בחמש השנים האחרונות נעדר ליאור אשכנזי מבמות התיאטרון הרפרטוארי. אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית בתיאטרון, כמעט ערב ערב, החליט לקחת קצת חופש.
בשנים הללו התמקד אשכנזי בקולנוע. הוא שיחק בסרטים כמו "נורמן" של יוסף סידר, לצד ריצ'רד גיר, ו"פוקסטרוט" מעורר המחלוקת של שמוליק מעוז, שזכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה ועוד עשוי להתברג בין חמשת המועמדים הסופיים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר.
לאחרונה הרגיש אשכנזי שהוא מתגעגע לתיאטרון, והחליט לחזור - אבל לא כשחקן אלא כבמאי. בסוף השבוע עלתה בתיאטרון בית ליסין ההצגה "השקר", בבימויו של אשכנזי. מדובר בקומדיה של המחזאי הצרפתי פלוריאן זלר, שעוסקת ביחסים בין גברים לנשים, בבגידות ובשקרים. בהצגה משחקים אבי קושניר, ליליאן ברטו, חי מאור ועדי גילת.
שחקני ההצגה "השקר" // צילום: רדי רובינשטיין
"כמיטב המסורת של הקומדיות הצרפתיות הבורגניות, עולה שאלה מוסרית במחזה", מסביר אשכנזי, "אם ראית חבר/ה שלך מתנשק/ת עם מישהו אחר ברחוב, תלך להגיד לבן/בת הזוג? או שתעדיף להמשיך כרגיל?
"היופי של זלר זה לקחת משהו שהוא טריוויאלי, כי הרי יש המון קומדיות כאלה של היא בגדה בו, הוא בגד בה, אבל אצלו זה לא פארסות עם דלתות נטרקות ומאהבים שנכנסים לארון, אלא דיון ברמה הפילוסופית. מה עושים במצב כזה?"
חזרת לתיאטרון כבמאי. מה עם לחזור לשחק בתיאטרון?
"הייתי צריך את ההפסקה הזאת ממשחק. זה היה נורא מתיש אחרי 25 שנה. הרגשתי שזה מתחיל להיות עבודה. הפאן של להיות על הבמה נעלם. הייתי צריך לקחת צעד אחורה. לפני שנתיים חזרתי לשחק בפסטיבל תיאטרון קצר. זה היה כיף, אבל עדיין קשה לי עם התחייבות להצגה שרצה לפעמים במשך שנים".
ואיך עלה עניין הבימוי?
"אני סקרן מטבעי אז זה נראה לי התפתחות טבעית של אמן. אגב, כבר כשסיימתי את בית צבי, גרי בילו אמר לי לבוא לביים. הוא חשב שאני צריך לביים, אבל אני הרגשתי שאני לא בשל. רציתי לביים את המחזה הזה כי זלר הוא באמת מחזאי גאון. רציתי לביים משהו קאמרי, קטן, ארבעה שחקנים, אינטימי. אני עוד לא במקום של הפקה גדולה עם צוותים שעולים ויורדים".
איך התחושה כבמאי? שונה מזו של שחקן?
"אני באותו סטרס כאילו אני על הבמה. זו יצירה שלי, למעשה שלנו, ועכשיו היא יוצאת, אני משחרר אותה".
מה אתה אומר, "פוקסטרוט" יגיע לאוסקר?
"זה מסובך כי ברשימה הקצרה של תשעת הסרטים שמועמדים, ושמהם תיבחר החמישייה, יש סרטים מאוד חזקים. יש את הסרט השבדי 'הריבוע', סרט רוסי נהדר, סרט לבנוני. זה גם כמובן עניין של לובי ודחיפה. התחרות קשה ואי אפשר לדעת מה יהיה".
אתה אופטימי?
"אני תמיד פסימי. עדיף לא לפתח ציפיות. כבר הייתי באוסקר עם 'הערת שוליים' וידענו מי יזכה - כי הסרט האיראני 'פרידה' קיבל את כל הפרסים לפני - אבל נהנינו מהרגע".
רוצה להתייחס לכל העימות שהתפתח בינך לבין שרת התרבות מירי רגב בגלל "פוקסטרוט"?
"מה יש כבר להגיד? האמת היא שלא חשבתי על זה אפילו טיפה".
אתה מבין שיש סיכוי שבישראל לא יפרגנו לסרט באוסקר? שלא יהיה חיבוק ממלכתי?
"אנחנו לא רוצים את החיבוק הזה, הוא לא מעניין אותנו. עשינו יצירה שהיא אישית. לא הרגשנו שאנחנו מייצגים את ישראל או את העם היהודי, אם כי ברור שככה אנחנו נתפסים כי בסופו של דבר אנחנו ישראלים. לדעתי, התגובות הקשות נגד הסרט באו מאנשים שבכלל לא ראו את הסרט. אנשים שהשנאה אצלם קודמת לכל".
יש מחשבות על קריירה בינלאומית?
"לא. היתה הזדמנות פעם, אחרי 'חתונה מאוחרת', אבל עכשיו אין לי כוונה לחיות בחו"ל. אני מקבל הצעות ויש דברים שאני עושה בחו"ל. עכשיו למשל מתוכנן סרט של במאי רוסי, ויש הפקה אמריקנית על פי הספר 'עשו' של מאיר שלו. אני אגלם את עשו".
אתה מצליח לנוח על זרי הדפנה? ליהנות מההצלחה שלך?
"לא. אני קלישאה. כל הזמן חרד מהדבר הבא. אין לזה סוף. אין באמת רגיעה. נראה לי שברגע שיש רגיעה - זה נגמר. אם הפאשן נגמר - אז למה להמשיך לעשות?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
