כבר 60 שנים ברציפות דבורה יצחקי בת ה־76 מגיעה בכל יום למשביר לצרכן. מי שהתחילה בגיל 16 כמזכירה והתקדמה במעלה הסולם עד לתפקיד יו"ר החברה, לא מכירה שום מקום עבודה אחר - לא בתלוש המשכורת ובוודאי לא מבחינה רגשית.
בראיון מיוחד לרגל 70 שנה להקמת המשביר לצרכן, מוסד שמתכתב בצורה כזו או אחרת עם כל אחד מהישראלים, היא מספרת בהתרגשות רבה כי "למדתי שהפשוט הוא התחכום במלואו. להיות אנושי, בעל יושרה, לאהוב את מקום עבודתך, לא לקטר ולהיות לויאלי - מביאים אותך כעובד רק קדימה. צריך לחלום, לרצות להתקדם, להיות חרוצים וללמוד.
"הדברים הפשוטים הם הכי חכמים. גאונים? הם יושבים במכון ויצמן. פה למדתי לאהוב, להיות אהובה ומקצוענית ולדעת לשחק קבוצתי. בלי אחווה וללא שיתוף פעולה אי אפשר לבנות אימפריה".
פתק גורלי
מערכת היחסים של דבורה יצחקי והמשביר לצרכן החל כשהיא היתה רק בת 16. ילדת הסנדוויץ' של משפחת יצחקי, שעברה כעת מירושלים לתל אביב והחליטה שהיא מוכרחה לסייע להורים להביא כסף הביתה. יצחקי מספרת כי "כשהייתי בת 6 עלינו ממצרים. גרנו באוהלים במעברה הרבה שנים. אמא שלי היתה מורה במקצועה, אך לא עבדה בארץ, ואבא היה עובד מדינה, רואה חשבון בדואר ישראל. הבנתי בעצמי שצריך לסייע כלכלית כדי להחזיק את המשפחה. כך התייצבתי בלשכת העבודה ואחרי פגישה קצרה שם, נשלחתי עם פתק הפניה למשביר לצרכן".
יצחקי נרגשת מאוד כשהיא נזכרת בפתק ההפניה ששינה את גורלה. בראיון העבודה הראשון, ולמעשה היחיד בחייה, הושיבו אותה מאחורי מכונת כתיבה ובחנו את יכולות ההקלדה שלה. "גודלו של המטה ברחוב סלמה בתל אביב היה 180 מ"ר. היו שם בקושי שמונה עובדות והמחזור של הסניף הראשון היה 400 לירות ישראליות", היא משחזרת.
"באותה התקופה מייסד הרשת, רפאל מרינוב ז"ל, שהה בחו"ל ועיכב את תהליך קבלת העובדים. אבל למזלי כל כך מצאתי חן בעיני הצוות, אז הם התחילו להעסיק אותי בעבודות משרדיות סביב המכונה בשעות הבוקר, ובשעות הערב עשיתי בגרות אקסטרנית", מספרת יצחקי. "אחרי שמרינוב חזר לארץ, בכל פעם שהוא עבר במסדרון ביקשו ממני להתחבא בארון, כדי שלא יתגלה לו כי קיבלו אותי לעבודה בלי האישור שלו. אבל אחרי כמה ימים חשפו אותי אליו. הוא היה דומה לבן־גוריון בסטייל, מייד מאוד התחברנו ומוניתי למזכירתו האישית. שירתי אותו בנאמנות רבה, ובמשך שנים רבות היתה בינינו חברות אמיתית. הכל התחיל מאוד בקטן ובאופן בסיסי. בחנות הראשונה מכרנו בזמנו, בין השאר, מעילי סטודנט, נעלי קרפ ודובונים. לא היה את הפאר שיש היום, זו היתה חנות צנועה ללא שנדלירים. את עבודתי התחלתי בראש השנה, ואני לא אשכח שקיבלתי מהמשביר שי לחג של פירות יבשים. כעובדת צעירה שמחתי מאוד לחזור הביתה עם סל מלא כל טוב.
"פעם, כשהיה מבצע, השתרך תור ענק מחמש בבוקר ואנשים היו מסתערים על החנות. כיום התחרות גדולה ואכזרית". יצחקי בסניף של המשביר לצרכן
"ההורים שלי נורא התרגשו מהיחס הטוב שקיבלתי ממקום העבודה והגיבו בהתפעלות אדירה. זה קיבל משמעות במיוחד כי היה מדובר בתקופת הצנע. אני זוכרת כי באותה תקופה לאמא שלי היו תלושים לאבקת ביצים, לחלב ולכל מיני מוצרי צריכה בסיסיים".
אחרי 12 שנים מאושרות כמזכירת המנכ"ל, אירעה טרגדיה בחייה של יצחקי. היום היא מספרת על הימים הקשים שעברה: "היו לי 12 שנים מאושרת עד שבעלי פרדי פיזנטי נהרג. הייתי בת 28, עם שני ילדים קטנים, ויום אחד פשוט החלקנו עם האופנוע. אני מייד קמתי על הרגליים, אך פרדי נשאר על הקרקע ואחר כך נפטר בבית החולים. הייתי הרוסה לחלוטין, איבדתי את בעלי האהוב ואב ילדיי בגיל כה צעיר. אבל בחיים האלה אין פריבילגיות. הייתי מוכרחה להשתקם מהאסון ולהמשיך הלאה בשביל הילדים ובשבילי. החברים והחברות במשביר עזרו לי ותמכו בי כשבעלי נהרג. זו היתה עזרה רגשית אדירה, ואני לעולם לא אשכח להם את זה.
"התרכזתי בעבודה וגם התקדמתי. מוניתי להיות קניינית במחלקת גברים, תפקיד שאותו ביצעתי באהבה גדולה במשך 30 שנה. הדרך שלי ושל המשביר לצרכן נעשתה עם הרבה מאוד שותפים, עמל ידיים, עובדים לדורותיהם, דיילות, ספקים ונותני שירות בארץ ובחו"ל. אפילו ראשי מדינה היו שותפים גדולים שלנו".
אופנת בן־גוריון
ובכן, כיצד ראשי המדינה שיתפו פעולה עם המשביר לצרכן במשך השנים? "ראשון בזיכרוני הוא כמובן ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון. נתבקשנו על ידיו לשלוח באופן דיסקרטי ביותר חבילות לרוסיה. באותה התקופה יהודי הדממה היו מאחורי מסך הברזל ואסור היה להם לדבר. הם נשלחו לסיביר והתעללו בהם. בן־גוריון ביקש שנשלח להם חבילות בסתר, וכך עשינו.
"אחרי ראש הממשלה בן־גוריון זכורה לי מיוחד גולדה מאיר מתקופתה כשרת העבודה. בשנות ה־50, כשהיה קר וירד שלג, היא ראתה בירושלים עולים חדשים צועדים ברחובות יחפים וסובלים מקור. אני זוכרת שהיא נתנה פקודה למשביר לצרכן לשלוח להם ביגוד, ושהחשבון ייעשה אחר כך. כך נולד מבצע 'מלביש ערומים', שהיה למעשה המבצע הראשון של המשביר לצרכן".
יצחקי מספרת כי "כל השנים הרגשתי חום, אהבה, סיפוק והנאה מהמקום, אבל התקופה הכי יפה שלי במשביר לצרכן מתרחשת דווקא בשנים האחרונות, כנציגת תלונות הציבור וכיו"ר החברה. הכוח לא נגמר וכל הזמן יש רצון להשתפר. אנחנו כל הזמן משתדלים לכוון למותגים מחוץ לארץ ועושים כמיטב יכולתנו להתקדם, כי צריך להודות שמה שהיה פעם כבר לא יחזור.
"פעם, כשהיה מבצע, השתרך תור ענק מחמש בבוקר, ואנשים היו מסתערים על החנות. היום התחרות היא גדולה ואכזרית ויש את הקניות באינטרנט, שהן מתחרה ענק שלנו. חנויות צומחות להן כפטריות לאחר הגשם, והקשיים, הוצאות תפעול והארנונה הם גדולים. אצלי סיפוק מגיע ממקום של לפתור דברים, לתקן אותם, לראות איך אפשר לתקן ולחשוב קדימה. לכן אני חושבת שהשנים האחרונות, שהיו הקשות ביותר למשביר, היו דווקא היפות ביותר בעבורי".
בעל מפרגן
יצחקי היא ללא ספק מחלוצות נשות הקריירה בישראל. לדבריה, "כשאת אישה תמיד יש עלייך ביקורת, אבל לי מעולם לא היה אכפת משום ביקורת כל עוד קיבלתי תמיכה מבעלי ומהילדים. נישאתי מחדש לאחר מות בעלי הראשון, ובעלי פרגן לי תמיד ועודד אותי להצליח. בעל מפרגן הוא הבסיס להצלחה של אישה בקריירה. כשלא היה אוכל בבית כי לא הספקתי לבשל, מה בעלי עשה? אכל במבה! ולרגע אחד לא נתן לי להרגיש עם זה רע.
"זוגיות חזקה היא מנוע לקריירה חזקה. נורא חשוב לי לומר זאת, מאחר שכמות הגירושים בישראל היא גדולה מאוד וזה כואב לבני הזוג וסיוט לילדים. חשוב מאוד לפרגן בזוגיות, לאהוב, לתת יד אחד לשני בכל התחומים ולדעת לעבוד כצוות. היום מתחתנים מאוחר כי מפתחים קריירה קודם. אבל למה לא להתחתן צעירים ולפתח קריירה תוך כדי? הסבלנות משתלמת וצריך אורח רוח כדי להבין את הצד השני ולדעת מתי להתפשר. הרבה עובדים מתייעצים איתי על זוגיות, אני תמיד שמחה לעזור להם. עם זוגיות טובה בבית יש הישגים גדולים יותר בקריירה".
לצד ההישגים ורגעי האושר, לא היו חסרים גם רגעים קשים. יצחקי מספרת כי "אחרי 60 שנה, בשנת 2007 נכנסנו לבורסה ונעשינו חברה ציבורית. התרגשתי מזה מאוד כי בשנת 2002 נכנסנו להקפאת הליכים וזו היתה טרגדיה אמיתית. זה שבר אותי כי הרגשתי שהבית שלי עולה באש ומתמוטט. מילא הביתה עולה באש ויש הפסד כספי אדיר; לראות את כל העובדים כל הזמן בוכים ואת הספקים לא מצליחים לספק סחורה, זה דבר שממש שבר לי את הלב. כולנו, המנהלים והעובדים, היינו בטרגדיה עמוקה מאוד".
העולם מתקדם
יצחקי לא מכחישה כי עד היום המשביר הוא הבית הראשון עבורה. לדבריה, "כל הבגדים שלי הם מהמשביר לצרכן, במשך 60 שנה לא לבשתי שום דבר אחר. המשביר לצרכן הוא אחד מסמליה של מדינת ישראל. כל מבוגר שהיום הוא כבר בגיל של המדינה גדל על ברכי המשביר, כי לקחו אותו לטייל שם.
"כשהמנכ"ל רמי שביט קרא לי לחדרו ואמר שהוא רוצה להמליץ עלי להיות יו"ר הדירקטוריון, חשבתי שאני מתעלפת מרוב כבוד. וכן, חשבתי שאני הכי מתאימה מפני שאני מכירה את הרשת מהיסודות ועד הטפחות. אפילו שאנחנו מוסד עתיק, נורא חשוב לנו למשוך קהל צעיר, ולכן בימים אלה אנחנו נכנסים לאינטרנט ומזמינים את כולם לרכוש אצלנו מוצרים אונליין".
יצחקי מסבירה: "העולם מתקדם ואנחנו מוכרחים להתקדם יחד איתו, אם פעם הכל היה מחויט, היום הכל הרבה יותר קז'ואל, אז אנחנו מוכרחים להתאים את עצמנו אחרת נישאר רק עם אבק. אני מתרגשת לפגוש עובדים, להתחבק איתם, לשמוע עליהם. ועדי עובדים הם דבר שטמון בדמי, כי שימשתי במשך עשרות שנים יו"ר ועד העובדים במשביר. בכל זאת, במשביר לצרכן אנחנו לא מזיזים הרים ולא מייבשים נהרות. יש לנו 720 אלף בתי אב עם כרטיס המועדון שלנו, ואנחנו צריכים לבוא אליהם וגם לאחרים בצורה מקצועית ונאמנה, והלקוחות כבר יחזירו לנו את נאמנותם בחזרה". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו