צילום: פז בר
לראשונה בישראל הותקנו מאות מצלמות מעקב שממוקמות הן בחדרי האשפוז והן בשטחים הציבוריים של בתי אבות. זאת כדי לראות ולגלות בזמן אמת אירועים חריגים וחשד להתעמרות ולהתעללות במאושפזים.
המצלמות מחוברות למוקד (חמ"ל) שבו עובדים תצפיתנים ברציפות בכל שעות היום והלילה, כדי לאתר מקרים של חשד להתעמרות ולפגיעה במאושפזים וכן כדי לאתר בעיות נוספות בטיפול ובהשגחה אחר המטופלים.
המוקד, שקיבל את הכינוי "עין צופייה", פועל כחודשיים ברשת בתי החולים הסיעודיים ובתי האבות "עמל ומעבר", שמפעילה רשת של בתי אבות ובתי חולים גריאטריים שיקומיים.
זו הפעם הראשונה בתולדות מערכת הבריאות והסיעוד בישראל שמותקנות מצלמות בתוך כל אחד ואחד מהחדרים בבית אבות ויש מעקב רצוף, קבוע ושוטף אחר הצילומים.
בחמ"ל, שהחל לפעול לאחרונה באופן מלא, מתקיים מעקב אחר 250 מצלמות: כ־100 מצלמות בכל החדרים בבית החולים הסיעודי עמל טבריה", ועוד כ־150 מצלמות בשטחים הציבוריים (חדרי אוכל, כניסות ומסדרונות) בבתי החולים הסיעודיים "עמל טבריה", "עמל השרון" ברעננה ו"עמל מעלה אדומים".
ההתעללות בבית האבות "נאות כיפת הזהב" בחיפה // צילומים: "עורב חקירות", מתוך חדשות 2
עד סוף 2018 מתכננת הרשת להתקין מצלמות בכ־600 החדרים בשלושת בתי החולים הסיעודיים, וזאת נוסף על 400 מצלמות שיותקנו בשטחים הציבוריים בבתי חולים אלה. בכל בתי האבות של רשת "עמל ומעבר" מאושפזים כ־1,300 קשישים.
המעקב השוטף אחר המצלמות נועד לזהות בזמן אמת חשדות להתעמרות ולהתעללות במאושפזים, אבל גם לגלות בעיות קשות אחרות בהגנה על המאושפזים ובטיפול הרפואי והסיעודי, כמו החשש לנפילות של מאושפזים מהמיטה, לקיחת מאושפזים למקלחת ללא כיסוי של בגדים, טיפול לא נכון בהחלפת טיטולים, האכלה לא נכונה של המאושפזים ועוד.
לדברי מנכ"לית הרשת, דליה קורקין, המצלמות הותקנו לאחר שהתקבלו הסכמות העובדים והסכמות חתומות של המאושפזים ובני משפחותיהם. עלות הקמת הפרויקט, על פי ההערכות, עומדת על כשני מיליון שקלים לפחות.
קורקין מסבירה כי "התחלנו את הפרויקט מתוך תחושת אחריות עזה למטופלים וכדי להיות מצטיינים ומובילים בתחום הזה בארץ".
המצלמות הותקנו ביוזמת רשת "עמל ומעבר" עוד לפני שקודם בכנסת החוק החדש שמקדם משרד הבריאות, אשר בא לחייב התקנת מצלמות בכל בתי האבות בישראל.
זאת בעקבות "האירועים שנודעו לאחרונה על התעללות קשה ואכזרית מצד צוות מטפל במאושפזים קשישים בבתי חולים סיעודיים", כפי שנכתב בהצעת החוק.
הכוונה היא לחשיפות בחדשות ערוץ 2 על אלימות והשפלות של מאושפזים קשישים בבית האבות "נאות כיפת הזהב" בחיפה.
כן פורסמו עוד תלונות רבות, ובין היתר נחשפו באוגוסט 2016 בתוכנית "הכל כלול" בערוץ 10 טענות על הטיפול בבית החולים הסיעודי "עמל טבריה", שבו הותקנו באחרונה כ־100 המצלמות על ידי רשת "עמל ומעבר".
ההתעללות בבית האבות "נאות כיפת הזהב" בחיפה // צילומים: "עורב חקירות", מתוך חדשות 2
המצלמות ברשת הותקנו על ידי חברת גו־טרק, שמספקת שירות ייעוץ, הכוונה והכשרה בתחומי אבטחה ומודיעין למתקנים ביטחוניים, לבתי חולים ולערים.
גו־טרק הוקמה על ידי עודד הלוי, שפרש לפני כשנתיים בדרגת אל"מ והיה בין היתר מפקד בית ספר לאיסוף קרבי בזרוע היבשה, מפקד גדוד איסוף בעזה והיה שותף להקמת מערך הגבול עם מצרים.
הלוי אומר כי "עם 'עמל ומעבר' גיבשנו תפיסת הפעלה שמאפשרת ניטור ובקרה שוטפת על כל מה שקורה בחדרים ובשטחים הציבוריים וקבענו סדרי עדיפויות על מה נכון להסתכל ומתי לפי שעון הפעילות של בתי החולים, כאשר המצלמות שמחוברות למערכת מחשב יודעות לזהות בעצמן מצבים חריגים ולכוון את התצפיתן לראות אירועים כמו נפילה ממיטה או כניסה לחדרים בשעות חריגות. מאז שהתחלנו לפעול לא זיהינו במצלמות אירועים של חשדות לפגיעה במטופלים".
את החמ"ל מאייש צוות של תצפיתנים שרובם עסקו בתחום זה בשירות הסדיר בצה"ל.
כך למשל, עדי אמון, בת 24 שירתה כתצפיתנית בגבול מצרים וכקצינת מבצעים בחמ"ל בדרום הארץ שהוא אחד הגדולים בצה"ל.
בחצי השנה האחרונה היתה בצוות מקימי המוקד ב"עמל השרון". לדבריה "גם בחמ"ל בצה"ל וגם כאן המטרה המרכזית היא הגנה שתהיה מופעלת סביב השעון באמצעות טכנולוגיה מתקדמת והמון זוגות עיניים שמסתכלות כל הזמן".
אמפתיה מיידית
אמון מוסיפה כי "בחמ"ל הצבאי המטרה המרכזית היתה הגנה מפני אויבים כמו מחבלים שאתה כל הזמן לא יודע מתי ואיך הם עלולים להגיע, ואילו כאן ההגנה היא על הקשישים המאושפזים, כאשר אנחנו לרוב מכירים אפילו בשמות את כל העובדים בבתי האבות. אנחנו מצליחים לטפל ולהעלות את תודעת השירות ולחזק את הקשר עם המאושפזים שזה הבית שלהם. אנחנו משפיעים על הקשישים ועל החיים שלהם והופתעתי לגלות תוך ימים בודדים איך מרבית המוקדנים הרגישו כזו אמפתיה וחמלה כלפי המאושפזים שהם עקבו אחריהם".
נועה דגן, בת 22 מכוכב יאיר, שירתה בצה"ל כתצפיתנית וקצינת איסוף בחמ"ל בעוטף ירושלים והיום היא מנהלת המוקד.
לדבריה, "העבודה כאן מאוד דומה לזו בצה"ל כולל העבודה מול מצלמות, עבודה על פי סדר פעולות שנקבע בכל תרחיש והניסיון להכיל את הגזרה באופן המהיר והטוב ביותר. אבל כאן ממש רואים אנשים מאושפזים המטופלים בבתי החולים מול העבודה בשטח והתחושה היא של קשר ממש אישי".
דגן הוסיפה כי "יש לנו תחושת אחריות ושליחות ואני מאמינה בחשיבות של המוקד הזה ובעזרה הרבה שהוא נותן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו