ביום שישי הקרוב אצטדיון הכדורגל בריאד יהיה ביתו של רגע היסטורי. הוא יארח את משחק הליגה בין אל אהלי לאל באטין, על הנייר סוג של מכבי ת"א - מכבי פ"ת, במה שיהיה משחק הגברים הראשון בסעודיה שבו תותר כניסה של נשים.
בהמשך סוף השבוע יתקיימו שני משחקים נוספים כאלה, בג'דה ובדאמאם, הכל כחלק מהמהפכה ביחס לנשים במדינה החשוכה. את המהלך הזה מוביל הנסיך הצעיר מוחמד בן סלמאן, שליט המדינה בפועל. בין ההחלטות המהפכניות שקיבל: לאפשר לנשים לנהוג ברכב ובאופנוע, להצטרף לכוחות המשטרה, לעבוד במשרות ציבוריות ולהיכנס לאולמות הקולנוע. תחילה בודדו הנשים באזורים מסוימים, אך כעת הן יכולות לשבת ליד גברים. בשלושת אצטדיוני הכדורגל שאושרה בהם כניסת נשים נסגרו עבורן יציעים מיוחדים ומבודדים, והתקווה היא שבעתיד הן תהיינה חלק אינטגרלי מהקהל כולו כמו באולמות הקולנוע.
מדובר ביוזמה מבורכת והכרחית, אין ספק, אך גם בכזאת שנוטפת מעט ניחוח פוליטי. אף אחד לא יאמר זאת בפה מלא, אבל המהלכים הסעודיים מגיעים כתגובה לאלו שביצעה איראן במה שהופכת להיות מלחמת פרופגנדה על גבן של הנשים. מי כאן נאור יותר, גרסת האסלאם.
באיראן קיים עדיין איסור על כניסת נשים למגרשי הכדורגל, נושא שדנים בו הרבה לאחרונה. מסעוד שוג'עי, שהושעה מהנבחרת לאחר ששיחק מול מכבי ת"א במדי פניוניוס, הוא ממובילי הדרישה לאפשר לנשים להיכנס לאצטדיונים, כרגע ללא הצלחה יתרה. הדיון סער במיוחד במשחק מול סוריה בטהרן במוקדמות המונדיאל, שאליו הורשו להיכנס רק אוהדות סוריות, ואפילו ללא כיסוי ראש. כמה ימים לאחר מכן, כנראה לא במקרה, הודיעה סעודיה על הסרת איסור הכניסה לנשים.
קשה למצוא קווים מקבילים בין איראן לסעודיה, יריבות מרות שמחזיקות בדעות מנוגדות כמעט לגבי כל נושא פוליטי, חברתי, צבאי, כך שהיחס המפלה לנשים היה המכנה המשותף הבודד. כעת, בעקבות הלחץ העולמי לטפל בחוסר השוויון המשווע, המכנה המשותף הוא הניסיון לצייר שינוי לטובה לעיני חוץ. חוקים נוקשים בנוגע לביגוד ולכיסויי ראש הוסרו בשתי המדינות, וכדי שהעולם כולו יראה את הקדמה הליברלית החדשה שזלגה גם לאירועי הספורט.
"הגענו למאה ה־21"
בחודש שעבר אפשרה סעודיה לשחקניות שחמט להשתתף בטורניר בינלאומי מבלי לחייב אותן ללבוש עבאיה, שמלה מסורתית המכסה את כל
הגוף. באוקטובר, הודיעה איראן כי תאפשר למרימות משקולות להתחרות בתחרויות בינלאומיות.
"בשעה טובה המדינה שלנו הגיעה למאה ה־21", חגגה השבוע מפגינה סעודית בת 61, "כבר הייתי בטוחה שלא אזכה לראות את הדברים האלה בחיי".
מראית עין חשובה מאוד עבור המדינות, בייחוד בשנה שבה ייערך מונדיאל בהשתתפותן. בעולם המערבי בהחלט מציינים לטובה את השינוי התפיסתי סביב היחס לנשים, אך מתחת לפני השטח טוענות הנשים המקומיות שהדרך לשוויון אמיתי עדיין ארוכה. בחיי היומיום כמו בספורט, הן מזכירות, עדיין קשה להן לפרוץ את חומות הפרימיטיביות.
כך, למשל, מתוארת נבחרת הנשים הסעודית בעמוד הוויקיפדיה: "הנבחרת היתה מייצגת את הממלכה בטורנירים בינלאומיים, אלא שאין נבחרת כזאת בגלל החלטות של מנהיגים דתיים ואפליית נשים בספורט".
ספורטאיות יש, תקציב אין
בהיעדר תמיכה, כדורגל הנשים בסעודיה הוא פיראטי לחלוטין וזוכה להתעלמות מצד הגברים. באיראן יש נבחרות נשים בכלל הענפים, אך אין תקציב. באוקטובר נבחרת הנערות בכדורסל לא הורשתה להשתתף באליפות אסיה בגלל חוב אדיר של ההתאחדות לפיב"א, כאשר אותו דבר קורה בכדורגל.
המצב הזה נעלם מעיני העולם מכיוון שיש איסור צילום ושידור ספורט נשי באיראן. עוד באותו החודש, אירחה נבחרת הנשים של איראן בכדורגל אולמות, אלופת אסיה, את איטליה. רק בסיומו של המשחק, כשהאולם היה ריק, תועד האירוע בתמונה אחת שבה האיטלקיות חויבו לכסות את השיער.
אז בזמן שהעולם חוגג את האירוע ההיסטורי שיתקיים בשישי בסעודיה, חשוב לזכור שהדרך לחופש אמיתי של נשים בעולם הערבי עוד רחוקה.
השינויים האחרונים, ובהם האישור לצפות במשחקי הכדורגל, הם צעד מבורך ומתבקש. השאלה היא אם בהמשך הן יזכו לשחק את המשחק בלי להתחבא מאף אחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
