"חיי מדף": לשוטט בשדה השיפון

הקורא הוא מגדל פיקוח של רגשות: למה ספרות היא בידור ומדוע זו לא סיבה לבושה

צילום: רפאל בן-ארי //

בשירו "קח אותנו לראות את השדה שלך", כותב המשורר הנורבגי אולב האוגה: "אל תקדם אותנו / בכלבי שמירה משתוללים / ובאגרוף מאיים: / לא־לדרוך־על־השתילים! / אלא יום אחד, מוקדם בבוקר / קח אותנו לראות את שדה השיפון" (מתוך "הנהר שמעבר לפיורד", מנורבגית: סבינה מסג וחנה־מאי סבנדל; הוצאת כרמל).

האוגה חי כל ימיו בחווה על גדות פיורד הרדנגר, היכן שהרים, יערות וקרחונים תחומים ברוח ולא בגדרות. התבודדותו הקיצונית היתה כלי שרת לעולמו האמנותי. באחרית הדבר לספרו מציינת מסג כי האוגה העיד על העיסוק בכתיבת שירה כמי שנתן לו, לזמן מה, "משהו כמו בית". ואכן את השיר לעיל אפשר לזהות כמי שנכתב על הספרות עצמה, ומתייחס אליה כאל קרובת משפחה ולחלופין כאל שכן בחווה סמוכה: האוגה מבקש מהכתיבה לעגל ולפייס, ובמקום לדקור, להרתיע ולאיים - לקחת אותו לראות את שדה השיפון. רק מי שחי שנים רבות בין מצוקים אטלנטיים ומפלי קרח יכול להעמיק באמת בהכנסת האורחים הפשוטה של שדה השיפון.

התחינה של האוגה משליכה אותנו אל הרצון הטבעי לראות בספרות בידור, לעומת הדימוי הרווח שלה כמבקרת וכשומרת סף. זו אינה משאלת לב בזויה; בידור אינו מילת גנאי. הבידור אמנם מחייב את האדם לפסיביות (במקרה של בידור זול), ולחלופין למעורבות רגשית ולא למאמץ אינטלקטואלי. אך יש לבידור מעלות שרלוונטיות למעשה הספרותי: התלות שלו בסיפוקים אנושיים - לאו דווקא הנאה, שהרי אנחנו שואבים בידור גם כשאנחנו מפוחדים, מתוחים ואפילו מזועזעים מהיצירה שמולנו - וגם השימוש התדיר שלו במניפולציה. "אם אתה יכול לשלוט במשמעות של מילים, אתה יכול לשלוט באנשים, שחייבים להשתמש במילים", כבר כתב פיליפ ק' דיק. 

הקרחונים של הספרות דורשים מאיתנו ניווט מיומן ושינוי מתמיד של מצב צבירה. קורא כזיקית משוכללת: לעיתים הטקסט דורש ממנו הליכה על קצות האצבעות, פעמים אחרות הוא כופה עליו מעורבות וכוחנות. הקורא הוא מגדל פיקוח של רגשות, וקורא מיומן יכול לווסת המראות ונחיתות אינספור בלי לגרום להתרסקות. 

האוגה כותב על אגרוף מאיים אבל בחייו על הצוק לא נתקל באיום קיומי מצד בני אנוש, אלא רק מההרסניות האינסופית של הטבע. לכן הוא רוצה לשוטט בשדה שיפון נטול מצוקים ואתגרים. בספרות שלו, הפסיביות אינה אדישות אלא אוצרת בתוכה פעולה של כנות ופיוס. המשורר מצווה עלינו, הקוראים, להפיג כוננות. לפעמים הדרך הטובה לחזות בסערה היא להיות עצמנו, בלי מחסה ובלי ציוד מגן. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר