסיפור, לחצוב ולהפריד בין האלמנטים ששימשו יסוד למסורת היהדות, ובין האלמנטים המייצגים מיתולוגיה פגנית. למשל במעשה המבול, המתואר במפורט באפוס השומרי "גילגמש", מסופר כיצד זכה אותנפישתים, בן דמותו של נוח, בחיי נצח. זאת בניגוד גמור ל"אל עפר תשוב", שנגזר על אדם הראשון בספר בראשית.

מטופלת מספרת על חלום שבו איבדה את דרכה בחשכה, ולאחר תלאות הגיעה לצומת דרכים. הפענוח היונגיאני מדבר על מסע בתת־מודע לקראת איזון בין המודע והתת־מודע. במקביל מצוטט מדרש תהילים - "למי הרשעים דומים? למי שמתהלך באישון לילה ואפלה. ולמי הצדיקים דומים? למי שמהלך ואבוקה בידו". אין ספק שהפענוח היונגיאני שמציעה חרמוני מרומם את הנפש, אך בו בזמן גם ייתכן שהמדרש נסב רק על המוטיב המקובל, החוזר ונשנה במקורותינו של צדיק ורשע, מוצג כמשל תמונתי, כמקובל בעולם העתיק. 

ציטוט אחר מהמקורות בספר מתאים לתובנתו של יונג, על כך שחלומותינו הם במה למוקדי זיכרונות ורגש לא מודעים, וצפים לתודעה בעת השינה מהתת־מודע האישי והקולקטיבי (ה"עמוק" יותר מהאישי, והמשותף לכל המין האנושי). במסכת ברכות בתלמוד כתוב: "אין מראים לו לאדם לא דקל עשוי זהב, ולא פיל הנכנס בקוף המחט". רש"י מפרש: "דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם". החלום יכול להראות רק את מה שחווינו בעבר, כפרט או כצורת חיים - ולא מעבר לכך. 

"עולם צמא לגשם" הוא ספר נועז ומקורי ושובר מוסכמות. ראוי שיבשר המשך מחקר כיצד השפיע עולם היהדות, ששורשיו בשחר התרבות האנושית, על תורתו של יונג - האיש שפרץ את מגבלות הפסיכולוגיה האישית, והפליג למחוזות של תרבויות עתיקות, דתות, סמלים ואגדות. √

עולם צמא לגשם / אפרת חרמוני, מודן, 244 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו