דורות שלמים מושמצים אוהדי בית"ר ירושלים. החל משנות ה-60 המאוחרות, עת פרצו לדשא בבלומפילד ופוצצו משחקים, דרך "ליל הצינורות בפ"ת" ועד "גירושם" של שני שחקני החיזוק המוסלמים מצ'צ'ניה.
אבל צריך גם להעריך את הליווי הצמוד (יהיו שיאמרו צמוד מדי) של הקבוצה למשחקיה. 5,000 איש הגיעו שלשום בקור לחיפה, ואלפים ילוו את הקבוצה גם לק"ש במוצ"ש הקרוב וייתנו לקבוצה עידוד מאסיבי.
גם לקפוא בטדי בחודשי החורף זה תענוג מפוקפק, ועדיף לשבת על הספה החמימה עם תה ירוק. אבל אי אפשר לעבור לסדר היום על המנהג הבזוי של חלק מהקהל לזעוק "תתפטר, תתפטר" למאמן הקבוצה בני בן זקן.
כמובן היה עדיף אם אלי טביב לא היה מפטר בזמנו את גיא לוי או סלובודן דראפיץ', אבל לא משנה מה יעשה בן זקן, הקהל נגדו.
ב-2001 זה היה אלי גוטמן, שירדו לחייו למרות שבית"ר היתה רחוקה רק נקודה מהמקום הראשון. תחת בן זקן צברה הקבוצה 25 נקודות מ-36 אפשרויות (כמעט 70 אחוזי הצלחה) וכבשה 40 שערים העונה!).
אחרי התבוסה בבולגריה, ובהתחשב בסגל בפתיחת העונה, הקבוצה לא היתה שווה יותר ממאבק בפלייאוף העליון. הרי בית"ר מורכבת מפליטי מכבי חיפה, כמה זרים סבירים פחות או יותר, טל כחילה הלוחם בדרכים ואנתוני וראן, שירד לפני שנה עם הפועל ירושלים לליגה השלישית!
שלשום בחיפה שיחקה בית"ר ללא דוד קלטינס ואריק סאבו (וכבר חודשיים שהיא חסרה את השחקן מספר אחת שלה, עידן ורד), ניצחה בפעם השלישית בסך הכל ב-30 השנה האחרונות בחיפה את הפועל, וזה עדיין לא מספק את אותם אוהדים ששמים גם את יוסי בניון מעל המועדון.
לעיתים נדמה שגם אם בית"ר תדהים ותיקח אליפות, עדיין בחגיגות בכיכר ספרא יהיו כאלו שיצעקו לבן זקן להתפטר.
2 שנים רבות ישב אלי אוחנה באולפנים הממוזגים והגן בכבוד ובלהט על מאמנים, ישראלים כזרים. והנה דווקא בשבתו בכס המנהל קולו, לפחות כלפי קהל האוהדים הרחב של הקבוצה, אינו נשמע.
בטוחני שאוחנה לא אהב את פיטוריו של שרון מימר בטרם נבעט כדור הפתיחה בליגת העל, ועל פי הנכתב הוא פועל רבות לשקט תעשייתי בצוות המקצועי במועדון. אולם למרות שמדובר בימים המיוחדים לתענית דיבור, טוב יעשה אוחנה אם יישב מול המצלמות ויקרא לקהל הסורר לתעל את האנרגיות שלו למען הצלחת הקבוצה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
