מוסר כפול? המבקר ו"מלחמתו" בהדלפות

ההדלפות ממשרד מבקר המדינה נפוצות. השימוש העיתונאי בהדלפות הוא לא פעם מבורך וחיוני, אך מגורם רשמי מצופה שייאבק בהדלפות מתוך משרדו. באופן רשמי טוען המבקר כי הוא נלחם בתופעה, ודורש מהיועץ המשפטי לממשלה לבדוק הדלפות ולטפל בהן כדין. אבל האמת, כך מתברר, שונה לחלוטין.

הדברים עולים ממידע שמסר משרד מבקר המדינה בעקבות בקשה שהגישה התנועה למשילות ולדמוקרטיה. המבקר נדרש למסור את "העתקי הפניות ליועץ המשפטי לממשלה בעניין הדלפת מידע" בין 15.05.2012 ל־09.11.2017. במענה לבקשה התקבל דו"ח קצר, המכיל תיעוד של שלוש פניות בלבד. 

הראשונה היא פנייה ליועמ"ש ב־29.12.2013, הנוגעת לפרסום חוות דעת בנושא עבודות בהר הבית, בדרישה שיחקור כיצד הדו"ח דלף לאתרי אינטרנט יהודיים. השנייה היא מכתב ליועמ"ש מ־02.02.2015 בנוגע לפרשת נסיעות רה"מ; במסגרת התכתבות שעסקה בממצאי הבדיקה, כתב שפירא: "אבקש להפנות את תשומת לבך לפרסומים של מסמכים הנחזים לטיוטות דו"ח של מבקר המדינה בעניין נסיעות רה"מ ובני משפחתו לחו"ל, שהחלו אתמול... ואבקש כי תפעיל סמכותך בעניין זה". 

פנייה זו מעניינת למדי, שכן המבקר חושף בהמשך המכתב כי הוא נמצא בחו"ל נכון למועד הכתיבה, וכי ירצה לשוחח עם היועמ"ש על כך עם שובו. על פי יומני המבקר שנמצאים בידינו, מ־15.01 ועד 02.02 באותה השנה המבקר שהה בחופשה שנתית. כזכור, מערכת הבחירות היתה אז בעיצומה, וסוגיית נסיעות רה"מ עמדה במוקד העניין התקשורתי, ואף שולבה בתעמולת הבחירות של המפלגות השונות. הפצת מידע מתוך הדו"ח באופן כזה היא לכאורה מעשה חמור ביותר. 

המקרה השלישי והאחרון שבו המבקר פנה ליועמ"ש לבדיקת הדלפות הוא מ־6 במאי 2016 ונוגע לטיוטת דו"ח צוק איתן. במכתב מפרט המבקר את כל הגורמים הביטחוניים, המשפטיים והפוליטיים שנחשפו לטיוטת הדו"ח, ומסכם: "אבקשך להורות על ביצוע בדיקה בנוגע לפרסום האסור של חלקים מתוכן הטיוטה הנ"ל". במקרה זה מונה המבקר כ־30 גורמים בכירים ומבקש מהיועמ"ש לחקור מי המדליף.

בתשובה לפניות אלו - שנכרכו יחדיו למרות השנים הרבות שעברו, כותב שי ניצן למבקר כי הוא מפעיל מגוון שיקולים בבואו לחקור הדלפות; בין השאר, הוא מזכיר "שיקולים של חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. המצויים לעיתים ברקע לדברים". הערה זו תמוהה, שכן הוראות החוק בנושא ברורות, ומדובר גם בחקירת עובדי ציבור האמונים על סודיות ולא בחקירה של עיתונאים. 

בדיקה מהירה מגלה כי שלוש הפניות המדוברות הן קצה הקרחון של מקרי דליפת דו"חות מבקר. בין השאר, דלפו פרטים הנוגעים לדו"ח על קק"ל, על הגרעינים התורניים, על המשנה ליועמ"ש שרית דנה ועוד מקרים רבים של דליפת דו"חות, מידע מתוכם וכדומה. מדוע המבקר לא פנה ליועמ"ש גם במקרים הללו? 

"מפתיע לגלות שמבקר המדינה לא עושה מספיק בעניין הדלפות חוזרות ונשנות של החומרים, אף שמדובר בעבירות פליליות", אומר עו"ד זאב לב מהתנועה למשילות ולדמוקרטיה, "כדאי שבמשרד מבקר המדינה ירעננו נהלים ויפעלו בחומרה נגד הדלפות שפוגעות במוסד המבקר עצמו ובשמם של המבוקרים".

ממשרד המבקר נמסר בתגובה: "מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא מגנה בתוקף כל הדלפה בכל מוסד או גוף. זאת מעבר לסעיף 28(א)(3) לחוק מבקר המדינה, הקובע כי המפרסם ממצאי ביקורת של המבקר ללא נטילת רשות מטעם המבקר - דינו עד שנת מאסר.

"הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בנושא זה מתבססת על שיקול דעת לגבי כל מקרה ומקרה, ועל בסיס מכתב תשובה של היועץ המשפטי לממשלה הקודם יהודה וינשטיין מ־15.04.2012. בתשובתו על פניית משרד המבקר בעקבות הדלפת חומרי ביקורת על פרשת הרפז, לאחר שהמבוקרים קיבלו טיוטה להתייחסות, כתב מר וינשטיין כי על רקע מדיניותו המצמצמת בכל הנוגע לחקירת הדלפות, הוא לא מצא מקום לפתוח בחקירה פלילית".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו