חנה ארנדט, יהודייה-גרמנייה, לימים הוגת דעות ידועה ושנויה במחלוקת, היתה בת 18 כשהחלה להשתתף בשיעוריו של הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר באוניברסיטת מרבורג. היידגר, שיהפוך מאוחר יותר לתומך נלהב של המפלגה הנאצית וחבר בשורותיה, היה באותה עת בן 35.
בין המרצה בעל ניצוץ הגאונות לסטודנטית המבריקה התפתחה במהרה מערכת יחסים אינטימית ביותר, למרות הבדלי הגיל. המשיכה האינטלקטואלית, שהפכה לאהבה, תיחזקה את הקשר בין השניים עשרות שנים, למרות בגידתו הרוחנית והמעשית של היידגר בהתגייסותו למען אידיאולוגיית הגזע הנאצית. בעיני רבים, אהבתה של ארנדט להיידגר גרמה לה לחפש הצדקות להשחתת המידות של העם הגרמני תחת המשטר הנאצי, ולפתח את תיאוריית "הבנאליות של הרשע" (שאותה פיתחה בעת שסיקרה כעיתונאית את משפט אייכמן), שלפיה כל אחד מאיתנו, בתנאים מסוימים, עלול להפוך לפושע נאצי.
מסתוריות הקשר בין ארנדט להיידגר עומדת בליבה של האופרה הישראלית-גרמנית "הבנאליות של האהבה", שהצגת הבכורה שלה הועלתה שלשום, מוצאי יום השואה הבינלאומי, בתיאטרון רגנסבורג שבדרום גרמניה. האופרה היא תוצר של שיתוף פעולה בין שלושה יוצרים ישראליים: המלחינה וכלת פרס הממשלה לקומפוזיטורים, אלה מילך-שריף, הסופרת סביון ליברכט (שהאופרה מבוססת על מחזה שלה שעלה בתיאטרון בארץ לפני כעשור) והשחקן והבימאי איתי טיראן - שזו אופרה ראשונה שהוא מביים.
האופרה המודרנית, בת שתי המערכות, היא מסע בחייה מלאי התהפוכות של ארנדט, שמצאה את עצמה מגורשת ממולדתה האהובה גרמניה ומאוחר יותר מוחרמת על ידי בני עמה היהודים בשל עמדותיה ביחס לנאצים ובשל הביקורת שהשמיעה כלפי הציונות וישראל. חשיפת קשריה ההדוקים עם היידגר הוסיפו לבידודה.
"הבנאליות של האהבה" מעלה משולש רומנטי מאוד לא בנאלי בין ארנדט להיידגר ובין ארנדט לאחד מעמיתיה היהודים ללימודים באוניברסיטה. ארנדט מוותרת על אהבתו "הנורמלית" של הצעיר היהודי כדי להתמסר לאהבתה "הלא נורמלית", שהיא מבוך יצרים ותשוקות - שבו היא ממשיכה להסתובב כל חייה. המבוך הוא גם התפאורה לאופרה.
חנה ארנדט היא בעלת נוכחויות רבות על הבימה. חנה ארדנט המבוגרת מלווה, צופה ונזכרת בחנה ארדנט הצעירה - המאוהבת, המאוכזבת, המגורשת, המוחרמת. איתי טיראן הפך את כל חברי להקת האופרה, נשים וגברים כאחד, לדמויות חנה ארדנט נוספות, בעלות תפקידים שונים בעלילה המתפתחת, ומסתיימת במפגש מחודש בין ארנדט והיידגר חמש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. במפגש הזה היידגר מסרב להתנצל על תמיכתו בנאצים, וארנדט הצעירה משתלטת על ארנדט המבוגרת וסולחת לאהובה, שכן הוא לא ביצע פשעים אלא רק "פיתח רעיונות".
"אהבתה של ארנדט היא האהבה של היהודי הגרמני לתרבות הגרמנית - אהבה שהיתה אשליה שהתפוצצה", אומרת סביון ליברכט. "זו לא היתה אהבה סימטרית. היידגר היה הגבר הראשון בחייה והקשר עימו נותר הקשר המשמעותי ביותר עבורה. הוא, מצדו, אהב נשים רבות. באחד המכתבים לאשתו הוא מסביר לה שיש סביבו כל כך הרבה נשים משום שהוא זקוק לארוס כדי לפתח את הגותו. ארנדט היתה עבורו אחת מרבות".
אלה מילך-שריף אומרת כי "זה סיפור אהבה גדול שהוא גם סיפור האהבה בין יהודים לגרמנים. לא קל לקבל את הקשר של שניהם, ולכן הוא גם מוצג באופן פרובוקטיבי באמצעות הבימוי של טיראן".
ליברכט ומילך-שריף עבדו מספר שנים על הפיכתה של ההצגה לליברית, שמצליחה לשמר את המתח העלילתי. נראה שהמשימה הצילחה משום שהקהל הגרמני אהב מאוד את היצירה, שהוזמנה על ידי תיאטרון רגנסבורג. כעת מקווה טריו היצירה הישראלי שהאופרה תמצא את דרכה גם לבמה בישראל.
