לילה אחרי שרקטה פגעה בבית מגורים במושב בחוף אשקלון, שתי משפחות במושב ספרו ל"ישראל היום" על החג בצל הרקטות ושגרת החיים בצל האיום הביטחוני. רז ומורן שמילוביץ יחד עם שלושת ילדיהם, עומר בן 11, עמית בן 8 ועידן בן 4 מדליקים חנוכייה ובחוץ שוררת תחושה של שקט - אין זכר לרקטה שנפלה לילה לפני על בית השכנים. עומר הבן הבכור מסביר שחבר שלו מתגורר בבית שבשטחו נפלה הרקטה: "כששמעתי שלחבר שלי נפלה רקטה ליד הבית נלחצתי. פחדתי שזה גם יפגע בבית שלנו". רז סיפר שלמרות הרגשת השגרה הם החליטו לשנות את תוואי מרוץ הלפיד המתקיים במושב בכל שנה: "עשינו את המרוץ איפה שיש מרחבים ממוגנים".
כתבת: ניקי גוטמן // צילום: Newsenders // עריכה: אמיר שוורץ
עומר ועידן ישנים בממ"ד, עמית סיפר שהוא ישן בחדר ליד ומראה בגאווה את חדרו: "יש לי מיטה ליד הממ"ד". האזעקה תפסה אותו ואת אחיו עומר במקלחת: "אני ועומר התקלחנו ורצנו ערומים לתוך הממ''ד, עומד רץ עם מגבת ואני רצתי ערום" הוא מספר וצוחק בתום ילדותי.
"אין לאן לברוח"
רז מספר שהוריו עברו אל המושב במסגרת הפינוי מסיני ב-1982 ומאז הוא כאן: "זה הבית שגדלתי בו, כשעלינו כאן לקרקע התנאים שבקשנו מהמדינה זה לא להיות בשטח שנתון במחלוקת, וזה חזר אלינו עכשיו. אבל היו תקופות שהיה פה שקט, כשרקטות התפוצצו בירושלים, כשחיזבאללה זרק טילים על קריית שמונה, אין לאן לברוח. "אם מאמין שאגור בשום מקום אחר בארץ, מבחינתי זה יהיה הכישלון של החזון הציוני".
בני משפחת שמילוביץ' מדליקים נרות // צילום: יהודה פרץ
מורן מרגיעה את הילדים ושואלת אותם ''מה עושים כשיש צבע אדום?'' והם עונים במקהלה "רצים לממ"ד!". אבל בשיחה שבה הילדים לא נמצאים מורן מדברת על החששות: "כואב לי על הילדים, אני אתמול ישבתי בסלון ולא הספקתי להגיע לממ"ד, אתה אומר 15 שניות אבל זה לא באמת 15 שניות, אין לי באמת זמן, אם הם לא ישנים בלילה בממ"ד אני לא יכולה באמת להרים אותם, הם מפוזרים בחדרים אין לי שום סיכוי להכניס אותם, אז מתפללים למעלה ומקווים לטוב".
מורן הסבירה שהפגיעה בנפש מפחידה אותה: "הפגיעה יותר היא בנפש, התדירות של זה. זה לא פוסט טראומה, פוסט זה אחרי ואנחנו כל הזמן בתוך זה, עידן היה בן 7 חודשים בצוק איתן, הוא לא מכיר את זה בכלל, הוא מאוד נלחץ מהרעש, לעומת זאת עומר שהוא יותר גדול יש לו הרבה יותר פחדים". הדילמה היום יומית היא בין האהבה למושב לבין המציאות הבלתי אפשרית שהפכה לשגרה כפי שמספרת מורן: "זה כיף לנו לגור כאן אנחנו אוהבים את המקום, הקושי הוא שאני רוצה שהילד שלי יפחד מחושך וממפלצות, מדברים שילד מפחד מהם, לא ממשהו שהוא לא בשליטה שלנו בסופו של דבר, זה הקושי".
"הילדים ממשיכים לישון כשיש צבע אדום"
עירית מעוז המתגוררת במושב אמרה שלפני כמה ימים הזמינה את משפחתה להדלקת נרות: "הם קצת חששו להגיע, אבל ברגע האחרון הם החליטו שהם באים. זה מזל כי אם זה היה מחר הם כבר לא היו באים לפה. זה שזה נופל בחממות זה עוד ניחא אבל כשזה פוגע בבית בכניסה, זה משהו אחר".
בני משפחות שמילוביץ' בביתם בעוטף עזה // צילום: יהודה פרץ
מעיין בנה של עירית בן ה-10 אמר שהוא דאג אתמול לחבר שלו שבביתו נפלה הרקטה: "חלק הפחידו אותי מאוד כי אמרו לי שהיו שם ניידות ואמבולנסים. דבריו של מעיין מייצגים את שגרת ילדי העוטף שמציאות הרקטות שהפכה לחלק מחייהם: "אני רגיל למצב הזה, אנחנו בעוטף עזה חייב להיות פעם ב- 'צבע אדום'". עירית אמרה שהם לא מתכוונים לעזוב ושהיא אוהבת את המושב והקהילה, אבל החשדות קיימות: "היו מחשבות מדי פעם של פחד מה קורה אם בעלי במשמרת לילה וחס וחלילה יש חדירה את מי אני שולפת מהמיטה או את מי אני זורקת מהחלון. אבל הבית ממוגן והילדים לא מפחדים הם ממשיכים לישון כשיש צבע אדום. יש לי מזל יש פה הרב ילדים במושב שהם מפחדים ומטופלים במרכז חוסן". אך למרות שכרגע הילדים רגועים, עירית מסבירה שהחששות הם מנזק עתידי: "אני הרבה פעמים מתחבטת בשאלה האם אני כאמא אהיה מסוגלת לחיות עם עצמי בשלום בעתיד אם משהו יקרה. אם חס וחלילה לאחד מהם תתפרץ פוסט טראומה יהיה לי חלק בזה, אני מאוד מקווה שאני לא אצטרך להתמודד עם דברים כאלה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו