"איראן משלמת את המחיר על הניסיון להשיג נשק גרעיני"

"גם אם המשטר האיראני ייחלץ מזה בשלום, הוא ספג מכה אסטרטגית משמעותית". את הדברים האלו אומר מי שעמד בראש גוף ההערכה החשוב ביותר באגף המודיעין של צה"ל, חטיבת המחקר, תת־אלוף (מיל') יוסי קופרווסר. 

קופרווסר יודע, כמו כל חוקר מודיעין, שבמזרח התיכון התודעה היא לפעמים המציאות. הוא גם יודע, כמו כל מי שהיה בחיל המודיעין מאז המחדל של מלחמת יום הכיפורים, שלפעמים דווקא מה שנראה בלתי אפשרי במשך שנים יכול פתאום להתרחש דווקא כשחושבים שאין לכך סבירות ממשית. 

לדעתו, המהומות של השבוע האחרון מלמדות כי ההמונים האיראנים הצליחו לנפץ את הקונספציה שבה היו שבויים בכירי משטר האייתוללות מאז שעלו לשלטון בשנת 1979. "פתאום נחשף שאין תמיכה נרחבת בעם למשימה הגדולה של הפיכת איראן לכוח הגמוני־אזורי ולמסר האסלאמי. זו סיסמה ריקה". קופרווסר מסביר כי הפעם, בניגוד למחאה של 2009, ההפגנות הן נגד עצם רעיון הרפובליקה האסלאמית. "ההפגנות במידה רבה משקפות לא רק רצון ברפורמה אלא רצון בשינוי מהפכני", הוא מסביר.

כזכור, בשנת 2009, המחאה פרצה לאחר שהנשיא דאז מחמוד אחמדינג'אד זכה בכהונה שנייה לאחר שגבר על מנהיג הרפורמיסטים מיר חוסיין־מוסאווי. אך עד מהרה המחאה דוכאה באלימות וללא כל סיוע מהמערב, ויש שאומרים שהרצון העז להגיע להסכם גרעין הוא זה שהוביל את הבית הלבן להעלים עין ולתת למשטר לעשות ככל העולה על רוחו. 

קופרווסר מבהיר כי המהומות ב־2009 התרחשו לא רק בעשור אחר, אלא בעולם אחר. כיום קיימים בעולם הלכי רוח חדשים שמגובים בשני מרכיבים קריטיים: תקשורת המונית מפותחת שלא ניתן לעצור אותה, וממשל אמריקני שנותן רוח גבית וכנראה גם תמיכה טכנית ("העובדה שחומרים יוצאים החוצה משקפת איזושהי פעילות של ארה"ב").

קופרווסר אומר שמדובר בקו פרשת מים לכל דבר ועניין: "המכה שחטף המשטר כתוצאה מכל מה שקרה בשבוע האחרון, היא עצומה. כי כל הלגיטימציה שלו ספגה זעזוע גדול מאוד. ברור שהוא לא יוכל להמשיך להצדיק באופן כזה פשוט את המשך הסיוע לכל מיני גורמי טרור במרחב הערבי".

האם אנחנו, כמערביים, לא לוקים באשליה שכל מה שנגד המשטר הוא בעצם פרו־מערבי?

"זה לא עניין של פרו־מערביות. הם לא רוצים להיות ברפובליקה אסלאמית, דבר ראשון. כל הרעיון הזה של איש הדת שקובע את ההתנהלות של המדינה אינו מקובל עליהם. הם כן רוצים הרבה יותר חופש והרבה יותר דמוקרטיה. אלה ערכים מערביים בבסיסם, ואולי כלל־אנושיים.

"האם אורח החיים שלהם ילך וישתנה מן הקצה אל הקצה אם יצליחו במהפכה? לא. עדיין האסלאם תמיד ימלא תפקיד חשוב בחיים באיראן. אבל זה סוג אחר של תפקיד. הרבה יותר מוגבל לדל"ת אמות. אך הם אומרים - אנחנו לא רוצים לחיות ברפובליקה אסלאמית אלא ברפובליקה איראנית".

 

חולשה מתחת לעוצמה

קופרווסר (64), שהוביל את חטיבת המחקר באמ"ן בין השנים 2001 ל־2006, שימש בהמשך מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים. כיום הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

"על המערכת הבינ"ל להתייצב לצד המפגינים". קופרווסר // צילום: משה שי

בשיחה עימנו הוא מסביר כי המשטר באיראן צריך להחליט על "מודל" של דיכוי הפגנות, שבמידה רבה יקבע את גורלו. "יש את מה שקרה במצרים ויש את מה שקורה בסוריה. אני חושב שהמשטר האיראני נוטה יותר ללכת בכיוון הסורי. המצרים נזהרו לא לעשות את זה, וכתוצאה מכך נאלצו לוותר על השלטון".

מצד אחד אתה אומר שהם יעשו הכל כדי לשמר את המשטר, מצד שני החברה די הומוגנית כמו במצרים, וזה אומר שמופעלים לחצים אדירים מהעם על הצבא. 

"נכון, ולכן המבחן הגדול בימים הקרובים יהיה האם כוחות הביטחון - במקרה הזה משמרות המהפכה - יהיו מוכנים ללכת למהלכים קיצוניים. לדעתי, המשטר יצפה מהם לעשות זאת אם יהיה צורך. השאלה היא אם בכוחות יהיו סדקים. זה יכול להיות תהליך שיוביל לאפקט דומינו מתמשך, ויכול להיות מסוכן מאוד מבחינת המשטר".

אתה מזהה משהו ברשתות החברתיות בתחום הזה?

"יש גם משהו שונה ברשתות. אתה רואה שהן מגויסות למאבק. המסר המהפכני הוא המסר המוביל, יותר מהרפורמיסטי".

פה בעצם, בניגוד לאז, רוצים לעשות מהפכה ולא סתם הפיכה. מעולם לא היה ניסיון כזה מאז כינון הרפובליקה האסלאמית, בעצם. 

"היו אירועים כאלו פה ושם ורחוק מאוד מההיקף הנוכחי. ההיקף הנוכחי (של התנגדות לעצם המשטר; א"ל) חסר תקדים".

העם עדיין פטריוטי ותוכנית הגרעין עדיין נתפסת כפרויקט לאומי. האם יהיה שינוי בתוכנית הגרעין אם וכאשר ייפול המשטר?

"עניין הגרעין לא עלה עד עכשיו בכלל במהומות. לדעתי, אלו שמפגינים מבינים במידה רבה שההיבריס של המשטר האיראני, הניסיון להשיג נשק גרעיני, במדינה שבסופו של דבר היא מדינת עולם שני - בתחתית העולם השני - זה ניסיון שהם (האייתוללות; א"ל) שילמו עליו מחיר יקר מאוד. זה המחיר. אתה צודק שיש גם כאלו שרואים בפרויקט הגרעין פרויקט לאומי ולא רק אסלאמי, אבל בשביל מה איראן צריכה את הפרויקט הזה, יש לה המון נפט, ובשביל מה היא צריכה את כל הגרעין הזה?

"ולכן, מי שרוצה שגשוג ורווחה באיראן מבין שהפרויקט מיותר לחלוטין, והוא זה שיוביל להתמוטטות המערכת כרגע, הוא זה שהוביל לכל הצרות הנוכחיות. לכן איראנים שעיניהם בראשם יתחילו להטיל ספק אם באמת כדאי להתעסק בפרויקט הגרעין".

כאיש מודיעין לשעבר, מה היית ממליץ לצפות בטווח הנראה לעין?

"חשוב מאוד שהמערכת הבינלאומית תתייצב לימינם של המפגינים האלו ותעמוד על זכותם להביע את דעתם ולהיאבק על זכויותיהם. ההכרעה בסופו של דבר היא של העם האיראני. אף אחד לא יכול להתערב. זה קצת מביש לראות את הדרך שבה חלק מהגורמים במערב, בעיקר האירופאים, מתייחסים לאירוע הזה, הסטנדרט הכפול שלהם כל כך בולט, אבל בוא נגיד כך - לאף אחד אין ציפיות מאירופה.

"אירופה כנראה מזמן איבדה את המצפן. זו מכה שתשליך על כל תומכי איראן וגרורותיה; בגבול הצפוני, בעזה ובכל מקום שנשענו על איראן. כל מי שחשב שהוא יכול להסתמך על ענק מתעורר שהולך ומרחיב את אחיזתו במזרח התיכון, ושמסוגל להפוך להגמון האזורי ובונה את הקשת השיעית האיראנית, מבין עכשיו שמתחת לעוצמה הזאת מסתתרת מערכת חלשה שאינה מסוגלת לגייס את הציבור שלה־עצמה, ומזכירה קצת את בריה"מ של לפני 89'. מבפנים הכל היה אכול ובסוף זה התרסק".

 

"משבר ציפיות"

תפקידה של מחלקת הבקרה בחיל המודיעין הוא לערער על ההערכות של חטיבת המחקר, ולהוכיח כי דווקא הדעה ההפוכה יותר סבירה. המחלקה הוקמה כלקח ממלחמת יום הכיפורים והיא נועדה למנוע חשיבה קבוצתית.

שאלתי את קופרווסר, האם אולי בניגוד לטענה הרווחת, דווקא הנשיא ברק אובאמה ראוי לקבל קרדיט על ההפגנות האלו, משום שהסכם הגרעין נתן תקווה לאנשים, שיוצאים לרחובות משום שכעת יש להם דרישות מהמנהיגים לספק את הסחורה שהבטיחו כשעשו את ההסכם. 

"ההפך. מה פתאום", הוא עונה. "יש היום את חדר התהודה בארה"ב של תומכי ההסכם והם מתייצבים לימין המשטר האיראני. זה פשוט לא ייאמן ומזעזע. 

"אילו לא היה הסכם, הדבר הזה (המהומות; א"ל) היה קורה ביתר עוצמה, ואם היו מגבירים את הלחץ על איראן אולי גם היה לו באמת יותר סיכוי לחולל מהפכה.

"ההסכם הזה הציל את איראן ונתן לה שנתיים של שקט. נכון שיש משבר ציפיות בקרב העם האיראני, אך זה נובע מכך שהגיע טראמפ. כולם חיכו לבחירות ואז (אחרי שטראמפ שינה את המדיניות כלפי איראן; א"ל) כל המשקיעים הבינו שאולי יחזירו את הסנקציות, וזה גרם להיסוס של המשקיעים לשים את כספם באיראן. זה מה שגרם למשבר הציפיות הזה, לא ההסכם, אלא ההתנערות של טראמפ מההסכם היא זו שגרמה למשבר הציפיות הזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו