הדרמה המתחוללת לאחרונה בעניין החזרת המהגרים הבלתי חוקיים לאפריקה, מסמנת יותר מכל את הבעיה המרכזית במערכת היחסים ממשל-משפט-תקשורת-חברה בישראל: חברה בקיטוב ערכי, הנובע מחוסר ידיעה, וממגבלות משפטיות מוגזמות על פעולת הממשלה.
ראשיתו של דבר באמצע העשור הקודם בהיותי קצין בכיר בפיקוד הדרום, אז החלו להגיע לגבולנו הפרוץ עם מצרים מסתננים משלל מדינות אפריקה, בעיקר סודן ואריתראה. רובם המוחלט ידעו לספר לנו כבר במפגש על הגבול שהגיעו למטרת פרנסה.
המענה לאותה הסתננות בגבול הפרוץ היה החזרה לסיני, אולם בג"ץ התערב ואסר על צה"ל להשיב את אותם "פליטי עבודה" כלעומת שבאו, ואנחנו נותרנו ללא מענה אפקטיבי לבעיה שהלכה והתעצמה. ידענו לומר כבר אז ממקורות מודיעיניים שמתפתחת לה תעשייה שלמה מסודן, דרך מצרים בואך סיני, של הובלת מהגרים, תעשייה שגלגלה מיליוני דולרים.
בג"ץ אסר על צה"ל להחזיר את המסתננים עוד בגבול עם מצרים // צילום: קוקו
ארץ זבת, חלב ודבש
יתרה מכך, ידענו לומר גם שקליטת אותם מהגרים יוצרת גל מוטיבציה עצום עבור משפחותיהם להגיע גם הם לארץ זבת חלב ודבש, וכך, תוך חודשים ספורים האחדות הפכו לעשרות, ושנה לאחר מכן למאות. כל פניה שניסינו מול גורמי המשפט לא עזרה - אסרו עלינו במפורש להחזירם למצרים, הגם שידעו שמדובר במהגרי עבודה.
עד אז כל התהליך הזה לא עבר את סף הרדאר התקשורתי, וגם ממשלת אולמרט דאז נמנעה מהחלטה ליישם את הריבונות בגבול הדרומי באמצעות מכשול. לזכותו של עמיר פרץ, שר הביטחון דאז יאמר שניסה לתקצב מכשול אולם סדרי העדיפויות לא איפשרו מהלך כל כך מתבקש.
התהודה הציבורית החלה להיווצר כאשר אילת הוצפה במהגרים מאפריקה, וגם באר שבע שהחלה לספוג גלים, אז כבר דובר באלפים בשנה. אולם סדר היום הלאומי היה אחר והמהגרים החלו לנוע צפונה, למרכז הארץ.
התמודדו עם גלי המסתננים, כל אחד בדרכו. שר הביטחון לשעבר פרץ, רה"מ נתניהו ורה"מ לשעבר אולמרט // צילומים: קוקו, אורן בן חקון, דודי ועקנין
חשש ביטחוני: מחבלים במסווה של מהגרים
עם היבחרו של נתניהו ב-2009 הסוגיה הוצפה במלוא חומרתה. פוטנציאל הכניסה של מהגרים מסיני התקרב למליון, והצטרף לכך חשש כבד לכניסת מפגעים במסווה של מהגרים. ב-2010 התקבלה החלטה לסגור את הגבול, ובזמן שיא המשימה הושלמה בסוף 2012. אוטוסטרדת ההגירה נחסמה, ועתה נותרה השאלה כיצד מתמודדים עם 60 אלף שנכנסו לארץ, רבים מהם השתקעו בדרום תל אביב.
מאז, כל ניסיון של הממשלה להתמודד עם האתגר נחסם בחומות של בג"ץ, שנענה פעם אחר פעם לעתירות של ארגוני שמאל כאלו או אחרים. אילולא ההתערבות של בג"ץ בהחלטות מפקד פיקוד הדרום, ומאוחר יותר פסילת חוקים, כל האתגר הזה כלל לא היה נוצר, והנה הגענו עד הלום.
מאז שנת 2013 אנו עדים לתופעה חדשה - אותם מהגרים בלתי חוקיים שהשתקעו במרכז הארץ הפכו לסוגיה פוליטית. יש להם הנהגה, וייצוג ומה לא. האירועים בדרום תל אביב הפכו גם לעניין תקשורתי, שחלק מהמדיה הפך אותו לדרמה סוחטת דמעות, מחזה משובח עבור יפי נפש שפתאום התעוררו.
הדרמה מבית היוצר של השמאל
פוליטיקאים מהשמאל שמצאו עוד קרדום לחפור בו. הדבר החמור כאן הוא שחלק מהציבור כבר אימץ באמת ובתמים את הנרטיב כאילו היהודים בעלי היסטוריה של פליטות על סף הכחדה הפכו להיות צוררים בעצמם. התהליך המתואר מייצג באופן מושלם את הבעיה האקוטית אליה התגלגלנו בשנים האחרונות: צדקנות משפטית מוגזמת, המכשילה את השלטון, מבלבלת את העם, ומועצמת על ידי המדיה רודפת הדרמות והרייטינג.
רבותיי, זה הריאליטי הישראלי, ולנו אין עסק עם פליטים ממלחמה אכזרית, אלא עם "פליטי הריאליטי", של הדרמה מבית היוצר של מדינת ישראל.
הכותב הינו אלוף משנה במילואים, כיום חוקר יחסי צבא וחברה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו