ב-21 פלוס שנותיו בלונדון רשם ארסן ונגר אינסוף רגעי שיא כמנג'ר ארסנל. היו גם רגעי שפל, רובם בעשור הנוכחי, אך נדמה שהשבועות האחרונים מייצגים שיא חדש. לו היה צריך לתאר את הקריירה של הצרפתי בגרף תלוי הישגים, היתה מתקבלת פרבולה בוכה (תיזכרו שנייה בשיעורי המתמטיקה שלכם). מ-1996 הגרף היה במגמת עלייה מתמדת, באמצע שנות ה-2000 החלה הירידה, ונשאלת השאלה איפה עומד הגרף הזה היום.
אחד מאוהדי ארסנל תהה בדיוק לגבי העניין הזה בציוץ שזכה למאות תגובות. הוא הזכיר שב-1996 קיבל לידיו ונגר קבוצה שסיימה במקום החמישי, עם סגל שכלל שמות כמו דניס ברגקאמפ, איאן רייט, דיוויד סימן ואחרים, ושהודחה מהגביע האנגלי כבר בסיבוב השלישי.
"האם הוא ישאיר אותנו במצב טוב יותר כשילך?" תהה אותו צייצן בתזמון הכי אכזרי שיש. כי כמה ימים קודם לכן הובסו התותחנים 4:2 על ידי נוטינגהאם פורסט והודחו בסיבוב השלישי של הגביע, לראשונה בעידן ונגר, כלומר לראשונה מאז .1996
גם בפרמייר ליג מצב הקבוצה לא מזהיר. בתום 22 מחזורים ארסנל במקום השישי ובמרחק זהה מהמוליכה ונועלת הטבלה 23 - נקודות מפרידות בינה לבין מנצ'סטר סיטי מלמעלה וסוונזי מלמטה. לגבי הסגל, אין ספק שהנוכחי נוצץ יותר מזה שירש ב-,1996 הבעיה היא שרובו בכלל לא רוצה להיות שם.
חגיגות האליפות האדירה ב-2004. מצא את ההבדלים // צילום: אי.אף.פי
לנטוש לפני הטביעה
אלכסיס סאנצ'ס ומסוט אוזיל, שני השחקנים החשובים והאיכותיים בארסנל, עומדים בראש רשימת דורשי השחרור. השניים סירבו להאריך חוזה בקיץ האחרון ומאז משדרים חוסר עניין מקצועי. שניהם גם מסיימים חוזה בסיום העונה, מה שמחייב את ארסנל למכור אותם בינואר כדי להכניס כסף לקופת המועדון.
"כרגע הכל שקט, אין לי מה לחדש לכם", ענה אמש הצרפתי על שאלות בנוגע לעתידו של הצ'יליאני במסיבת העיתונאים לקראת המפגש הערב מול צ'לסי בחצי גמר גביע הליגה. דבריו נשמעו מנותקים למדי נוכח הדיווחים הרבים והאמינים שמקשרים את השחקן למנצ'סטר סיטי כבר בחלון ההעברות הנוכחי. חצי
באשר לאוזיל, עושה רושם שהגרמני יישאר עד תום העונה, מה שקשה להגיד על שחקני מפתח אחרים. אוליבייה ז'ירו, למשל, רוצה לעזוב כמה שיותר מהר, ואפילו תיאו
וולקוט משווע להיפרד מהאמירויות כדי להציל את העונה בשנת מונדיאל. בלי ליגת האלופות וללא שאיפות אליפות, הפכה ארסנל ליעד לא אטרקטיבי.
מצב שבו שלושה שחקנים משמעותיים - אלכסיס, אוזיל וג'ק ווילשייר - מסיימים הקיץ חוזה ועשויים לעזוב ללא תמורה, לא אמור להתרחש במועדון עם הנהלה מתפקדת. עד לאחרונה, כאשר מונו אנשי מקצוע שתפקידם לדאוג לדברים האלה, ההנהלה של ארסנל לא רק שלא תפקדה, היא לא היתה קיימת.
ממהפכן ל-לא רלוונטי
ונגר, שמסרב למנות מנהל מקצועי, משמש כאחד כזה בפועל. הוא נוכח בכל ישיבות ההנהלה וזוכה לחופש פעולה מוחלט ממחזיקי המניות. הצרפתי הרוויח את הקרדיט עקב היציבות הכלכלית שעליה הוא שומר לאורך השנים, אך מקצועית הוא נכשל. לארסנל אין אסטרטגיית רכש ברורה, ובמקרה שאכן תאבד את אחד מכוכביה בינואר, היא תתקשה למלא את החסר. "אנחנו לא מתכוונים להחתים אף אחד מלבד הילד היווני", הכריז ונגר השבוע, כשהילד היווני המדובר הוא קונסטנטינוס מאברופולוס, שהגיע מפאס ג'יאנינה ויושאל למועדון אחר. טוני אדאמס, שהחזיק
את הגנת התותחנים בתחילת דרכו של הצרפתי במועדון, תיאר את המצב בספרו האוטוביוגרפי "פיקח": "ההנהלה לא עושה כלום, לארסן יש יד חופשית להחליט מה שבא לו. הוא לא מצליח לשחרר את הקבוצה, הוא מכור אליה". הדברים האלה הובילו לסכסוך מתוקשר בין בלם העבר למאמן, אבל סביר שיש בהם הרבה מן האמת.
דעיכתו של ונגר לא מסתיימת כמובן במסדרונות המועדון. מול פורסט הציגה ארסנל את אחד ממשחקיה החלשים העונה, ולצרפתי חלק גדול בכך. הפ- רשנים תקפו אותו על שחצנותו ועל כך שעלה מולה בהרכב משני, טענות שבדיעבד נשמעות נכונות. אולם גם כשההרכב מלא, רגעי הקסם מועטים ושיטת המשחק שבה דוגל הצרפתי לא מביאה תוצאות. מבין שש הראשונות בליגה, ארסנל כבשה הכי מעט וספגה הכי הרבה. מה שפעם היה סגנון חדשני ואלגנטי שהוכיח את עצמו, הפך למיושן ולא יעיל. אחד מעוזריו בעבר תיאר את התהליך נהדר: "לפני 20 שנה ונגר היה מהפכן, לפני 10 שנים כולם הדביקו אותו, היום הוא מפגר אחרי כולם".
אלכסיס בפוזה מוכרת. יישאר תותחן? // צילום: אי.אף.פי
נאבק על התדמית
ונגר יכול היה לחתוך קודם ולהימנע מירידת הגרף, אך הוא בחר שלא. תחילה האמין שיש ביכולתו לשחזר את הימים הגדולים, בתקופה האחרונה הוא בעיקר נאבק על תדמיתו. לפני גמר הגביע מול צ'לסי אשתקד התעמת עם אוהדי ארסנל כשטען ש"חוסר הכבוד שלהם כלפיו הוא מביש". לאחר שהפך לשיאן הזכיות עם שבע הנפות, בחר להתעלם מקריאות "ונגר הביתה" והאריך את חוזהו בשנתיים. היום, כחצי שנה אחרי, קשה להגיד שההחלטה היתה טובה. התדמית של ונגר סופגת מדי שבוע חבטות נוספות ורק מקשה על האוהדים לענות על השאלה הקשה שהציג אותו ציוץ מהפתיחה.
כי בסופו של דבר, כשיגיע היום ובו ונגר באמת ייפרד, אוהדי ארסנל יצטרכו למצוא את האמצע. להיזכר בתחילת הדרך, בעונה הבלתי מנוצחת של 2004 ובגמר ליגת האלופות ב-2006 ואז להחסיר את השנים האחרונות, מפחי הנפש בשמינית גמר האלופות ואי היכולת לקרוא תיגר על האליפות. במו עקשנותו, הפך ונגר שאלה פשוטה לקשה במיוחד: האם המנג'ר שיגיע אחריו יקבל ארסנל טובה יותר משהיתה לפניו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
