קשה לחשוב על חנוכייה ישראלית יותר מאשר החנוכייה של מנשק'ה מרגולין ז"ל מקיבוץ גדות, העשויה רסיסי פגזים סוריים. סיפורה של החנוכייה הייחודית מתחיל בצהרי יום שישי, 7 באפריל 1967, עת פתחו הכוחות הסוריים בהתקפה קשה על ישראל, שבמסגרתה הופגזו הקיבוצים תל קציר, האון, עין גב וגדות. בתוך שעות אחדות ספג קיבוץ גדות יותר מ־300 פגזים שגרמו לנזק כבד.
"אני הייתי אז ילד בכיתה ג' ומייד כשהתחילה ההפגזה ירדנו למקלט שהיה סמוך לבית הילדים", מספר אייל מרגולין, צלם "ישראל היום" ובנו של מנשק'ה ז"ל שבנה את החנוכייה. "באותם ימים אבא שלי היה המא"ז (מפקד אזור) של הקיבוץ. הוא היה גם החשמלאי של הקיבוץ, ובמקביל לתפקידו הביטחוני טיפל בניתוקי החשמל שהיו בקיבוץ כתוצאה מפגיעות הפגזים. בימים שאחרי ההפגזה הוא אסף, כמו רוב חברי הקיבוץ, את רסיסי הפגזים שהתפזרו בכל הקיבוץ".
ביוני 67', חודשיים בדיוק אחרי ההפגזה הקשה שספג הקיבוץ, פרצה מלחמת ששת הימים וצה"ל כבש את רמת הגולן. לקראת חג החנוכה שחל בדצמבר באותה שנה בנה מנשק'ה מרסיסי הפגזים שאסף חנוכייה, שעליה כתב באמצעותם "לא הטנק ינצח כי אם האדם".
עם החנוכייה הייחודית, שקיבלה משמעות מיוחדת לנוכח השנה מלאת התהפוכות שחלפה על הקיבוץ, ניגש מנשק'ה לתחרות החנוכיות נושאת הפרסים שהתקיימה בקיבוץ. בשנה הראשונה הוא לא זכה בתחרות, גם לא בשנה השנייה והשלישית. חברי הקיבוץ סיפרו כי לאחר כמה שנים הוא נשבר והשאיר את החנוכייה על מרפסת ביתו. שכנו, שראה אותה, החליט להגיש אותה לתחרות מבלי ליידע אותו. כשהתחרות התקיימה, ישב מנשק'ה בצד האולם, אולם בתוך זמן קצר הופתע לשמוע כי החנוכייה שלו זכתה במקום הראשון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו