ראש עיריית אילת, מאיר יצחק־הלוי, מגיע לראיון אחרי סיור עם שר הבינוי והשיכון יואב גלנט. "בדיוק חנכנו פרויקט של חיזוק מבנים ושיקום שכונות עם שלושה בניינים, 98 דירות, כ־300 איש - הדבר המעניין בפרויקט זה שהוא המצאה שלנו כדי להעצים את תושבי הבניין", הוא אומר.
יצחק־הלוי מרחיב: "הכנסנו עובדים סוציאליים, מיפוי על כל אדם - אם זה ילד, זקן, אם יחידנית או מסתנן, ולכל אחד מהם ביקשתי שיבנו תוכנית העצמה. למשל, יש ילד שרואים שיש לו כישורים מוטוריים ואנחנו רוצים לראות איך אנחנו יכולים להניע אותו קדימה. השר גלנט שיתף פעולה. זה פרויקט שהוא מאוד חשוב עבורי זה שנים רבות".
הרעיון עצמו לא זר בכלל ליצחק־הלוי, בעצמו בוגר פרויקט שיקום שכונות מעידן מנחם בגין. לדבריו, "היכולות להצליח קיימת אם אתה מייצר את הפעולה הזאת על אוכלוסייה שניתנת למדידה ויודעת לתת תמיכה הדדית. אנחנו בעצם מעוניינים להפוך את הבניין לתא קהילתי, שאחד יודע על השני".
כיצד מייצרים קהילות כאלה באופן וולנטרי ומה עם היבט הפרטיות? יצחק־הלוי מספר כי "קודם כל אתה מספר לאנשים שאתה נכנס לכל בית. אתה עובר בכל בית ומקבל דו"ח של עובד סוציאלי. נניח שאנחנו בבית של אם יחידנית, והבנו שהיא יכולה לעשות קורס הנהלת חשבונות, אנחנו שולחים אותה למכללה למינהל ואני מממן את הלימודים. זה האספקט הראשון. הנדבך השני הוא השטחים הציבוריים - אנחנו הופכים את ה'ביחד' לחלק מההוויי שלהם. זה מורכב, אבל בסוף אתה משדרג את כל הבית. גם בצד הפיזי, ובעיקר בצד ההעצמה האישית לכל אחד ואחד. אני לא מכיר פרויקט כזה בכל המדינה".
יצחק־הלוי מאוהב ברעיון החדשני. הוא מספר כי "הראשון שהצעתי לו את הפרויקט היה דיויס ליס. קראתי לתוכנית 'אמץ בית'. כאשר הגיע הפרויקט של גלנט, אמרתי שאני לא מוכן לטפל רק במבנה. אמרו לי: 'תשמע, יש הרבה מאוד אנשים וגם ניידות גדולה ממקום למקום'. אמרתי להם שזה לא מעניין אותי. גם אם אני יודע שעשינו פה פעולה לשנתיים, מבחינתי דיינו".
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ־70% מתושבי אילת הם אנשים שגרים פחות מעשר שנים בעיר. יצחק־הלוי מודה כי "יש תזוזה של בערך 11%-10% בכל שנה. בעיקר משום שחבר'ה צעירים מגיעים לאילת במסגרת עבודה מועדפת וחייבים להירשם כתושבי העיר. עכשיו זו סירקולציה שהיא רק בחלק הזה. אני אומר בזהירות כי קרוב ל־60% מתושבי העיר משתייכים לקהילה יציבה שגרה פה יותר מעשר שנים".
"עיר חכמה זו עיר שמייצרת איכות חיים לתושבים". מאיר יצחק־הלוי // צילום: אורן בן חקון
מעורב ירושלמי
השורשים של יצחק־הלוי נטועים בירושלים, וכך גם אלו של מנכ"ל החברה הכלכלית של אילת, אבי כהן. "אני הבאתי את אבי לאילת, וכך עוד 25 ירושלמים", אומר יצחק־הלוי, "רוקנתי את ירושלים ממדריכי הנוער שלנו. חייתי עשר שנים עם מזוודה ליד הדלת כי אמרתי לעצמי שאני חוזר הביתה. ברגע שהחלטתי שאילת היא בעצם ביתי, הכל השתנה. התפקיד גרם לי להתייחס לתרבות השלטונית, לניקיון. הרצון שלי הוא ליצור פה קביעות. אני חושב שהאחוזים של האוכלוסייה הוותיקה הולכים וגדלים, ואנחנו רואים את זה במגוון פרמטרים, אבל אין ספק שזו עיר שקשה למדוד אותה בצורה מדויקת. יש כאן מוביליות גבוהה מאוד. זה חלק מהאתגרים של העיר".
ראש עיריית אילת מספר על הסכם הגג. לדבריו, "בגדול, ההסכם מדבר היום על 17 אלף יחידות ועל כמה יחידות מלונאיות. נכנסתי להסכם גג עם לא מעט התלבטויות, כי אמרתי שאם לא נמצא פתרונות תעסוקתיים אין הסכם גג מבחינתי. אני אומר את זה הכי ברור בעולם - אני לא רוצה להיות עוד ראש עיר שחלילה פוגע בפרויקט הזה כי יש לו פוטנציאל ומקדמי מימון שמאוד חשובים לכולנו. אמרתי באופן הכי ברור שאני לא מתכוון להישען על תעשיית התיירות, וזאת למרות שעלינו ברף הדמוגרפי מאשכול חמש לאשכול שש. מאז הגזבר שלי בוכה בכי קורע לב, כל יום הוא מקבל גזירה אחרת. לצד המלונות צריכים להיות מוקדי תעסוקה.
"הרבה זמן לפני הסכם הגג התחלנו להטמיע תוכנית אסטרטגית. חברת PWC נבחרה, אחרי לחץ גדול שהופעל על ראש הממשלה ועל פורום השרים. שי באב"ד הוביל את התוכנית. שמונה מנכ"לים של משרדי ממשלה היו שותפים לתוכנית ואנחנו היינו הכוח המניע. הנתונים צריכים לצאת מאיתנו. אנחנו לא מביאים חכמים שיספרו לנו מה צריך בעיר, אנחנו יודעים בדיוק מה צריך בעיר. אנחנו בכלל לא במקום של פוזה ושל בכי - אנחנו עיר גאה עם פוטנציאל עצום.
"אני לא יכול לסבול את הבכיינות. אני גם לא רוצה לעבוד מהמקום הזה, אני לא חושב שזה נכון. כשהעיר עלתה מאשכול חמש לאשכול שש, הייתי המאושר באדם. אני יכול להגיד לך שהצטערתי צער גדול לדעת שאחד מראשי הערים, בלי לתת שמות, ירד מאשכול ארבע לאשכול שלוש והוא עשה חגיגה. גם אם הוא צודק בצד הכספי, יש בזה מסר שמבחינתי הוא מסר עלוב. התוכנית האסטרטגית, אחרי עבודה מתודולוגית מדהימה של PWC, כוללת יצירת מקורות תעסוקה מגוונים. ברצוננו לראות עיר טובה יותר. לכן על זה אני לא מתפשר. אני חושב שכל המסקנות שיצאו בתוכנית האסטרטגית מדויקות, אלא שהמסקנות הראשונות והמקיפות הפכו בסוף לתוכנית כחושה ומעליבה".
ראש העיר יודע להצביע על הסיבות לתמורה השלילית. לדבריו, "זה קרה בגלל בעיות תקציב ובעקבות עוד כל מיני סיפורים. עכשיו התוכנית יפהפייה, וכך גם המתודולוגיה שלה. גם כל התהליך היה מצוין - זה התחיל בנובמבר 2015, והסתיים שנה אחרי זה בתום עבודה אינטנסיבית. ההמלצות הוגשו ואז החלו התברברויות. אחת ההמלצות היתה הקמת פארק תעשיית מזון, שהיה כולל מפעל לתרופות, וזה היה מביא לפה מהנדסים מוכשרים".
חזון השער הדרומי
יצחק־הלוי מסביר כי "המטרה שלנו היא למשוך לפה יזמים, וכך ליצור משרות. נכון להיום היחס לבית מלון, שהוא בית מלון שמכבד את עצמו, הוא יחס של עובד לחדר. יחס של מלון יעיל זה עובד לשני חדרים. בשלב הראשון אנחנו מדברים על תוספת בנייה של 8,000-7,000 חדרים".
כמה אחוזים עובדים בתעשייה הזו? קשה לכמת, אבל הוא מנסה לענות: "היחס נכון להיום הוא בערך 75%-25%. מבחינתי, גם נהג מונית הוא בשרשור התיירותי. אני רוצה להגיע בעתיד ליחס של 50-50. דרך אגב, שדה התעופה אמור לספק הרבה מקומות עבודה - כבאים, מאבטחים ועוד בעלי מקצוע שייקחו חלק במענה הלוגיסטי שיעטוף אותו. נפגשנו השבוע עם ראש רובע בעיריית בודפשט, שבנויה כולה מרובעים. לכל רובע יש ראש רובע. ברובע שלו יש 100 אלף איש, והוא מספר שלמזלו שדה התעופה של בודפשט נמצא ברובע שלו. רוב האנשים מתפרנסים סביב השדה, שיצר מוקדי תעסוקה רבים".
כדי לקדם את החזון שיצחק־הלוי מדבר עליו צריך לקדם את הטיסות לעיר. לדבריו, "פרויקט השער הדרומי אומר שאילת הופכת להיות צומת דרכים בין אירופה, אפריקה ואסיה". על פי תיאור באתר העירייה, הפרויקט כולל הקמת מרכז תחבורה לוגיסטיקה וסחר בינלאומי, נמל גדול ומודרני שיוקם בקצה תעלה שתיכרה סמוך לגבול ירדן לאורך כתשעה קילומטרים (רוחב התעלה כ־70 מטרים ועומקה כ־20 מטרים), וכמובן שדה התעופה הבינלאומי, שיוקם מצפון לאילת באזור תמנע, ונוסף על כך, השלמת מסילת הרכבת מנחל צין לאילת וחיבורה לנמל הימי ולנמל האווירי.
הדמיה של האזור בשטח שדה התעופה שיתפנה
הנה באה הרכבת?
יצחק־הלוי מספר כי "הסינים מאוהבים בעיר. מבחינתם אילת היא הדבר. החברה הממשלתית לרכבות של סין מאוהבת באילת כי הם התחברו לבן־גוריון. תראה מה הוא אמר כבר לפני עשרות שנים. השדה חייב להיות שדה מעבר, לא רק לנחיתות בישראל".
אז האם מדובר על אילת כחלופה לסואץ? יצחק־הלוי עונה: "לא כחלופה, אלא כמעבר נוסף. עשינו חשבון, אני והסגן שלי אלי לנקרי, שהוא איש ספנות, שאם ניקח 3%-2% מהתנועה שיש בתעלה - כל העסק הופך להיות רווחי. הסינים עשו יותר טוב ממני את החשבון. הם אומרים לי, 'תנו לנו לבנות לכם את הרכבת, את התעלה, את הנמל'. הם עשו חשבון שבעוד כ־30 שנה הם יוכלו לבוא מלמעלה, כלומר לעקוף את רוסיה, דרך מונגוליה ולרדת לאירופה".
יצחק־הלוי מרחיב על כך: "הסינים יודעים לתכנן לשנים רבות קדימה. עכשיו הם אומרים לנו: 'אנחנו צריכים אתכם'. הם עשו את החשבון וגילו כדאיות. בנושא העתקת הנמל, הגיעו 20 חברות, מתוכן תשע מאוד חשובות. השר ישראל כץ החל לקדם את זה ואז נעצר. זה המצב, לצערי".
ב־31 באוקטובר 2016 פורסם כי במחצית השנייה של 2017 מתכננים משרדי הממשלה השונים לפרסם מכרז בינלאומי לסלילת קו הרכבת לאילת, אבל שנה אחר כך טרם פורסם המכרז. לדברי יצחק־הלוי, "לפני שבועיים ישבו כאן מהנדסים האמונים על הגשת התוכנית. הם ממש בשלבים מתקדמים והם טוענים שהם יסיימו את העבודה במהלך 2019. לדעתי, ברגע שיהיה תוואי רכבת מאושר, באותו רגע תהיה רכבת. זה ברור לי לגמרי. יש כמה משוכות שצריך לעבור ואנחנו נעבור אותן.
"האתגר הראשון ברשימת האתגרים הוא בנחל צין - האם זה יהיה גישור או מנהור. האתגר השני זה כל הסיפור של הובלת חומרים מסוכנים, כי המשרד לאיכות הסביבה מבקש בקשות מורכבות. האתגר השלישי, שתלוי בנו, זה איפה תהיה התחנה האחרונה. אם אתה שואל אותי, שם נמצאות הבעיות, כי התוואי מסודר בכל השאר. הוא מסודר מדימונה. הם עשו 70% מהעבודה מבחינתם. אני ליוויתי אותם מהיום הראשון. אחרי התוואי הסופי אפשר בתוך שנה־שנתיים, במנהיגות נכונה, לקחת את מי שמוכן לבנות - הסינים, הקנדים, האיטלקים, השבדים - והפרויקט יסתיים. זה פרויקט בינלאומי, כך אני רואה את הדברים, ודרך אגב שר התחבורה, שהיה פה בשבוע שעבר, אמר בדיוק את מה שאני אומר עכשיו".
עיר חכמה
ראשית, אומר ראש העירייה, יש להבין את החשיבות של העיר החכמה. לדבריו, "מבחינתי עיר חכמה זו עיר שמייצרת איכות חיים לתושבים, עיר מקיימת, עיר מנגישה, עיר שמשפרת מוצרים - החל ממערכות חיישנים בפחי אשפה, דרך אנרגיה סולארית וכלה בכל דבר שאפשר לייעל. כיום בתחום האנרגיה הסולארית, 80% מצריכת החשמל היומית מקבלים מהשמש". האם זה משהו שבא לידי ביטוי בחשבון החשמל שמקבל תושב אילתי? יצחק־הלוי משיב: "התושב משלם פחות חשמל, קודם כל כי אין מע"מ. אני חושב שקניית החשמל יותר זולה, אבל לא יודע להגיד לגבי נקודת הקצה. לגבי עיר חכמה, אנחנו נמצאים בחמש הערים המובילות בארץ".
יצחק־הלוי מוסיף: "אלה דברים שהתושבים מרגישים כבר היום. יש לנו שכונה שלמה שנקראת מערב 7, זה פרויקט עם האיחוד האירופי שהושקעו בו סכומי כסף רבים, נכנסו עד רמה של תאורה בחדר המדרגות ואשפה". בעירייה מציינים גם כי עכשיו הם משיקים מערכת ארגונית דיגיטלית, שהתפקיד שלה הוא לאפשר לתושבים למפות את הגגות שלהם ולקבל הצעת מחיר ותחשיב כיצד יוכלו להפיק רווחים מהאנרגיה הסולארית.
דובר עיריית אילת מספר כי "יש לנו גם מערכת חיישנים דיגיטלית שיושבת באתר העירייה כיום ומספקת נתונים רבים על כל מה שקורה בעיר - רעש, זיהום אוויר, אדי דלק, רוח, לחות, לחץ ביומטרי, כל מה שרלוונטי לתושב, ברמת השקיפות של איכות הסביבה וכיו"ב. גם זכינו רק לאחרונה במקום השני בארץ ברמת השקיפות. הפיכת העיר לחכמה עוזרת גם לעובדי העירייה, למשל, לדעת מתי צריך לפנות את הפחים ולבצע משימות כאלה ואחרות".
"בפרספקטיבה הנכונה הוא נמצא כל הזמן בהתקדמות". ביה"ח יוספטל // צילום: קוקו
המאבק על בית החולים
"בשנת 2004, השנה הראשונה שלי כראש עיר, היה מנכ"ל קופת חולים שקיבל החלטה שהוא סוגר את בית החולים יוספטל והופך אותו לחדר מיון קדמי", נזכר יצחק־הלוי, "הוא החליט כי תושבי אילת הם אזרחים סוג ז'. יצאתי לרחובות וסגרתי את העיר. שר האוצר אז היה דני נווה, ועשינו בלאגן. מאז קרו הרבה מאוד דברים, ובית החולים בפרספקטיבה הנכונה נמצא כל הזמן בהתקדמות.
"למשל, בתחום של גיוס רופאים מומחים. הצלחנו להביא כסף מטורונטו בקנדה כדי שכל רופא מומחה יקבל בונוס, עשינו שיפוצים בסדרי גודל מטורפים. אמרתי לשר לפיתוח הנגב והגליל שאני צריך כסף, אז הוא אמר לי שייתן מיליון שקלים. אמרתי לו שייתן מיליון, ויהיו ארבעה, מינפתי את זה. זה הגיע לרמה של השקעות בעשרות מיליוני שקלים. בית החולים עבר שיפוץ וממשיך להשתדרג כל הזמן. בסך הכל יש לנו היום חדר מיון מהמשוכללים בישראל, אבל עדיין מדובר בבית חולים של 70 מיטות. בשביל הפרופורציות, בסורוקה יש יותר מ־1,000 מיטות. אני יכול להגיד שאנחנו אחרי סבב משמעותי בחודש האחרון עם שר הבריאות, מנכ"ל משרד הבריאות, עם הנהלת קופת החולים החדשה ועם הממונה על השכר. אנחנו עובדים למעשה על תגמול ומתן תמריצים לצוות הרפואי. זה מעבר לתגמול הפריפריה שקיים נכון לעכשיו".
יצחק־הלוי מוסיף כי "הדבר השני זה כל הנושא של תיירות מרפא, שכל הגורמים מתכנסים לדון בזה. הדבר השלישי זה להביא לכאן מסוק - דרך אגב, גם לזה יש אישור - משום שיש לנו בעיקר בעיות של צנתורים, והם טוענים שאין הצדקה ליחידת צנתור באילת בגלל המספרים הקטנים. אז הפתרון שמצאו כרגע הוא שיהיה מסוק, שייתן מענה גם לתאונות דרכים, לא עלינו. אם אתה שואל אותי אם זה הפתרון האידיאלי, התשובה היא לא. אבל זו בהחלט תשובה. בית החולים לא יודע לתת מענה לניתוח מוח, אבל כן יודע לתת את המענה לצרכים מיידיים וקצת יותר מזה".
עיר קטנה־גדולה
"אין ספק כי אילת היא עיר שמתאימה מאוד לתיירות מרפא, בזכות הרבה מאוד משתנים. אני יכול להגיד לך שהיום יש הבנה גם במשרד הבריאות וגם בקופת חולים כללית שיש לכך הצדקה. אני גם אמרתי להם, 'קחו את כל השטח שעוטף את בית החולים, אני מוכן לתת את כל השטחים, בתיאום עם המינהל. אני רוצה להקצות אותם לבית החולים כדי לייצר שם מה שאני מגדיר תוכניות שהשטח יניב, וכל ההכנסות יהיו קודש לבית החולים'. אני לא רוצה את הכסף הזה. שיחליטו גם שהם רוצים מלונית לתיירות מרפא, שבית החולים ייקח. רוצים לשים שמה בזאר או שוק - אין לי בעיה, אני מוכן לכל. אבל שהכל יהיה לטובת שדרוגו של בית החולים".
נשאלת השאלה מה רע, בעצם, שאילת תישאר עיר קטנה. למה צריך בכלל הסכם גג? יצחק־הלוי עונה כי "אנחנו נמצאים ממש בסיומה של תוכנית המתאר. התוכנית הזו אומרת באופן ברור וחד־משמעי, וזה אחרי הרבה־הרבה בחינות, שאם אנחנו רוצים שהעיר הזו תהיה רווחית, עיר שמחזיקה את עצמה, היא חייבת להיות עם יותר תושבים מכפי שהיא היום. דווקא מכיוון שזו עיר רחוקה, קטנה ובודדה. אין לנו ערי שדה - זה כשל כלכלי מוכר. לכן אנחנו רוצים ליצור עיר עצמאית, ואני רוצה לראות עיר אקדמית, מחקרית, עצמאית. נגמר עידן העיר הקלילה והפוחזת. זו הסיבה שנאבקתי כפי שנאבקתי בכל אותם גורמים. אנחנו מדברים היום על עיר אחרת. אנחנו צריכים להגיע למספרים של 120-100 אלף תושבים איכותיים, עם מקצועות משובחים, כדי שהעיר הזאת תדע לשאת את עצמה מבחינה כלכלית".
עוד הוא מוסיף: "אני אמרתי שבניהול נכון ועם חשיבה נכונה זו תהיה עיר מניבה. זו תרנגולת שתטיל ביצי זהב לקופת המדינה. תראה מה קורה פה עכשיו, תטייל איתי ותראה. יש פה 60 טיסות לואו־קוסט שבועיות, ארבעה כנסים שמתנהלים בו בזמן, הטיילת מפוצצת. אנשים אוהבים את העיר הזו. במרחק של שעתיים מאיתנו יש ערים קפואות שאתה חייב ללבוש בגדים תרמיים כדי להסתדר בהן. אנשים רוצים לבוא לפה והתיירות יכולה לפרוח עוד ועוד. מדובר כולה בשעתיים־שלוש בטיסה. זו עיר עם פוטנציאל מטורף. אם תגיד למישהו להשתלם בטבריה, הם ילכו? לא - הם באים לפה".
יצחק־הלוי מבקש להרחיב על כך את היריעה: "זו העיר היחידה ללא מע"מ, בונים פה קריית ספורט בינלאומית. אני יכול להגיד שאנחנו נראה פה בקרוב מאוד עשרות, אם לא מאות, קבוצות ספורט שיבואו לשחק ולהתחרות פה. יהיה פה מטורף. מפה למוסקבה זו טיסה של שלוש שעות. תביא אותם לפה, עם כל המתקנים שיש כאן, ואתה מרים פה עיר אחרת לחלוטין. לכן אני חושב שהמספר שציינתי, כ־120 אלף תושבים, הוא הגיוני בהחלט, ולא רק אני ציינתי את המספר הזה, אלא גם כלכלנים וחוקרים.
"מבחינת דירוג סוציו־אקונומי אני שואף ל־8. אני חולם להיות המטרופולין החמישי. אני לא מגלומן, אלא בן אדם שחולם על עתיד טוב יותר. אני רוצה עיר שיש בה אקדמיה איכותית, מחקר, אנרגיה סולארית, חקר ים, חקר מדבר. זו עיר עם פוטנציאל עצום שחייבים לממש כמה שיותר ממנו. אסור לעיר כמו אילת להשתרך מאחור. יש לי ילדה שהפכה להיות עורכת דין מצטיינת, אין סיבה שלא נהיה בצמרת בכל תחום אפשרי. אנחנו לא אינוולידים, למרות שפעמים רבות התייחסו אלינו כך. אני מנסה לחולל את המהפכה, וזה קורה. לאט־לאט, אבל זה קורה".
"אמור לספק תעסוקה". שדה התעופה החדש בבנייה // צילום: רשות שדות התעופה
מלון ראשון באילת אחרי 15 שנה//
היזם אבי בראל ישקיע כ־200 מיליון ש' במתחם מלונאות ומגורים
אבי כראל הוא יזם מוכר מאוד באילת, שפועל בעיר כבר 25 שנה. עכשיו הוא בונה את הפרויקט הראשון שיתבצע בעקבות פינוי שדה התעופה, בתקווה שזו תהיה הסנונית הראשונה המעידה על גל יזמות נרחב.
כראל אומר כי "שדה התעופה יצר עד היום חיץ, חומה בין העיר לבין האזור המלונאי. הוא היה גם חסם מבחינת הבנייה לגובה, ובפועל השדה השתלט על העיר. היום, כשיש תוכניות על עתודת הקרקע שהתפנתה, זה כמו סכר שנפרץ וגורם לכך שהעיר נכנסת לתנופת פיתוח מטורפת. יש מנועי צמיחה שמתרחשים בו בזמן: פינוי שדה התעופה הקיים, בנייה של שדה התעופה הבינלאומי והסכם הגג המתוכנן".
המלון בתכנון מתקדם - בשלב של הגשת היתרים. יש כבר תב"ע בתוקף, כך שלא אמורים להיות חסמים בהקשר זה, והמיזם אמור לצאת לפועל כבר בשנה הקרובה. מי שתכנן את המלון הוא משרד האדריכלים פייגין, שתכנן בערך 80% מבתי המלון בארץ ומדורג בעשרת משרדי האדריכלות המובילים בעולם בתחום המלונאות.
המתחם יכלול מלון ומתחם דירות נופש. שני המגרשים יהיו מחוברים ויחלקו את השטחים הציבוריים, הבריכות ופיתוח הנוף - כך שקונספטואלית מדובר במתחם אחד. מתחמי הדירות ישלמו דמי ניהול בסיסיים על השימוש בשטחים הציבוריים, על הגינון ועל האבטחה - ויוכלו גם לרכוש שירותים מתקדמים יותר מהמלון, כגון שימוש בחדר הכושר, הספא, המסעדות, ואף שירותי ניקיון ושירות חדרים.
החדשנות של הפרויקט נובעת מהחיבור בין המלון למתחם הדירות. על פי כראל, אחד הכשלים של מתחמי דירות הנופש הוא היעדר השירותים. בעלי דירות נופש או שוכרים של דירות כאלו צריכים להביא איתם מהבית את המצעים, המגבות ולבשל לעצמם - מה שבמקרים רבים מעיק ומסרבל את הנופש. במתחם המתוכנן תתאפשר גמישות, כך שמי שרוצה להסתדר לבד יוכל, אך בד בבד תמיד יוכל להחליט שהוא מעוניין בשירותי המלון ולהקל על עצמו.
שיא תיירות, גם בחורף
בעל הדירה יוכל לתמרן בין כל טווח האפשרויות, החל מלגור בדירה בעצמו, להשתמש בה כדירת נופש, להשכיר אותה בעצמו עם או בלי שירותי המלון, ועד השקעה פאסיבית שבה המלון משכיר עבורו ומטפל עבורו בכל האלמנטים. בכך מובטח שהפרויקט לא יהפוך לשכונת עוני, בניגוד למתחמי דירות נופש אחרים.
כראל לא חושש מהתנודתיות בענף. לדבריו, "אני חושב שהיום יותר מאי פעם יש יציבות בענף התיירות, ולא רק יציבות, אלא אפילו אופטימיות יתרה. אנחנו בחורף ויש כאן שיא של תיירות. בעובדה יש 60 נחיתות בשבוע. כששדה התעופה הבינלאומי ייפתח, אני מניח שהכמויות יוכפלו משנה לשנה. השדה הוא מנוע צמיחה בלתי רגיל וכבר עכשיו אני יודע שיש תוכניות לבניית בתי מלון נוספים - מה שלא קרה פה זה 15 שנה. זה הזמן להשקיע באילת. אני קורא ליזמים, אני קורא למשקיעים פרטיים - זה המקום הכי טוב להשקיע בארץ. לא לחפש את ההשקעה והתשואות בחו"ל, אין מה לחפש שם - הכל נמצא פה מולנו בים האדום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו