"האנטישמיות המסוכנת ביותר - במרכז החברה הגרמנית"

דגלי ישראל מועלים באש בידי המון מוסת; תלמידים יהודים מותקפים בבתי ספר; תחנת טלוויזיה ממלכתית משדרת תוכנית תעמולה אנטי־ישראלית לרגל חג המולד; שר החוץ מאשים את ישראל ב"מדיניות אפרטהייד". כל אלה לא קרו במדינה מזרח־תיכונית עוינת, אלא בגרמניה, המתהדרת בקשרי חברות הדוקים עם ישראל.

בבחירות לבונדסטאג הפכה מפלגת ימין בעייתית לסיעה השלישית בגודלה, אבל דווקא היא היתה היחידה שתמכה ב"הצהרת ירושלים" של הנשיא דונלד טראמפ, בעוד ממשלת גרמניה תומכת באו"ם באי הכרה בירושלים כבירת ישראל. ממשלה יוצאת, אגב, שכן לגרמניה, שלושה חודשים אחרי הבחירות האחרונות, עדיין אין ממשלה חדשה. יציבותה של "קואליציה גדולה" מחודשת בין השמרנים של אנגלה מרקל לסוציאל־דמוקרטים, אם תוקם, כלל אינה מובטחת.

על יוזף שוסטר, רופא פנימי, הוטל לכהן בתקופה סוערת זו כנשיא הוועד המרכזי של היהודים בגרמניה. הוא אמנם יליד חיפה, אך בן לאחת המשפחות הוותיקות ביותר של יהדות גרמניה - תופעה נדירה ביותר בקרב כל העקורים והמהגרים היהודים שהחליטו להתיישב במדינה לאחר מלחמת העולם השנייה. 

שוסטר (63) נבחר לתפקיד זמן קצר לפני "משבר הפליטים" והשלכותיו הדרמטיות בגרמניה. הוא היה הראשון שהתריע מפני האנטישמיות המיובאת של מאות אלפי המגיעים מרחבי העולם המוסלמי, וזכה לקיתונות של ביקורת על דבריו. הזמן הצדיק את אזהרתו. ועדיין, שוסטר מאבחן את האיום העיקרי על יהדות גרמניה במקום אחר.   

אתה מודאג ממצבה הנוכחי של גרמניה?

"לא, אבל אשמח אם בעתיד הקרוב ביותר תוקם ממשלה יציבה. תקופה ארוכה ללא ממשלה נבחרת חדשה יוצרת קיפאון".

"קואליציה גדולה" מילאה תפקיד לא מייצב עבור גרמניה. לא יהיה מסוכן לשוב ולהקים ממשלה כזו?

"לא הייתי חותם על ההערכה הזו. היו החלטות שללא ספק הובילו להתפתחויות שהייתי מעדיף שלא יתרחשו, אבל אני חושב שהן היו מתקבלות גם על ידי קואליציה אחרת". 

אילו התפתחויות לא היית רוצה שיקרו?

"משבר ההגירה ב־2015; החלטת הקנצלרית לפתוח את הגבולות, שאני יכול להבין את המניעים לה - שכן יהודי יכול להבין היטב מה זה להיות מחויב לעזוב את המולדת - אבל באותו רגע איש לא העריך נכונה שהגעת מספר גדול של אנשים מרקע תרבותי שונה לחלוטין תוכל לגרום לבעיות שפתרונן אינו קל כפי שחשבו. כבר בסתיו 2015 הקנצלרית ארגנה מפגש, שאליו הוזמנו נציגי כל קבוצות האוכלוסייה הנוגעות בדבר. הייתי היחיד שהתריע באותו מעמד מפני אנטישמיות מיובאת. האחרים ראו באופן חיובי את ההגעה של הפליטים. לא הבעתי עמדה שלילית, אלא דאגה. היום רואים את המצב אחרת בגרמניה. אני משוכנע שלא תהיה שוב הגעה המונית כזו שחווינו אז, מבלי כל קשר להרכב הממשלה שתקום". 

 

בין ימין קיצוני לפופוליסטי

הקהילה היהודית, שבראשה עומד שוסטר, לא מקיימת כל קשר עם הסיעה השלישית בגודלה בבונדסטאג, "אלטרנטיבה לגרמניה". "בעיניי זו מפלגת ימין פופוליסטי, שעדיין לא רואה לעצמה מחויבות להתנער באופן ברור מבעלי תפקידים רשמיים שמייצגים דעות ימניות קיצוניות", הוא אומר, "כל עוד מפלגה אינה מסוגלת להציב בשורותיה קו ברור בין ימין פופוליסטי לימין קיצוני, היא לא יכולה להיות בת שיח עבורנו".

היכן עובר הגבול בין ימין פופוליסטי לימין קיצוני?

"ברגע שבו יש במפלגה בעלי תפקידים בכירים שמדברים על 'פולחן אשמה', שמשבחים את 'הביצועים' של החיילים הגרמנים במלחמת העולם השנייה או מדברים על 'חצי כושים', אז, להבנתי, הגבול נחצה".

היו ניסיונות לדו־שיח?

"לא היו ניסיונות ישירים מצידנו. גם ה'אלטרנטיבה' לא יזמה. היעדר יוזמות כאלו לא מטריד אותי". 

האם היתה רגישות כזו של הקהילה היהודית למגעים עם מפלגת השמאל הקיצונית "די לינקה", שגם בשורותיה יש אנטישמיות?

"בעבר היתה. המפגש הראשון עם צמרת המפלגה התקיים לפני כשנתיים ביוזמת סגנית נשיא הבונדסטאג מטעם המפלגה, פטרה פאו, שתמיד ייצגה עמדות מאוד ברורות כלפי היהודים וישראל. דיברנו באופן פתוח ביותר על העמדות של חלק מחברי המפלגה כלפי ישראל והבהרנו שאנחנו רואים בעמדות ביקורתיות כלליות כלפי ישראל, ולא בביקורת כלפי מדיניות ממשלה ישראלית, עמדה אנטישמית. אני חושב שבמפלגה זו היה שינוי חיובי של העמדה ביחס לישראל".

 

"הייתי מאחל לעמדה גרמנית אחרת בסוגיית ירושלים". יוזף שוסטר // צילום: אי.פי

 

ה"אלטרנטיבה" היא המפלגה היחידה בגרמניה שתמכה בהכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל. איך אתה מסביר את זה?

"ה'אלטרנטיבה' מדגישה תמיד שהיא פרו־ישראלית, אך מנמקת את העמדה הזו בקיומו של אויב משותף: לישראל יש בעיה עם הערבים והמוסלמים, וגם ל'אלטרנטיבה' יש בעיה איתם, על בסיס הרעיון שאויבו של אויבי הוא חברי. נציגים של המפלגה אומרים שהם הערבות היחידה לחיים יהודיים בגרמניה מאחר שהם נגד מוסלמים. אם ייווצר מצב שבו אזדקק להם להבטחת החיים היהודיים בגרמניה, החיים היהודיים בגרמניה ייראו מאוד לא טוב".

אתה מסכים עם העמדה הגרמנית הרשמית שדחתה את ההכרה האמריקנית בירושלים כבירה?

"הייתי מאחל לעמדה אחרת. מה טראמפ כבר אמר? הוא דיבר על מה שכבר עשרות שנים זו עובדה קיימת. ממשלת ישראל יושבת בירושלים וכל ביקור רשמי - גם של בכירי הממשל הגרמני - מתקיים בירושלים. כל אחד יכול להתייחס לטראמפ כרצונו, אבל לדעתי הוא התבטא בצורה דיפלומטית וחכמה".

מדוע יש לגרמניה קשיים כה רבים להכיר בירושלים כבירת ישראל?

"לתחושתי כל ממשלה גרמנית רואה עצמה מחויבת לאו"ם ומקווה שבאמצעותו ניתן יהיה להשיג ביתר קלות הסכם שלום".

היכן לדעתך נמצאת היום בגרמניה האנטישמיות המסוכנת ביותר: בימין הקיצוני, בשמאל הקיצוני או בקרב האסלאמיסטים?

"אני רואה את האנטישמיות המסוכנת ביותר במרכז החברה הגרמנית. קיימות, כמובן, השפעות גוברות מצד זרמים ימניים קיצוניים. קווים אדומים נחצים. שוב מקובל לומר דברים שלא העליתי על דעתי לפני עשור שניתן לומר בגרמניה, בעיקר בכל הקשור לאנטישמיות שמוסווית כביקורת על ישראל: 'ראו מה היהודים בישראל עושים'. ביקורת על מעשים מסוימים של ממשלה ישראלית היא לגיטימית. גם בגרמניה יש אנשים שאינם מרוצים מכל דבר שמרקל וממשלתה עושות, אבל כשמטילים על ישראל את כל האחריות לכל מה שקורה, ובכך גם על כלל האוכלוסייה הישראלית, מדובר באנטישמיות. 

"התופעה הזו גברה, כמו גם הדברים שמופצים באינטרנט. אנשים מרשים לעצמם להתבטא שם באופן אנטישמי עוין ברור ביותר. זה מגיע מימין ומשמאל. כבר שנים מראים מחקרים שחמישית מהאוכלוסייה הגרמנית היא בעלת תפיסות אנטישמיות, אבל באינטרנט זה יותר מורגש. אנטישמיות ערבית־מוסלמית אולי נראית יותר על פני השטח, כמו ההפגנות שהיו אחרי ההכרזה של טראמפ בעניין ירושלים, אבל זה לא הדבר היחיד שמדאיג אותי כרגע".

קיימת בעיה בגרמניה להכיר באופי האנטישמי של האנטי־ישראליות?

"אני דווקא רואה באופן חיובי את העובדה שאחרי ההפגנות האחרונות בברלין, שבהן נשרפו דגלים ישראליים, יש יוזמות פוליטיות שונות במישור הכלל־ארצי וגם בברלין להפוך שריפת דגלים לעבירה פלילית. קיימת ערנות גדולה יותר".

 

"דאגה, לא פחד"

לפני שנתיים ציינו ישראל וגרמניה 50 שנות יחסים דיפלומטיים. בינתיים האווירה החגיגית ההיא התמסמסה ונוצרה מתיחות גבוהה בין שתי המדינות. "הבעיה העיקרית היא שהחלטות מסוימות של הממשלה הישראלית לא זוכות כאן להבנה. הקנצלרית אמרה לי שיש לה קשיים להבין החלטות מסוימות של ראש הממשלה נתניהו. גם לי יש קשיים למצוא הסבר חיובי להחלטות מסוימות, בעיקר בכל הקשור למדיניות ההתנחלות. 

"אני יכול לדמיין לעצמי פתרון על בסיס רעיון שתי המדינות, אבל אני יודע שבישראל קיים חוסר אמון עמוק כלפי הרעיון הזה. אני מכיר זאת משורות משפחתי. יש לי בן דוד בישראל, שלעומתו נתניהו הוא פרו־פלשתיני. אולי ישראל לא 'מוכרת' טוב את מדיניות ההתנחלות שלה כאן, וזה נתפס כמכשול לתהליך השלום וגורם להפרעות בקשרים בין הממשלות".

 

הפגנה אנטי ישראלית בפרנקפורט // צילום: אי.אף.פי

 

מהצד הישראלי מתלוננים על התערבות גרמנית בענייניה הפנימיים; על תמיכה כספית בארגונים בעלי אג'נדה בעייתית והיעדר לחץ על הפלשתינים. 

"טוב יעשה הצד הגרמני אם יבחר היטב את בני שיחו בישראל. שבועיים אחרי הביקור הזכור של שר החוץ זיגמר גבריאל, ביקר בישראל גרמניה שטיינמאייר ונפגש גם עם נציגי ארגונים וגופים ביקורתיים כלפי הממשלה. ההבדל היה שכולם היו בעלי מטרה מעשית ברורה: לפעול למען השלום, לא נגד הממשלה. לתמוך בארגונים בעלי גישה בונה ולא הרסנית תהיה גישה טובה יותר".

מהן הציפיות שלך מגרמניה בנוגע ל־BDS?

"יש התפתחות חיובית שהחלה במינכן, שהיתה העיר הראשונה לאמץ יוזמה לאסור קיום אירועים של התנועה הזו במבנים ששייכים לעירייה. אחר כך הגישה הזו אומצה גם בפרנקפורט ובברלין. העיניים נפקחות בקשר לאופי התנועה, גם בחוגי הממשלה הפדרלית, ומבינים שזה לא ארגון שלום לא מזיק, אלא ארגון שאינו רק אנטי־ישראלי, אלא גם אנטישמי. אברך על החלטה של הבונדסטאג בעניין. זה ייקח עוד זמן מה, אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בדרך לזה".

השמרנים בבונדסטאג רוצים לגרש מהגרים ופליטים אנטישמיים. זה אפשרי? 

"בהצעת החוק הזו יש אמירה מאוד ברורה לגבי מה שמוכנים לקבל בגרמניה ומה לא. עם זאת, מדובר על שלילת זכות שהייה בגרמניה, ואין משמעות הדבר גירוש מיידי".

אתה דואג לעתיד היהודים בגרמניה?

"כרגע לא. יש התפתחויות שמחייבות ערנות, שממלאות בדאגה אך לא בפחד. אני מרגיש שהפוליטיקאים והחברה בגרמניה מכירים בכך, ואני משוכנע שניתן יהיה להשתיק את העמדות האנטישמיות, שלאחרונה נהיו קולניות יותר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו