ה"זירה הלשונית" מגיעה ל"ישראל היום"

נאום היַחְרַבֶּתָק של אבו מאזן הוליד תילי תילים של פרשנויות. למה התכוון המשורר? או ליתר דיוק - המנהיג הקשיש והנואש שנותר כמעט ללא קלפים? האם שילח קללה מאגית שתביא לחורבן הבית הלבן? האם סתם אמר "הגזמת?" או אולי משהו בין לבין?

הוויכוח מעיד על האופי הגמיש של הסלנג, בעיקר בגזרת המילים והביטויים המבטאים רגש, והם חלק משיחת יומיום. 'יחרבתק' הוא צירוף של שתי מילים: יִחְ'רֶבּ בֵּיְתַכּ, מילולית: אלוהים (שאינו נזכר אך נרמז) יחריב את ביתך. על פי המילון לערבית מדוברת של יוחנן אליחי, הביטוי אינו נתפס כקללה של ממש, אלא כביטוי של רגשות סותרים. כעס: "איך אתה עושה לי דבר כזה?!" וחיוך: "איזה ממזר, סידרת אותי!". על פי ההקשר, אין ספק שזו הייתה אמירה של כעס. קריצה או התרסת "הגזמת" מחייבת אינטימיות מסוימת, וזו אינה קיימת היום בין המנהיג הפלסטיני למנהיג העולם החופשי. 

בשימושים בסלנג הישראלי, 'יחרבתק' נתפסת כמילה אחת, וגם כאן השימושים מגוונים. במערכוני "הגשש החיוור" היא מופיעה פעמיים. במערכון "שביתת רעב" היא ביטוי של כעס: "יחרבתכום הוועד הזה, שיפול עליהם מגדל שלום". במערכון "הכה את המומחה" זהו ביטוי של מפח נפש ומבוכה של פולי, השואל המתוסכל ברדיו. המומחה אברהם חטף פתח מתקן אותו: "יחרב ביתך". לעומת זאת ב"שיר הפגישה" של חיים חפר "יחרבתק" היא מילה חביבה המבטאת התרגשות ואפילו שמחה: "כי תמיד, כשפלמח'ניק נפגש עם חבר - יחרביתק! בלב משהו מתעורר והומה מבפנים".

למה התכוון המשורר ביַחְרַבֶּתָק? אבו מאזן // צילום: AP

אחול מניוקי בסבבה

מילים וביטויים בערבית פלסטינית הם חוט השדרה של הסלנג הישראלי, מראשית נביטתו בראשית המאה העשרים בחוצות ירושלים, בחיפה וביפו ובגליל. לפחות 500 מאלה משמשים או שימשו בעבר בסלנג, כמילות מפתח המייצגות תכונות, רגשות, שיח יומיומי ועוד. לעיתים השימוש הסלנגי נדד היישר מן הערבית, אך במקרים לא מעטים זכה המונח הערבי לפרשנות או לשימוש ישראליים, ולא אחת חזר לשמש את הערבים בהשפעת השיח הישראלי. להלן כמה דוגמאות.

אַהְלָן. מילת פגישה שהשימוש בה נמשך ואפילו מתעצם גם במאה ה-21. במקור זו ברכת "ברוך הבא", המייצגת את מסורת הכנסת האורחים הערבית, חלק מן הברכה אַהלַן וַסַהלָן, על פי אַהַל, קיבל אורח; סַהַל נינוח, קל. השימוש הישראלי איבד את היסוד המכבד של הברכה, ועל הדרך גם את העיצור הנטוש ה'. אנחנו אומרים אָלָן אָלָן, במלעיל. בעבר השתמשו גם בצורה הזוגית: אַהֲלֶן.

אָחוּל מַנְיוּקִי. מילת שבח ששימשה אפילו את דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, שקראו למילון שלהם בחלקו השני "מילון אחולמניוקי לעברית מדוברת". צירופי אחו- בערבית הפלסטינית נחשבים לעלבון כבד: אחולמניוקי (אחי המזדיין), אחו-שרמוטה (אחי הזונה), אחול בלוע (אחי הבולעת) ועוד.

אַחְלָה וסבבה. שתי מילים בשרשרת מילות השבח שמקורן ערבי: אַחְסַן (יותר טוב, התיישן), פָנָאן (הנאה, התיישן), אַחְלָה ובעקבותיה סבבה. אַחְלָא הוא 'המתוק ביותר', צבאבה היא בערבית ספרותית מילת געגועים לאהוב. אחלה וסבבה הפכו עם הזמן מדבר שבח למילות אישור סתמיות. 

בִּחְיָאת. מילה המשמשת כהתרסה, תחנונים, ניסיונות שכנוע ועוד, אמה הורתה של "בחייך" העברית. בערבית היא חלק משבועה: בִּחְיָאת אַבּוּי (בחיי אבי), בִּחְיָאת אַלְלָה (בחיי אלוהים), בִּחְיָאת דִינָק (בחיי אמונתך), בִּחְיָאת זוּמְזוּם (בחיי הבאר הקדושה במכה), בִּחְיָאת רַבָּק (בחיי אלוהים).

דָאווִין. מעשה או התנהגות שנועדו להרשים. שיבוש ישראלי של המקור הערבי: דַוַאוִין, ריבוי שבור של דיוָאן. 

דוּגְרִי. דיבור ישיר, ללא התחכמויות. המקור בערבית: דֻעְ'רי, מילה שהגיעה מטורקית. הפנייה של נתניהו בנאומו "לֶטְס טוֹק דוגרי" שכוּונה לפלסטינים לא התקבלה בעין יפה. תרבות הדוגרי היא ישראלית, לאו דווקא פלסטינית. 

דִיר-בָּלָק! בשימוש הישראלי זו מילת נזיפה או איום קל. המקור הערבי מתון יחסית: דִיר בָּאלַכּ (סובב את מחשבתך, שים לב). בהקשרים שונים היא נתפסת כאיום, ובוויכוח סתמי ביפו שילם עליה ישראלי שכעס על פגיעה במכוניתו בחייו.

ווָאלְלָה. מילה רבת שימושים: התפעלות, השתוממות, זלזול, הסכמה או סתם מילה ריקה. הכל לפי ההקשר והנגנת המילה. במקור הערבי מדובר בשבועה: וַ+אַלָּה, באלוהים.

חַרְטָה. דברי הבל, שטויות. המקור בפועל הערבי חָ'רָט (סיפר בדיות). פיתוחים: חרטה-ברטה, והפועל לחרטט.

יָא. מילה קצרה שפשט בשיח הישראלי כאש בשדה קוצים. לפעמים כפנייה לאדם: "אתה ראשון, יא קזה" ב"קזבלן", ובעיקר כפתיחה לכינוי גנאי: יא סתום, יא אידיוט. באינטרנט נוטים לחבר את י- לפנייה המעליבה שאחריה: יסתום, ימפגר. במקור הערבי מדובר במילת קריאה לצרכים שונים. בסלנג הישראלי, שחלקו התיישן, אפשר למצוא גם ביטויים כמו "יא בָלֵילי", "יא ווראדי", "יא סלאם", ובסלנג הצבאי "יא מנאייק", המכוון לשוטרים הצבאיים.

יִנְעַל אָבּוּק. קללה בוטה שפירושה 'יקולל אביך'. בגרסה הזו יש שיכול אותיות של המקור הערבי יִלְעַן אַבּוּכּ. פיתוחים: יִנְעַל אָבּוּק עַרְס, יִנְעַל רַבָּק. 

יַעְנִי, יַעְנוּ. מילת שיח, שהחליפה את אפעס היידישאית והוחלפה על ידי 'כאילו'. המקור הערבי: יעני, מילולית: כלומר, בעקבות עַנָא, התכוון. 

כּוּלָה, כּוּלוּ. רק, בסך הכל. כך בערבית, במשמעות כולוֹ או כולה.

סָאחִי. בלשון הסטלנים הכוונה לאדם צלול, שאינו תחת השפעת סם. פיתוח עכשווי: אדם מרובע, נורמטיבי ומשעמם. ערבית: צָאחִי (עֵר).

סַחְתֵיין. תגובת שבח ועידוד, כל הכבוד. במקור הערבי זו ברכה לבריאות כפולה ומכופלת: צַחְתֵיין.

עָלֶק. לכאורה, בהתחזות, פסאודו. קיצור-הידוק של הביטוי הערבי אָאל לַכּ (אמר לך, ככה הוא אמר לך). גם קָלֶק, בעקבות קָאל לַכּ. 

תִיסְלָם. ברכת עידוד כללית. המקור בערבית: תִסְלַם (תהיה שלם, תהיה בריא, תינצל).

יָאלְלָה. יכולה לשמש כקריאת זירוז ועידוד: "יאללה, בית"ר, יאללה", וכקריאת בוז ודחייה: "יאללה לך הביתה מוטי". בערבית זו קריאה לאלוהים: יָא אַלָּה.

ראש יהודי ושכל של גוי

מול היחרבתק של אבו מאזן הציב האלוף פולי מרדכי את הראש היהודי: "מצאנו שתי מנהרות בתוך השטח הריבוני של ישראל. הגאונות הישראלית והמוח היהודי מצאו פתרון". 

הביטוי "הראש היהודי" או המוח היהודי מייחס ליהודים יכולת מחשבה ותכנון ברמה גבוהה. המקור ביידיש: ייִדישער קאָפּ. יהודי הולנד אומרים כשמסבירים להם דבר מה: isch bin aach a yehude (גם אני יהודי), כלומר, אין צורך להסביר לי באריכות. בלדינו אומרים: גִ'ידְיוֹ בּוֹב'וֹ נוֹ אָיי (אין יהודי טיפש). אורי זוהר שר את שירו של חיים חפר: "זה עסק יסודי, מספיק עם סנטימנטים, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים!".

לעומת הראש היהודי ניצב הביטוי "שֵׂכֶל של גוי", המיוחס לטיפש. יידיש: גוייִשער קאָפּ. הצירוף התגלגל מצירוף מוקדם יותר ביידיש בהוראת טיפש: פּויעשער קאָפּ (שכל של איכר), שהוא תרגום של המונח הגרמני Bauernschädel (גולגולת איכר), ושובש במכוון כדי להלעיג על הגויים. 

"הגאונות הישראלית" של מרדכי מזכירה את הצהרתו העצמית של דונלד טראמפ הרואה עצמו "גאון יציב". "גאון" היא מילה תנכית, מן השורש גא"ה, ומשמעותה רום או גובה, ובהרחבה גאווה וגאות המים. בספר נחום מופיעים הביטויים "גאון יעקב" ו"גאון ישראל", כשהכוונה לגדולתו של יעקב – הוא ישראל. בעקבות זאת כונו חכמי היהדות בראשית ימי הביניים גאונים. ז'בוטינסקי סבר שבארץ ישראל יקום עם "גאון ונדיב ואכזר", בניגוד לתכונות היהודי הגלותי. בעקבות זאת, בעברית החדשה, 'גאון' הוא אדם הניחן בכישרון ובחוכמה. זאת גם בזכות הדמיון בין "גאון" למילה הלועזית genius, ואכן מדובר גם על "הגניוס היהודי". בשפת הדיבור המילה 'גאון' נאמרת בעיקר באירוניה: "איזה גאון", תרגום: איזה אידיוט.

מצא את ההבדלים

אסף רוזנטל מוטרד מכמה זוגות מילים שמשתמשים בהן כמילים נרדפות, למרות שלדעתו יש ביניהם הבדלים והשימוש הנרדף שגוי.

האם יש הבדל בין "שווה" ל"כדאי", ומתי ניתן להשתמש בזה או זה? כדאי ושווה אינן מילים נרדפות. 'כדאי' מתייחסת לתועלת, שווה ליחס בין בני אדם, מספרים ועוד. בשפת הדיבור 'שווה' קיבלה גם משמעות של כדאי. לשימוש הזה יש מקור בתנ"ך. המן אומר לאחשוורוש: "וְכָל־זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, בְּכָל־עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת־מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּֽלֶךְ" (אסתר ה 13).

האם יש הבדל בין "כמות" ל"מספר", ומתי ניתן להשתמש בזה או זה? כמות ומספר אינן מילים נרדפות.  'כמות' היא מילה מופשטת המגלמת תשובות לשאלה 'כמה', והיא יכולה להתייחס לכל עניין, וגם לבני אדם. 'מספר' מעידה על ידיעה כמותית מדויקת. כשמדובר בבני אדם עדיף להשתמש ב'מספר', אך השימוש ב'כמות' לגיטימי.

האם יש הבדל בין "שום" (שום דבר) ל"אף" (אף אחד), ומתי ניתן להשתמש בזה או זה? 'שום' משמשת רק בצירוף לשם עצם, ותמיד בהקשר שלילי: "לא ידעתי שום דבר", "שום ספינה לא נראתה באופק". 'אף' פירושה גם. הצירוף 'אף אחד', בדומה ל'שום דבר', יופיע תמיד לפני שם עצם, ותמיד בהקשר שלילי: 'אף אחד לא...", "אף מילה!" יש שמות עצם שנדבקים רק לחלק מן המילים ולכן לא נאמר "שום אחד" או "אף דבר".

האם יש הבדל בין "מלא" ל"הרבה", ומתי ניתן להשתמש בזה או זה? 'הרבה' מתייחסת לכמות, מלא מציינת יחס: החדר מלא אנשים, כלומר, גודל החדר תואם למספר (או כמות האנשים). בלשון הדיבור משתמשים גם ב'מלא' במשמעות הרבה: "הגיעו מלא אנשים להפגנה". זאת בהשפעת שימוש דומה בערבית: מלאן.

האם יש הבדל בין: 'מותר' ל'אפשר' ובין 'אסור' ל'אי-אפשר'? המשמעות שונה. מותר ואסור מתייחסות לנורמות או לחוקים, אפשר ואי אפשר ליכולת וזמינות. בשפת הדיבור נוהגים להשתמש ב'אפשר' במשמעות מותר (אפשר להיכנס?). רצוי למען הדיוק להימנע מכך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו