בניגוד לחבריו ברשימה המשותפת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה, ח"כ יוסף ג'בארין מעולם לא הורחק ממליאת הכנסת. במשך שלוש שנות כהונתו בכנסת הוא לא היה מעורב בפרובוקציות, ומקפיד לבצע את עבודתו הפרלמנטרית בחיוך, בשקט וביסודיות.
ג'בארין (45) נשוי ואב לארבעה, נולד באום אל־פחם ומתגורר בה עד היום. הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. ב־2004 הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומכללת תל־חי ומלמד משפט וחינוך. לשאלה מדוע קטע את הקריירה האקדמית כדי לייצג את חד"ש בכנסת, הוא השיב: "כל השנים הייתי מעורב בנושאים פוליטיים, הייתי יו"ר מועצת התלמידים בחטיבת הביניים, אחר כך יו"ר מועצת התלמידים בביה"ס התיכון, ובאוניברסיטה העברית הייתי חבר ועד הסטודנטים ויו"ר ועדת הסטודנטים הערבים".
תמיד שאפת להגיע לכנסת?
"ממש לא. בשנים האחרונות עסקתי כמרצה בנושאים שהכנסת מטפלת בהם כמו חוק הלאום, חוק יסוד: החקיקה וכד', כי הדוקטורט שלי עסק בזכויות תרבותיות במשפט. סקרן אותי לראות את דרך קבלת ההחלטות בכנסת וכמובן לנסות להשפיע".
במהלך השנים חשת קיפוח בשל היותך ערבי?
"ככל שהתבגרתי ראיתי את החסמים שעומדים בפניי בשל היותי ערבי. למשל אחרי ארבע שנים בג'ורג'טאון חזרתי לארץ, היתה לי תחושה שיפרשו בפניי שטיח אדום ויציעו לי משרות רבות, אבל לצערי היה לי קשה להשתלב בעבודה ולקבל תקן. פניתי לכמה מוסדות אקדמיים, ורק לאחר שלוש שנים קיבלתי תקן רשמי במכללת תל־חי ואני מלמד גם באוניברסיטת חיפה".
אילו היית יהודי היה לך קל יותר להתקדם באקדמיה?
"בוודאי, התחושה הזו מלווה אותי. אילו הייתי יהודי, אחד הדיקנים בפקולטות למשפטים לא היה אומר לי בארבע עיניים: 'אם אתה רוצה להתקדם, אל תפרסם דברים בנושאים הקשורים ליחסי יהודים־ערבים במשך כמה שנים'".
האם גם בכנסת אתה חש מופלה לרעה?
"בכל הקשור לכובע הפרלמנטרי שלי אני מזהה יחס שוויוני כלפיי, אבל כשאני מנסה לקדם הצעות חוק, כל הצעה עם פן פוליטי נכשלת. כשאושר החוק שמאפשר להדיח ח"כ מהכנסת, היתה לי תחושה קשה. הרגשתי שנוצר סדק כי ח"כים יכולים לומר לי בצורה מתנשאת: 'אנחנו יכולים להדיח אותך'".
מדוע בניגוד לח"כים ערבים אחרים אינך מעורב בוויכוחים בכנסת?
"זה נובע מכך שיש לי רצון להשפיע ולהגיע לציבור היהודי. אני מאמין בצדקת עמדתי ולכן אני רוצה לתת צ'אנס לחלק השפוי בחברה היהודית לשמוע את עמדותיי. לפעמים אני שומע התבטאויות קשות נגדנו, אבל אני מתאפק".
האם כנבחר ציבור ערבי יש לך קושי לקיים את ההתחייבות בהצהרת האמונים "לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת"?
"אין לי בעיה עם זה. אני ממלא בנאמנות את תפקידי בכנסת, לעומת זאת, כשהשמיעו אחרי טקס ההשבעה את ההמנון יצאתי מהאולם. עד היום איני יכול לדבר על הכנסת כבית שלי, אני עדיין לא מרגיש שזה ביתי. זה קיים כשאני רואה את דגל ישראל המונף בכנסת ואת דמותו של הרצל באולם המליאה, אבל זה גם מחזק אותי כי אני מבין היטב את חשיבות השליחות שלי לייצג את האינטרס של הציבור שמאמין בזכויות אדם".
אתה שבע רצון מהיקף החשיפה שלך בכלי התקשורת?
"אני מקבל חשיפה, אבל היא לא תואמת את פעילותי. כשעיתונאים יהודים פונים לראיין אותי, יש לי הרגשה שהם באים כאילו לחקור אותי. ברדיו ובטלוויזיה ח"כים ערבים מרגישים שהם נמצאים בחקירה. לשמחתי זו לא תחושה שיש לי בראיון הנוכחי".
כחבר בוועדה האתיקה, לוועדה יש מספיק כלי ענישה על הח"כים?
"מצד אחד אנחנו רוצים לאפשר חופש ביטוי לח"כים, ומצד שני יש הידרדרות ברמת השיח וההתנהגות. אסור גם לשכוח שאני משתייך לקבוצת מיעוט בכנסת וחושש שענישה יכולה לפעול נגדנו כבומרנג. יש לי גם ביקורת על הוועדה, שבניגוד לדעתי תמכה בהגבלות על ח"כים לגבי ביקור במסגד אל־אקצא ולביקור אסירים ביטחוניים".
האם אתה רואה סיכוי לחידוש המו"מ עם הפלשתינים?
"אני רואה את האור בקצה המנהרה ואני גם משתדל להיות חלק מהמנהיגים שיביאו את האור הזה. ייקח זמן עד שהציבור היהודי בארץ יבין שאין טוב יותר ממצב של נורמליזציה והקמת מדינה עצמאית לפלשתינים. כדי להגיע לכך, הקול השפוי בקרב היהודים באופוזיציה צריך להרים קול. יש לי ביקורת חריפה על המחנה הציוני ועל יש עתיד שלא מדגישים מספיק את הנושאים האלה ולא יוצאים לציבור ואומרים שצריך לסגת מהשטחים, ובמקום זאת הם פוזלים לימין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו