סיפורים מהפיה

אמנים גדולים באמת הולכים ומשתבחים עם השנים, מרחיבים אופקים, מגלים עולמות חדשים ולומדים דרכים חדשות לומר את אותן אמיתות. ארבעה עשורים אחרי שעיברת את הפאנק עם "פלונטר", שלושה עשורים אחרי שהכניס את האלטרנטיב למיינסטרים ב"סיפורים מהקופסא", רמי פורטיס, בגיל 63, שוב ממציא את עצמו מחדש. המופע החדש שלו "מדור פיות" הוא מופת לאופן שבו רוקר מתבגר עושה את זה נכון ונשאר הדבר האמיתי, כשהוא מצליח לשלב בפני הקהל שלו זהויות ולדלג בין תקופות בגמישות של פרפורמר מעולה.

להמציא את עצמך מחדש זו אולי התכונה הכי קשה באמנות (אחרי להמציא משהו חדש). לא סתם דיוויד בואי קנה באמצעותה את עולמו. לא סתם שלום חנוך הקפיד להיות מגוון. מבחינה מוזיקלית רמי פורטיס נע בקריירה מהשוליים למרכז, וחוזר חלילה. גם בכתיבה הוא התחיל מאוד אישי, אחר כך תפס את עמדת המתבונן החנוך לויני, הפוליטי, שמגחיך את המציאות כדי לבקר אותה, מחה, צלף וסנט באחרים, עד שהחל לפני עשור וחצי ("חצי אוטומטי") בתהליך של התכנסות והסתכלות פנימית. התהליך הזה, שהתגבר ב"החבר אני" וב"תולדות הכותרת", מגיע לשיאו ב"מדור פיות", שמציע בריחה מהמציאות בלי לוותר לגמרי על הזעקה.

פורטיס מודל 2017 מציג אופציה רכה יותר, נשית, ילדית, של רוק אלטרנטיבי. לא סתם הוא מציב בקדמת הבמה של המופע שלו, משני צדדיו, את המוזיקאיות הנהדרות דני עבר הדני (קלידים, ובתו של עמוס עבר הדני, שניגן איתו לפני 40 שנה ב"פלונטר") ונועה איילי (צ'לו), בעוד הנגנים הגברים, ובהם בנו גיא (גיטרות), עומדים מאחור. 

פורטיס פותח את המופע בסדרת שירים, בליווי שתי גיטרות אקוסטיות, ונראה שבסיבוב הנוכחי של "מדור פיות" הוא מחפש תחושות של חלום וקרבה אצל היצורים הקסומים משיר הנושא. הוא מוצא כוכבים וגופי סנפיר מוכסף ב"הים המכושף"; כמה לאהבה בגוף החי של "11:11 מכונת הזמן"; מציג כתב חידה על אושר ב"סאניאסי"; וכל הזמן ממשיך לסחוף איתו את הקהל - רוקנרול במובן העמוק של המילה.

נדמה שב"מדור פיות" פורטיס מתעקש לא לכתוב על פוליטיקה, כי את שירי המחאה שלו כבר צעק בעבר וכיום זה משעמם אותו וממילא לא ישנה כלום. ועם זאת, הוא מגיע "עד כאן" ושר: "המלחמה היא אהבה נכזבת, המצאה של מציאות כוזבת, בורות ובור הפחד שממשיר לנבור... המלחמה היא רק אשמה נבערת, התרופה לאהבה בוערת". וגם כשהוא שר את המילים החשובות האלה, הוא לא רושף זעם ולא צורח את נשמתו, אלא מגיש את השיר יחסית על מי מנוחות. ב"מדור פיות" פורטיס לא בא לשפד, אלא להציג גרסה מרוככת יותר של הליצן המשתומם המפורסם, זה שבעבר עשה צחוק מעולם המבוגרים, עם עמדה אינפנטילית מכוונת של הלום קרב, שהוא משתמש בה כמגן מפני היקום.

אחד מרגעי השיא שלו מגיע ב"הים המכושף", ביצוע של שמונה דקות, שבמהלכו הוא מנגן בסמפלר בתזזיתיות ובתשוקה שמזכירות את הצורה שבה הוא מנגן בגיטרה חשמלית. פורטיס היה "גיטריסט" במובן המקצועני של המילה ב"מינימל קומפקט". מאז, משך עשרות שנים, הוא בעיקר זמר, אבל עדיין נותר בו הדחף להוציא מהגיטרה סולואים וקטעי נגינה קצרים, מוטרפים ומופלאים בדרכם. וכשהוא מתכופף אל הסמפלר ומנגן קטע אלקטרוני שמתיישב יפה על הנגינה המונוטונית של ההרכב שמסביבו, הוא מכשף בעזרתו את הנאמבר והקהל, ומרתק את כל הבארבי. 

אחר כך הוא ממשיך את ההתלהבות, רוקד ומשתולל, מרים מהרצפה כלי הקשה ומטלטל אותם, מנצח על הלהקה ומעודד אותם להמשיך לנגן; רגעים שהזכירו ברוח שלהם, בנגינה, בחופש, את ההופעה המיתולוגית ב"צוותא" שהפכה לאלבום ההופעה "כשהגיטרה מנסרת את הלילה", שדור שלם של מעריצים גדל עליו בשנות התשעים.

ולא רק הם. הקהל שמגיע לצפות כיום בפורטיס מתחיל בילדים בני 7, שגילו אותו עם הוריהם בהופעות שישי צהריים, ומגיע עד בני 70, שמלווים אותו משנות השבעים. והקהל הזה בא לבלות, לרקוד ולשיר במקהלה את הלהיטים שהוא אוהב. 

לצד חמישה שירים מהאלבום החדש (ועוד שניים משני האלבומים שקדמו לו), פורטיס מפנק את הקהל בקלאסיקות מכל הקריירה, בלי לפסוח על שום להיט גדול באמת. מי שמחפש רעש מקבל הרכב עם שלוש גיטרות חשמליות, שמטלטלות ב"חדשות מהירח" וב"מסך הטלוויזיה", וגם את "חתול מפלצת", "שועל במנוסה", "את לא", "תלוי על הצלב", וכמובן את "נעליים" - המנון המחאה, שאין הופעה של פורטיס בלעדיו. המעריצים מריעים כשהוא נותן את השואו הפורטיסי המוכר והאהוב עם עוויות הפנים והדיבור המיוחד. מישהו, שאיחר בשני עשורים, אפילו צועק לו "משוגע". מילה נרדפת לגאון.

רמי פורטיס, "מדור פיות", בארבי תל אביב, 14.12

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו