"קרא לי בשמך", סרט ההתבגרות עטור השבחים של הבמאי לוקה גואדנינו ("גלים גבוהים"), מגולל את אחד מסיפורי האהבה הרגישים, היפים והייחודיים שנראו על הבד בשנים האחרונות. במרכז העלילה (שמתרחשת על רקע הנופים הפסטורליים של צפון איטליה, בראשית שנות ה־80) ניצב אליו (הכוכב העולה טימותי צ'למט), נער בן 17 שמפתח רגשות לא מוסברים כלפי אוליבר (ארמי האמר), עוזר המחקר הנאה של אביו, שמגיע כדי לבלות את הקיץ בבית המשפחה.
בניגוד למקובל, סרטו של גואדנינו (שיעלה בקולנוע בסוף השבוע הקרוב) אינו הופך את הרומן שנרקם בין שני הגברים לדבר בעייתי. אליו אמנם מוצא את עצמו מצוי בתוך סערת רגשות, אך ייחודה של היצירה יוצאת הדופן הזאת נעוץ בכך שסיפור האהבה אינו מצית קונפליקט או דרמה גדולה. המסע האמוציונאלי של אליו נותר במרכז הפריים לכל אורך הדרך.
לוקה גואדנינו// צילום: אי.פי
"עבורי, 'קרא לי בשמך' הוא סרט על האפשרות האוטופית", אומר לי גואדנינו בן ה־46 במהלך ראיון בפסטיבל ציריך האחרון. "אחרי שאליו ואוליבר מקיימים יחסי מין, בבוקר שאחרי, הם לא רבים, ואין קונפליקט חיצוני שצץ בעקבות המעשה. אבל יש בלבול רגשי גדול. והבלבול הזה היה העיקר עבורי. במובן הזה שאבתי השראה רבה מהסרטים של אריק רוהמר, ז'אן רנואר וברנרדו ברטולוצ'י".
ידעת מההתחלה שהמתח הרגשי הזה יספיק כדי להותיר את הקהל מעוניין?
"זה מצחיק, כי זה בדיוק מה ששאלו אותי שוב ושוב כשפניתי לחברות הפקה שונות כדי לקבל מימון לסרט. כולם אמרו לי שאני חייב להוסיף אנטגוניסט לסיפור; שהאמא של אליו צריכה להיות הנבל. אבל שוב ושוב אמרתי 'לא'. כי בטח שזה מספיק! רציתי להתמקד בשני הבחורים, ולא הרגשתי שאני זקוק לטריקים נרטיביים כדי שהסיפור יעבוד".
לא חששת לגעת באהבה כל כך טהורה ואופטימית בין גברים בתקופה כל כך שמרנית?
"מרסל פרוסט אמר פעם שאין משהו שאי אפשר לדבר עליו. השאלה היא איך הדיבור נעשה. אנחנו חיים בתקופה מאוד שמרנית ומאוד מסוכנת. זו עובדה, לא תחושה. אבל אני לא מאמין שהקהל שמרני. בעולם מושלם, הסרט הזה יעזור לאנשים לקבל את האחר. יכול להיות נהדר, למשל, עם סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, יצפה בסרט וייסוג מהרעיונות שלו בנוגע לטיפולי המרה להומוסקסואלים".
איך הגעת לטימותי צ'למט ולארמי האמר? שניהם מעולים, ונראה שהם גם יהיו מועמדים לאוסקר.
"אוליבר מתואר בתסריט כ'כוכב קולנוע', ולדעתי אין מישהו שהוא יותר 'כוכב קולנוע' מאשר ארמי האמר. כמובן שהעובדה שהוא שחקן נהדר לא הזיקה. ובאשר לטימותי, השילוב בין השאפתנות שלו, הכישרון שלו והמשמעת האדירה שהוא הפגין - שיכנעו אותי שהוא מתאים. אבל לא הייתי מוכן לטווח הרגשי המדהים שהוא חושף בסרט. ההופעה שלו היא הרבה מעבר לתקוות הפרועות ביותר שהיו לי".
עשיתם חזרות על הסצינות היותר מאתגרות?
"לא. אבל נתתי הוראת בימוי אחת ויחידה לשחקנים: אמרתי להם שהם צריכים להיות קלילים כמו הקצף בקפוצ'ינו. בדיעבד, נראה שזו הוראת הבימוי הטובה ביותר שנתתי בחיי".
במהלך הראיון הזכרת במאים רבים. יש במאים עכשוויים שאתה נהנה לעקוב אחריהם?
"בהחלט. אני מת על בן ארצך נדב לפיד. לפני כמה שנים הייתי בחבר השופטים של פסטיבל לוקרנו, והענקנו פרס לסרט הראשון שלו, 'השוטר'. אני חושב שהוא אחד הבמאים הגדולים ביותר שחיים כיום. וגם הסרט השני שלו, 'הגננת', הוא סרט מדהים ויפהפה. במאי פנטסטי. וגם גבר מאוד נאה! מבחינתי, נוכל להקדיש לו את כל שאר הריאיון אם תרצה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
