הצהרת ירושלים וביקור בכותל: על ראש שמחתו
כשנה אחרי שממשל אובאמה אפשר החלטה אנטי־ישראלית באו"ם, שבה כונתה ישראל "כובשת בלתי חוקית" בבירתה, ב־6 בדצמבר תיקן טראמפ את העוול. הנשיא חתם על הצהרה נשיאותית רשמית, שבה הכריז כי ירושלים היא בירת ישראל מפני שהיא "הבירה הקדומה של העם היהודי", ו"בה יושבת הממשלה הישראלית". בד בבד, הורה למחלקת המדינה למצוא בהקדם האפשרי מבנה שאליו תוכל לעבור השגרירות האמריקנית.
לצד ההצהרה הדרמטית, ששמה קץ לעשרות שנות עמימות בעניין מעמד ירושלים, הכריז הממשל מלחמה על ההטיה האנטי־ישראלית של האו"ם. כבר בתחילת הכהונה הודיע טראמפ כי "ירשום שמות" של מדינות שאינן מיישרות קו עם ארה"ב בתמיכתה בישראל. השינוי בגישה התבטא בהפחתת תקציבו, וכן בקיצוץ דרמטי בסיוע האמריקני לאונר"א, סוכנות האו"ם לטיפול בפליטים פלשתינים.
גם היחסים בין רה״מ נתניהו לבין וושינגטון השתנו מן הקצה אל הקצה בעקבות חילופי הגברי בבית הלבן. אין המחשה טובה יותר לכך מהעובדה שטראמפ בחר דווקא בישראל כיעד לביקורו הנשיאותי הראשון מחוץ לארה"ב, ואף היה לנשיא המכהן הראשון שביקר בכותל המערבי. למרות ההכרעות המונומנטליות בעניין ישראל שביצע בשנה הראשונה, נדמה שטראמפ מחזיק בשרוול די קלפים לקדנציה. ההבטחה לחשוף תוכנית ל"הסכם האולטימטיבי" בין ישראל לפלשתינים היא רק אחד מהם.
המאבק בצפון קוריאה: תילי טילים של איומים
היחסים בין נשיא ארה"ב לשליט צפון קוריאה קים ג'ונג־און דווקא התחילו בנימה קורקטית יחסית. טראמפ כינה את קים "חכם", וקים מצידו לא עשה צרות מיוחדות. אלא שבשלב מסוים החליט מנהיג הדיקטטורה המבודדת לנסות את הממשל בארה"ב וביצע ניסויי שיגור בשני טילים בליסטיים בין־יבשתיים. בכך הוכיח כי ארצו יכולה, לפחות בהסתמך על הנתונים היבשים, לפגוע ברוב הערים המרכזיות בארה"ב. אם לא די בכך, בשנה החולפת ביצעה צפון קוריאה את הניסוי הגרעיני הגדול ביותר שלה עד כה - בפצצת מימן, לכאורה - ואיימה לפגוע בשטח הימי שסביב לטריטוריה האמריקנית גואם. מבחינת טראמפ זה היה הקש ששבר את גב הגמל, והוא נהג בקים כפי שנהג בכל מי שרצה לחסל במהלך מערכת הבחירות - הדביק לו כינוי מעליב: "איש הטילים הקטן". הוא אף איים ב"אש וזעם שטרם נראו כמותם" אם המשטר לא יחדל מיצירת פרובוקציות, ושלח מטוסי קרב לטוס באזור לצורך הפגנת כוח.
קים ג'ונג און ליד הפצצה // צילום: AFP
בסופו של דבר, אולי הודות לסנקציות שהוביל טראמפ נגד פיונגיאנג, השנה הסתיימה ללא התלקחות בחצי האי. דווקא בעלת הברית המסורתית של צפון קוריאה, סין, החלה להפנות לה עורף. לא זו בלבד, אלא שקים החל לשדר אותות פיוס לשכנתו מדרום: הוא הסכים לפתוח בשיחות שלום בדרג בכיר לראשונה זה שנתיים, וכן לגבש משלחת לאולימפיאדת החורף בדרום קוריאה. ההצלחה המסתמנת של טראמפ מול קים, אפשר להניח, תהדהד היטב גם בטהרן.
בלימת איראן: סטופר להסכם הגרעין
כמה ימים אחרי השבעת טראמפ ביצעה איראן ניסוי בטיל בליסטי לטווח בינוני. היה ברור כי המשטר בטהרן מבקש לבחון את סבלנותו של הנשיא החדש. התגובה האמריקנית לא איחרה לבוא: טראמפ הטיל סנקציות נוספות על איראן והבהיר כי המדינה נמצאת "תחת אזהרה", וכי אל לה לחשוב שתוכל לחמוק מעונש אם תמשיך כך.
עד מהרה התברר כי הרפובליקה האסלאמית ביטלה ניסוי נוסף שהתכוונה לבצע בטיל דומה, ייתכן שבהשפעת האיום האמריקני. טראמפ העלה לרמה חדשה את הלחץ על משטר האייתוללות ושם קץ ליחס הסלחני בכל הנוגע להפרות הסכם הגרעין.
באוקטובר הודיע טראמפ לקונגרס שלא יאשרר מחדש את הסכם הגרעין, משום שאינו עולה בקנה אחד עם ביטחונה הלאומי של ארה"ב, ובכך אפשר לקונגרס להטיל סנקציות נוספות על איראן. הנשיא האמריקני לא הסתפק בכך, והגדיר את משמרות המהפכה כארגון טרור.
החודש נקט טראמפ צעד דרסטי אף יותר, כאשר הכריז כי אין בכוונתו לאשר מחדש את הקפאת הסנקציות הכלכליות על איראן, הקפאה שאיראן התחייבה לה בהסכם הגרעין. הוא הדגיש כי הסנקציות יוחזרו בתוך ארבעה חודשים - אלא אם כן ההסכם ישונה דרמטית כך שהגבלותיו יישארו קבועות, ללא תאריך תפוגה, ויוחלו גם על תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן.
אם אכן יממש הנשיא את איומו, גם האיראנים יפסיקו ליישם את ההסכם, ולכן מדובר בהחלטה משמעותית ביותר: טראמפ למעשה מפעיל שעון עצר, ומודיע שההסכם יפורק אלא אם כן יתוקן.
חקירות רוסיה־גייט: הפרשה שמסרבת לגווע
בלב הפרשה שמרחפת מעל טראמפ עומדת הנחה פשוטה: רוסיה, או גורמים המקושרים לקרמלין, פעלו באופן מכוון - ומקוון - כדי לעזור לו להגיע לבית הלבן ולערער את מהלכן התקין של הבחירות. השאלה הגדולה שנשמעה כל העת, ושנשמעת גם עכשיו, היא אם מאמצי הקרמלין זכו לסיוע מצד אנשים בקמפיין של טראמפ, לכאורה בניגוד לחוק האמריקני.
בשנה החולפת נודע כי בכירי מטה טראמפ אכן ניהלו קשר עם הקרמלין מייד לאחר הבחירות. אף שהתנהלות זו לא מעידה על פעילות אסורה בהכרח, היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין נאלץ להתפטר מפני ששיקר בנוגע למגעיו עם הרוסים. טראמפ חזר ואמר כי מדובר במסע ציד של הדמוקרטים שלא יודעים להפסיד בכבוד. בשלב מסוים, כאשר הבין משיחה עם ראש ה־FBI ג'יימס קומי, כי הבולשת עדיין בודקת קשרים אפשריים עם רוסיה, קיבל את אחת ההחלטות הכי שנויה במחלוקת (עד כה) - ופיטר אותו ב־9 במאי. גורמים שונים, ובהם קומי עצמו, טוענים כי הפיטורים נועדו לסכל את החקירה בעניין, ממש כפי שהנשיא ניקסון ביקש לשבש את החקירה בפרשת ווטרגייט.
חילופים ופיטורים: כל מודחי הנשיא
השנה הראשונה של טראמפ בתפקיד אופיינה בחוסר יציבות בבית הלבן, בלשון המעטה. הוא הורגש בכאוס שאפף את האג'נדה של הנשיא, לרבות בעניין צו ההגירה לארה"ב. משהובן שהבית הלבן לא מתפקד כשורה, ראשים החלו להיערף: דובר הבית הלבן שון ספייסר, שהרבה להתקוטט עם התקשורת ואף נטה להרבות בשקרים ובהגזמות תמוהות, פרש והוחלף על ידי סגניתו, שרה האקבי סנדרס. ראש הסגל, ריינס פריבוס, הוחלף על ידי השר לביטחון המולדת ג'ון קלי - שהוביל גם לפרישת אנתוני סקרמוצ'י, ראש מערך התקשורת של הבית הלבן, ששרד בקושי עשרה ימים בתפקידו.
שון ספייסר, הדובר ששילם את המחיר
גם היועץ האסטרטגי הבכיר של טראמפ ומי שניהל את הקמפיין שלו, סטיב באנון, עזב לאחר שבסביבת טראמפ הבינו שהוא גורם יותר נזק מתועלת. הוא חזר לנהל את האתר השמרני רב ההשפעה "ברייטברט", אך לאחרונה פרש גם משם. אי הסדר בבית הלבן נשמע כמעט משעמם לעומת הפרקים השערורייתיים בספר "אש וזעם" שהוציא החודש הסופר מייקל וולף, אשר בהם נטען כי בסביבת הנשיא חוששים שהוא מעורער נפשית. בספר יצא באנון בשורת האשמות קשות נגד הנשיא, שהובילו לקרע עמוק בין שני האישים שהיו פעם כה קרובים.
תקיפת התגובה בסוריה: סוף־סוף, קו אדום ברור
ב־7 באפריל 2017 שיגרה ארה"ב 59 טילי שיוט לעבר בסיס סורי. זו היתה תגובה לתקיפה כימית שביצע בשאר אסד ליד אידליב, כמה ימים לפני כן, שבה נהרגו לפחות 100 בני אדם. תקיפה זאת נועדה לסמן קווים אדומים של ממשל טראמפ נגד שימוש בנשק כימי מצד הסורים.
מתקפת הנגד בסוריה // צילום: AFP
פקודת טראמפ לתקוף מתכתבת, באופן בלתי נמנע, עם ההחלטה שקיבל אובאמה - ואולי נכון לומר, לא קיבל - בסיטואציה דומה ב־2013. ביולי באותה השנה תקף משטר אסד אזרחים בנשק כימי, אלא שאובאמה לא אכף את הקו האדום שהוא עצמו הציב ונמנע מלתקוף בתגובה. במקום זאת הרוסים הסכימו לסייע בפירוק הצבא הסורי מנשק כימי, מהלך שהוביל בהמשך למעורבות רוסית גוברת בזירה הסורית.
מדיניות הפנים: שופטים שמרנים ורפורמת מסים
בשנתו הראשונה בתפקיד הצליח טראמפ לקצור הישגים בתחומים הפנימיים שרוב הנשיאים רק חולמים עליהם. ההישג העיקרי לטווח הארוך הוא מינוי השופט ניל גורסץ' לבית המשפט העליון. בכך הצליח טראמפ להבטיח, כנראה לעשרות שנים, את המשך הדומיננטיות של השמרנים בבית המשפט החשוב ביותר. ניצחון נוסף רשם טראמפ גם בערכאות משפטיות נמוכות יותר, שבהן מינה שופטים פדרליים שמרניים רבים.
תהיה חומה? גבול ארה"ב-מקסיקו
לצד זאת, בשנה הראשונה לכהונתו העביר הנשיא בקונגרס את רפורמת המס הדרמטית ביותר זה כ־30 שנה, שלטענתו צפויה לשנות מהיסוד את המשק האמריקני ולסייע לכלל האזרחים. ועוד הישג אחרון, לאו דווקא בחשיבותו: לאחר מאבק עיקש מול השמאל ובתי המשפט, יישם הנשיא את צו ההגירה שנועד למנוע כניסת תושבים ממדינות מוסלמיות שמהן נשקף חשש לטרור, תוך כדי צמצום משמעותי במכסות ההגירה.
מדיניות החוץ: אמריקה תחילה, הבלאגן בהמשך
במהלך מערכת הבחירות טראמפ התחייב להעניק יחס מועדף לבעלות בריתה של ארה"ב, בניגוד לאופן התנהלותו של קודמו, ברק אובאמה. עם זאת, שינויי המדיניות כלפי האו"ם והמזרח התיכון הכעיסו את בעלות הברית האלה כהוגן. קשה לשכוח את הבטחתו לבנות חומה בגבול הדרומי של ארה"ב, במימון מלא של מקסיקו, כמובן. תיזכר גם דרישתו הבלתי צפויה במסגרת מדיניות "אמריקה תחילה": הוא קרא לבעלות בריתה של ארה"ב לשלם את חלקן במימון מיזמים בינלאומיים משותפים, דוגמת ברית נאט"ו.
כחלק מרצונו לצמצם את הגירעון המסחרי של ארה"ב, הודיע טראמפ על פרישתה מהסכם הסחר הטרנס־פסיפי (TPP) ועל בחינה מחודשת של הסכם הסחר החופשי הצפון־אמריקני (NAFTA) עם מקסיקו וקנדה. טראמפ הודיע גם על פרישה מאמנת פריז בנושא האקלים והצהיר שממשלו ינהל משא ומתן מחודש "שיהיה הוגן יותר עבור משלמי המסים בארה"ב".
היחסים עם התקשורת: תחרות - מי עוין יותר?
מאז הכריז על מועמדותו לנשיאות, ניהל טראמפ יחסי אהבה־שנאה עם התקשורת האמריקנית, שהפכו במהרה ליחסי שנאה־שנאה. טראמפ, שביסס את עסקיו השונים על חשיפה תקשורתית גדולה וכיכב בתוכנית ריאליטי מצליחה, הרבה לתקוף עיתונאים וגופי תקשורת והאשים אותם בייצור "פייק ניוז".
התקשורת הממוסדת, הליברלית ברובה, סלדה מאופיו וממסריו של טראמפ והתגייסה להיאבק בו. מהלך זה סייע לו בקרב בסיס תומכיו, אבל גם יצר נתק חסר תקדים עם העיתונות בארה"ב, שמרבה לטעון כי הוא אינו כשיר לתפקיד וסובל מבעיות נפשיות.
ביומו הראשון כנשיא התעמת דוברו דאז, שון ספייסר, עם כתבי הבית הלבן וטען כי מספר המשתתפים בהשבעת טראמפ היה הגבוה ביותר אי פעם. זו היתה תחילתה של יריבות מופלאה, שבמהלכה השתמש טראמפ בחשבון הטוויטר שלו כדי לדבר אל העם מעל ראשה של התקשורת ולהשמיצה ללא הרף. לאחרונה, כדובדבן שבקצפת, הכריז על אירוע פרסי ה"פייק ניוז", שהיה אמור להתקיים לפני יומיים.
הטענות לגזענות: בין שרלוטסוויל לכוורת היהודית
במובנים רבים טראמפ הוא הנשיא היהודי ביותר שכיהן בבית הלבן. הוא סבא לשלושה נכדים יהודים מבתו איוונקה, שהתגיירה ומנהלת אורח חיים דתי. בעלה ג'ארד קושנר ועורך הדין היהודי הדתי ג'ייסון (דב) גרינבלט הופקדו על ניהול המו"מ בין ישראל לפלשתינים. טראמפ מינה את עו"ד דיוויד פרידמן, יהודי דתי נוסף, לשגריר ארה"ב בישראל, ובכירים נוספים בממשל, דוגמת שר האוצר סטיבן מנוחין, אף הם ממוצא יהודי.
מנגד, יריבי הנשיא מרבים לטעון כי הוא גזען ואנטישמי. ימים ספורים לאחר תחילת הקדנציה שלו הבית הלבן פרסם ביום השואה הבינלאומי הודעת גינוי נגד "הטרור הנאצי", בלי להזכיר את קורבנות השואה היהודים. במהלך מערכת הבחירות וגם אחריה הואשם טראמפ כי הוא מרבה לקרוץ לימין הקיצוני הניאו־נאצי, לאחר שסירב להיענות לקריאות התקשורת לגנות אמירות ומעשים שונים שלהם.
בקיץ האחרון, בהתייחסו לעימותים האלימים בין מפגינים מהשמאל ומהימין הקיצוני, הקביל בין שני הצדדים במהלך מסיבת עיתונאים שקיים לאחר שמפגינה בעיר שרלוטסוויל נדרסה למוות. "יש אשמים בשני הצדדים. היתה קבוצה מצד אחד שלא התנהגה כראוי, והיתה קבוצה מצד שני שגם היתה אלימה מאוד. כולם מדברים על האלט־רייט (הימין הקיצוני; א"ל)... מה עם אנשי האלט־לפט שהיו שם?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
