מנפצי המיתוסים: סיכום שנת 2017

ספורטאי השנה: רוג'ר פדרר

כשניגשים לבחור בסוף דצמבר את ספורטאי השנה, חשוב להביא בחשבון איפה הוא היה בתחילתה. בראשית 2017, רוג'ר פדרר היה מקופל לתוך סימן שאלה.

טרם נפתחה, שישה חודשים הוא לא שיחק טניס, זכר לפציעה בברך. לאליפות אוסטרליה הפתוחה התייצב כמדורג 17 בטורניר - מיקום שהוריד מכתפיו את הציפיות הרגילות - אולם במהלך שבועיים קסומים במלבורן הזכיר השוויצרי שהוא אינו תלוי מספרים, לא דירוגים ובטח שלא גיל.

בן 35 היה כשניצח ארבעה מדורגים בעשירייה הראשונה, האחרון שבהם רפאל נדאל, כדי לזכות בגרנד סלאם מספר 18 וראשון מאז 2012.

לזה הוסיף זכיות באינדיאן וולס, מיאמי והאלה, והכשיר את הקרקע לרגע השיא - טורניר ווימבלדון. על הדשא הציג פדרר טניס מושלם, והניף את התואר השמיני באנגליה וה־19 בסך הכל.

את הדרך לשם עשה מבלי לאבד מערכה, הישג שלא שוחזר מאז ביורן בורג ב־1976. את השנה סיים עם שבעה תארים במאזן 5:52, מתוח בגאווה כסימן קריאה.

חובה להזכיר: כריסטופר פרום, רפאל נדאל.

פדרר. פנומן. // צילום: אי.אף.פי

ספורטאית השנה: מריה לאסיצקנה

24 ניצחונות רצופים בקפיצה לגובה הם לא ניצחונות בריצה. בריצה אתה מנצח את יריבך, בקפיצה לגובה הפייבוריט צריך לנצח גם את המקריות והאקראיות. זה הרי לא ממש רק ענף ניתור, אלא דיוק של מילימטרים בריצה, בקימורי הגב.

כך גם הסכנה של גמר עולמי מתוח עבור מריה לאסיצקנה, שנכשלה בקפיצה הראשונה ב־1.99 מטרים כששתיים ממתחרותיה כשלו, הפך קל עם קפיצות משכנעות ב־2.01 ו־2.03. היתה זו שנה שבה קבעה את 14 התוצאות הטובות בעולם.

ואם לאסיצקנה עשתה זאת בכישרון ובאתלטיות, אל תפקפקו בכוחו של העלבון. שנה קודם לכן היא לא צפתה בטלוויזיה בתחרות אתלטיקה נחותה - הגמר האולימפי - שבה המנצחת קבעה 1.97 מ'. היא עצמה, מתוסכלת מהרחקת ארצה מהאתלטיקה במשחקים, קפצה שלושה סנטימטרים יותר כמה ימים קודם לכן.

וחשוב להבהיר כאן. הרבה בדיקות חוזרות נערכו לדגימות של ספורטאים במשך השנים. בבדיקות הללו נפסלו עשרות רבות של ספורטאים רוסים. מריה לאסיצקנה נמצאה נקייה לחלוטין. היא הורחקה כעונש לארצה.

זה גם סיפורה של אאוטסיידרית, שמייצגת את עצמה, ושביצעה את הקפיצה שלה דווקא כשעזבה את בוריס גורקו בנבחרת הרוסית וחזרה אל המאמן שגילה אותה בצפון הקווקז בילדותה.

חובה להזכיר: סרינה וויליאמס, קייטי לדקי.

קבוצת השנה: ריאל מדריד

ההפסד בקלאסיקו ופתיחת העונה המגומגמת הם היוצאים מן הכלל בשנה יוצאת מן הכלל של הבלאנקוס. חמישה גביעים הניפה ריאל מדריד ב־2017 ושכתבה את גבולות הבלתי אפשרי לביצוע. במאי היא היתה לראשונה שזוכה פעמיים ברציפות בליגת האלופות, בדצמבר לראשונה שעושה זאת בגביע העולם למועדונים, בין לבין הקדימה את ברצלונה בדרך לאליפות ראשונה מאז 2012, ולכל זה הוסיפה סופרקאפ אירופי וסופרקופה ספרדי.

אבל זו לא רק הכמות, אלא גם האיכות, ובעיקר הדרך. כי הקבוצה של זינאדין זידאן עשתה זאת תוך שימוש באלמנט הכי בסיסי של המשחק, זה שלשמו מתכנסים במגרשים מדי יום: כיבוש שערים. מאפריל 2016 ועד סוף ספטמבר 2017 כריסטיאנו רונאלדו ולהקתו מצאו את הרשת בכל משחק. מתפרצות, הנעת כדור, מצבים נייחים, שלבי נוקאאוט, גמרים, תוספת זמן - ריאל עשתה הכל. וזכתה בכל.

חובה להזכיר: יוסטון אסטרוס (בייסבול), נבחרת סלובניה (כדורסל).

ראמוס ורונאלדו. הניפו 5 גביעים ב-2017 // צילום: רויטרס

רגע השנה: החתימה של ניימאר בפ.ס.ז'

כסף תמיד היה בכדורגל, שיאי העברות תמיד נשברו, אבל העברת ניימאר לפ.ס.ז' תמורת 222 מיליון יורו היתה קו פרשת מים. לא רק כי לראשונה ביותר מ־100 שנה הוכפל שיא ההעברות בעסקה אחת, אלא כי לאוהד היתה תמיד האשליה שיש מועדוני פאר שהם מעל זה.

אז באו השייח'ים של קטאר וקנו מברצלונה את מי שהיה אמור להיות הפנים של המועדון אחרי לאו מסי. קשה לחוש סימפתיה כלפי ברצלונה. היא נהנתה במשך שנים מכספי אותה נסיכות נפט לא דמוקרטית ולא מוסרית. בארסה כמובן, כמו כל מועדון גדול, התייחסה לרכישת כוכבי קבוצות עניות יותר כזכותה הטבעית.

ההשפעות ניכרו מייד: רומלו לוקאקו ב־85 מיליון ואלברו מוראטה מספסל ריאל מדריד ב־62 מיליון עוד היו הרכישות ההגיוניות. אוסמאן דמבלה, אחרי עונה של שישה שערי ליגה גרמנית, נמכר מדורטמונד לברצלונה ב־105 מיליון, שיכולים להפוך ל־140. מנצ'סטר סיטי שילמה יותר מ־50 מיליון על שני מגינים שונים.

האם זה יירגע? עונת ההעברות נפתחה ב־75 מיליון פאונד שהוציאה ליברפול על בלם סאות'המפטון וירג'יל ואן דייק.

ניימאר. חיוך של 222 מיליון יורו // צילום: אי.אף.פי

אכזבת השנה: נבחרת איטליה

בניתוח ספורטיבי קר ומנוכר, אין אלא להודות שנבחרת איטליה לא ראויה להיות בגביע העולמי ברוסיה. בבית המוקדם היא היתה שנייה לספרד ובפלייאוף לא הצליחה להכניע את שבדיה העיקשת. גם במסלול הישיר וגם בדרך העוקפת לא הצליחה להשיג את הכרטיס למונדיאל. והיא לא היחידה - גם הולנד, צ'ילה וארה"ב ייעדרו מאירוע הכדורגל הגדול בתבל, אך קיים הבדל מהותי בינן לבין איטליה.

כי ארבעה גביעי עולם והשתתפות רצופה מאז 1958 העניקו לאזורי חסינות ספורטיבית. הם הפכו אותה לנבחרת בלתי תלויה. לא משנה הסגל, היריבות במוקדמות, המאמן, מצב הכדורגל האיטלקי, הנבחרת תמיד מצאה את הדרך להגיע למונדיאל ולרוב גם להיות פקטור משמעותי.

לכן הכישלון הנוכחי, גם אם היה צפוי ומתבקש, לא מתיישב עם ההיגיון. באותה מידה, הדמעות של ג'יאנלואיג'י בופון לא מתיישבות על הלב.

זעקות השבר של בופון // צילום: אי.אף.פי

משחק השנה: סופרבול 51

כבר ב־6 בפברואר, בבוקר שאחרי סופרבול 51 - הרבה זמן לפני שמישהו חשב בכלל בכיוון של סיכום 2017 בספורט - היה ברור כי למה שהתרחש על הדשא ביוסטון יהיה אזכור גם בסוף השנה, השאלה היא רק באיזו קטגוריה. ובכן, "משחק השנה" בהחלט יושב יפה.

אז מה היה שם? טום בריידי וניו אינגלנד חיפשו טבעת אליפות חמישית, אבל אטלנטה היממה אותם ועלתה ליתרון 3:28 באמצע הרבע השלישי. עם סדרת מהלכים על גבול ההזויה - תסריט ששמור רק לספורט האמריקני - הפטריוטס ביצעו את הקאמבק הגדול בהיסטוריה של משחק הגמר ב־NFL, כפו הארכה ראשונה בתולדות הסופרבול והשלימו ניצחון 28:34.

האמת, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להעביר במילים את מה שראו העיניים בסופרבול 51. הדרך הכי פשוטה לעשות זאת היא כנראה כך: "משחק השנה" הוא משחק שידברו עליו גם בעוד עשרות שנים מהיום.

חובה להזכיר: ברצלונה - פ.ס.ז' (1:6), נדאל - פדרר (גמר אוסטרליה).

תפיסה שתיכנס לספרי ההיסטוריה - סופרבול 51 // צילום: אי.פי

סיפור השנה: מחאת הספורטאים נגד דונלד טראמפ

תהיה דעתו של כל אחד על סיפור מחאת הספורטאים אשר תהיה, היא החלה כך: קולין קפרניק החליט לא לעמוד בזמן ההמנון במחאה על יחס המשטרה לשחורים בזמן כהונת ברק אובאמה. בבחירות לנשיאות הוא לא הלך להצביע. דונלד טראמפ התנדב להפוך את זה לסיפור שלו. בתחילת העונה הנוכחית הוא קרא לבעלי הקבוצות לפטר שחקנים מוחים. אבל העסק שלהם צריך עובדים, והם עמדו קפואים עם השחקנים המוחים בשבוע לאחר ההצהרה.

החיים של שחקני אן.בי.אי קלים יותר. הקהל נמצא הרבה יותר שמאלה על המפה הפוליטית מקהל הפוטבול. סטפן קרי וקווין דוראנט אמרו שלא ילכו לבית הלבן, לברון עלב פומבית בטראמפ וגרג פופוביץ' תוקף אותו בעקביות.

בתקשורת הפער בולט יותר. "GQ" - מגזין צעיר, עירוני, ליברלי, אופנתי - בחר בקולין קפרניק לספורטאי השנה. אבל כש"ספורטס אילוסטרייטד", שלו קהל שמרני יותר, החליט להקדיש את השער לספורטאים המוחים, הוא מצא מקום לעשרה ספורטאים, וקולין קפרניק לא היה אחד מהם.