היסטוריה של מחאה פרסית

פברואר 2011 // ימי "האביב הערבי"

ב־14 בפברואר 2011, בהשראת "האביב הערבי", קראו מנהיגי המחנה הרפורמיסטי באיראן ל"יום זעם", אך השלטונות עצרו את מנהיגיהם. תוך זמן קצר המחאה הופנתה נגד המשטר ושני מפגינים נהרגו בטהרן. על פי דיווחים שונים, פעילי חיזבאללה סייעו בדיכוי המהומות.

 

יוני 2009 // מחאת הבחירות

מהומות המוניות פרצו בעקבות הבחירות לנשיאות שהתקיימו ב־12 ביוני. לטענת הנהגת "המחאה הירוקה", תוצאות הבחירות זויפו ומנעו את ניצחונו של רה"מ לשעבר, חוסיין מוסאווי. מיליונים ברחבי הרפובליקה האסלאמית יצאו לרחובות ותוך זמן קצר הפכה המחאה לאלימה, המפגינים הציתו רכבים ואשפה פוזרה ברחובות. המשטרה, כוחות הבסיג' ומשמרות המהפכה הגיבו בעוצמה, הרשתות החברתיות נחסמו ולטענת הרשויות האיראניות 30 בני אדם נהרגו ו־2,500 נעצרו בטהרן בלבד. על פי הערכות אחרות, לפחות 80 בני אדם נהרגו.

 

יוני 2003 // הסטודנטים ברחובות

מחאת סטודנטים החלה ב־10 ביוני ונמשכה כ־10 ימים. ההפגנות החלו על רקע כוונת המשטר להפריט את הלימודים האקדמיים ולדרוש שכר לימוד. למחאה חברו קבוצות נוספות והיא התפשטה לערים נוספות, כאשר המפגינים יצאו בקריאות נגד המשטר ומנהיגיו, כולל דרישה שהנשיא חתאמי יתפטר. כ־4,000 איש נעצרו ועל פי הדיווחים הנשיא הוציא צווי מעצר ל־137 פעילים פוליטיים.

 

יולי 1999 // נגד סגירת עיתון

ב־8 ביולי החלו בטהרן הפגנות במחאה על סגירת עיתון רפורמיסטי. מותו של סטודנט בפשיטה משטרתית על מעונות הסטודנטים הוביל למהומות שהתפשטו ברחבי המדינה ונמשכו 6 ימים. לפחות 3 בני אדם נהרגו, 70 סטודנטים נעלמו וכ־1,400 איש נעצרו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו