יוזמי הצעת החוק: חברי הכנסת דב חנין, יצחק הרצוג, איתן כבל, איימן עודה, מרב מיכאלי, זהבה גלאון, עבדאללה אבו מערוף, יוסי יונה, אילן גילאון, יואל חסון, נחמן שי ואיילת נחמיאס ורבין.
הצעת החוק: במקרים של פשיטת רגל של מפעל, יידרש דין וחשבון על התנהלות של מי שהחזיק בזכויות בעלות או ניהול במפעל, ובמקרים מסוימים תוטל אחריות על בעלי המפעל ומנהליו. במקרים כאלו הצעת החוק מאפשרת העברת ניהול המפעל לשליטת העובדים. כמו כן, תוקם קרן שתעניק את ההלוואות למפעלים, והיא תמומן הן על ידי הממשלה והן על ידי ארגון העובדים היציג. החוק יחול על מפעלים בתחומי התעשייה, הבנייה, התקשורת והשירותים.
נו באמת... זה יותר מ־30 שנה מפעלים רבים באזורי הפריפריה במדינת ישראל מצויים במצוקה כלכלית, דבר שהוביל לניסיונות חוזרים ונשנים להקים קרנות סיוע. לכן, מבחינה עובדתית, אין ממש באמירה בדברי ההסבר. הצעת החוק מתעתדת להפוך מפעלים בקריסה לקואופרטיבים - כלומר, אגודות שיתופיות המנוהלות באופן דמוקרטי בידי עובדיהם. משתמע מכך שכישלונו של המפעל הוא אך ורק בניהולו, ותחת ניהול אחר ייטב לו. ואולם, לא רק שלא סביר שעובדים חסרי ניסיון ניהולי ינהלו טוב יותר בהשוואה לניהול מקצועי של הבעלים הקודם, אלא שהמצוקה של רוב המפעלים נובעת משינויים גלובליים שהחייאה מלאכותית לא תפתור. גם טענתו של הח"כ דב חנין, שהמודל הקואופרטיבי הוכיח את עצמו בעולם, מופרכת. מפעלים עסקו רבות בתעשייה וכשלו בשל חוסר יעילות מובנה של שיטה זו, גם "מגה" הוקמה כקואופרטיב וכשלה, וכך רבים אחרים.
הבעיות המהותיות בהצעה: הצעת החוק באה להתמודד עם קריסת מפעלים בפריפריה, השייכים לתעשייה המסורתית. במקרים רבים מדובר בתעשייה בעלת פריון עבודה נמוך, שלא יכולה להתחרות ביבוא זול ממדינות אחרות. מדינות מפותחות דוגמת ישראל נהנות מ"הרס יצירתי" - כלומר, הריסה של סדר כלכלי ישן, תוך כדי יצירת סדר כלכלי חדש ויעיל יותר, זאת בעקבות שינויים גלובליים. תהליך זה, על אף שמו ("הרס"), הוא תהליך בריא היוצר בטווח הקצר אבטלה אמנם, אך בטווח הארוך נוצרים מקומות עבודה חדשים. דוגמה טובה לכך היה אפשר לראות בשנות ה־90, כאשר השוק המקומי נאלץ להתמודד עם תהליכי הגלובליזציה שהתרחשו בעולם. בטווח הארוך נוצרו משרות חדשות כך שהאבטלה אף צנחה. הפתרון לסבלם של אנשים אלו הוא לא עצירת ההרס היצירתי, אלא תמיכה בדרכים אחרות. המדינות הנורדיות תומכות עם דמי אבטלה גבוהים לתקופה ארוכה, בשילוב הכשרות מקצועיות מסובסדות. דמי אבטלה גבוהים מדי עלולים ליצור מלכודות עוני ולשחוק את ערך האחריות האישית, אבל אפשר למצוא פשרות ומנגנונים שיתמודדו עם הבעיות הללו. בכל מקרה, זהו פתרון עדיף על עצירת ההרס היצירתי.
השורה התחתונה: הצעת החוק היא חלק קטן ממכלול של מדיניות כושלת, שהחלה כחלק ממדיניות התכנון של ערים פריפריאליות בישראל. מדיניות זו מנסה למנוע את הבלתי נמנע, תוך כדי מחיר כבד שמשלמים כלל אזרחי ישראל בדמות יוקר מחיה כתוצאה ישירה ממדיניות המכסים וההגבלות על יבוא אשר מייקרת את כל המוצרים לצרכנים הישראלים.
הכותב הוא ראש מכון המחקר "בצדק". בכתיבת הטור השתתף דוד בבלי, חוקר במכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו