פרשנות: נאום עוטף אור

בנאום הידידותי ביותר שנשמע אי פעם מפי אישיות זרה בכנסת, ביקש סגן נשיא ארה"ב מייק פנס להזכיר - למקרה שמישהו שכח - כי ישראל נמצאת במקום הנכון מול הפלשתינים, מול איראן ומול העולם. ואולי חשוב מכל: ישראל בצד הנכון של ההיסטוריה. לא פלא שנבחרי ישראל (להוציא הרשימה המשותפת) הריעו לו דקות ארוכות. נדמה שאיש מהח"כים לא היה כותב נאום טוב יותר.

• • •

ישבתי אתמול בכנסת וראיתי סגן נשיא אמריקני צנוע, שבפיו מסר ברור למזרח התיכון: הכללים השתנו. תחת מנהיגותו של הנשיא טראמפ תפעל ארה"ב לפי הערכים המשותפים לה ולישראל, ולא תעניק זכות וטו לגורמים מערערים שמשמיעים איומים: לא בענייני שלום, ולא בענייני מלחמה. 

דבריו הפשוטים והאמיצים של פנס לא הפתיעו אותי. פגשתי את סגן הנשיא עוד לפני שהושבע. בניגוד לאחרים, שרצו לכהן כסגניו של טראמפ כדי לשפר את מעמדם האישי, פנס האמין באמת ובתמים כי הוא והנשיא משלימים זה את זה. התוצאה הורגשה כבר בחודשים הראשונים לכהונת הממשל. 

פנס הוא סגן נשיא שמבין: המעצמה שאותה הוא מייצג יודעת תמיד לעמוד במקום הנכון של ההיסטוריה, בדיוק כמו המדינה המארחת, ישראל. נאומו של פנס לא היה נאום של אוונגליסט או של משיחיסט - אלא של סגן נשיא שרואה את ייעודה ההיסטורי־דתי של אמריקה כחלק בלתי נפרד ממדיניות הממשל. 

העיר על הגבעה

אם יש מישהו מבין יושבי המליאה שמבין טוב מכולם את אמריקה, הרי מדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו. במהלך נאומו פנה לפנס ישירות, באנגלית, ואמר לו כי ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת מדינת ישראל תיזכר על ידי הישראלים כרגע מכונן בהיסטוריה שלנו. 

"ירושלים יוטה, ירושלים ורמונט, ירושלים מישיגן", מנה נתניהו שלוש מ־11 ערים אמריקניות הנקראות על שם בירתנו, כדי להמחיש בפניו כיצד כולנו - ישראלים ואמריקנים - שואבים את כוחנו מ"העיר הזוהרת על הגבעה": מונח מהברית החדשה, שאותו הנשיא רונלד רייגן הפך לסמל לכוחה החיובי של אמריקה כמקור של השראה ואופטימיות. רייגן, אחרי שמונה שנות כהונה שבהן הצליח להשכיח את כהונתו המדכדכת של ג'ימי קרטר והציב את ארה"ב במסלול של ניצחון מול בריה"מ פושטת הרגל, הפך את רעיון "העיר הזוהרת על הגבעה" לקול קורא עבור ממשלים נוספים. 

בדיעבד, כל אלה שהתפקעו מצחוק כאשר שחקן זוטר לשעבר בשם רונלד רייגן הודיע על רצונו להיות נשיא, הבינו כי בזכותו ניצחה ארה"ב במלחמה הקרה. היום, אלה שצחקו כאשר איש הבידור והנדל"ן דונלד טראמפ הצהיר שיידע לקדם את "הדיל האולטימטיבי", מבינים שהוא כנראה זיהה את מה שכל קודמיו לא השכילו לראות: במזרח התיכון האותנטיות חזקה יותר מכל דבר אחר. 

כאשר נתניהו דיבר על "עבר משותף, עתיד משותף וגורל משותף", הוא נגע בדיוק בנקודה הרגישה שחולקים ישראלים ואמריקנים - התשתית התרבותית והדתית, ושותפות הגורל שחולקות ארה"ב וישראל, המובילות לשותפות בערכים. כאז כן היום.

מלוא החופן אמריקנה

ולכן, כשסגן נשיא ארה"ב הזכיר בתורו את העיר הזוהרת על הגבעה, נזכרנו בנאום הפרידה של הנשיא רונלד רייגן (1989) אחרי שמונה שנות כהונה. רייגן ביקש אז להכריז "על החלום להפוך את אמריקה לעיר הזוהרת על הגבעה". לא אוונגליזם, לא משיחיות - קוראים לזה פשוט "אמריקנה", ואת זה בדיוק הביא עימו מייק פנס לישראל. את זה הביא עימו גם דונלד טראמפ לבית הלבן, ואת זה, אגב, שכח הנשיא הקודם ברק אובאמה. זוכרים את אלה שבמשך שמונה שנים נופפו לעברנו באצבע מאיימת ותהו כיצד, כביכול, איבדנו את אמריקה? 

"העיר הזוהרת על הגבעה" (מובן שיהיה מי שיבקש להבליט הקשר דתי אחר, כדי להפחיד) שוב גנבה את ההצגה, ובצדק. מייק פנס הגיע אלינו עם מטען עודף בדמות הכרזה היסטורית על פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים לפני סוף 2019. זוכרים את אלה שפקפקו בכוונת ממשל טראמפ לעמוד במילתו? זוכרים את אלה שעמדו עם סטופר ביד? מה הם יעשו כעת, יבואו בטענות שהוא עדיין לא יישם את פתרון שתי המדינות?

באו לקלל ויצאו מברכים

זה כבר לא תלוי בדונלד טראמפ, וגם לא בנו. זה תלוי באבו מאזן, שאחרי נאום הקללה ("ייחרב ביתך") נסע לאירופה כדי להיפגש עם שרת החוץ של האיחוד ולבקש שיכירו בפלשתין. נניח שאירופה תכיר; האם זה הצעד שיוביל את הפלשתינים באמת למדינה? אירופה בנסיגה, אמריקה חוזרת, והפלשתינים שוב מפספסים הזדמנות. חבל שבאולימפיאדת החורף, שתיערך בעוד חודש, לא קיים ענף החמצת הזדמנויות; הם היו מקבלים מדליית זהב בכל המקצים. 

במהלך מערכת הבחירות לנשיאות דיברו הצמד טראמפ־פנס בהקשר הישראלי, לא רק על הכרה בירושלים כבירה ועל העברת השגרירות אליה, אלא גם על הסכם הגרעין עם איראן. אתמול בכנסת חזר פנס ואמר שמדובר בהסכם שהוא "אסון", וכי אם לא ייעשו בו שינויים - אמריקה תיסוג ממנו. האם מישהו יכול לפקפק עתה ברצינות האמריקנית? 

אפשר שמדובר בהבטחת הבחירות הראשונה בתחום החוץ של קמפיין הבחירה מחדש של 2020, ואפילו של הקמפיין של 2024, שבסופו פנס מקווה, כנראה, להפוך לנשיא ה־46.

היו מי שניסו לייצר סערה בכוס תה סביב חברי הכנסת מהרשימה המשותפת. ההצגה המבוימת שלהם נמשכה שניות אחדות, וסגן הנשיא האמריקני פטר אותה בחיוך קל וסירב להתרגש. הוא דיבר על "הדמוקרטיה הישראלית התוססת". באו לקלל ויצאו מברכים. 

אתמול בכנסת ראיתי סגן נשיא עם משנה סדורה. מייק פנס הוא אדם מאמין. הוא גם מאמין בשיבת ציון. גם אנחנו. אמנם לא ראינו אתמול ביאת המשיח, אבל היינו עדים לדבר שאנחנו חולמים עליו כבר קרוב ל־70 שנה (ויש שיגידו אלפיים). "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", אמר פנס בנאומו, והוציא לכולנו את הברכה מהפה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו