"הנרטיב באונסק"ו - הסתה"

מצב שבו שגריר מבקש מהממונים עליו לסגור את מקום שירותו, הוא נדיר. שגריר ישראל באונסק"ו, כרמל שאמה הכהן הוא אחד כזה, ולדבריו אין ספק שישראל צריכה ללכת בעקבות ארה"ב ולעזוב את ארגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות. להגדרתו, הפך אונסק"ו ל"תיאטרון אבסורד", המוחזק כבן ערובה בידי הפלשתינים ומדינות קיצוניות אחרות, ומאמץ החלטות פוליטיות לא מקצועיות, על סף אנטישמיות. 

ההחלטה בעניין המשך חברותה של ישראל באונסק"ו צריכה להתקבל בזמן הקרוב על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, המכהן גם כשר החוץ. העיתוי אינו פשוט: בחודשים האחרונים, אחרי שנים של הזנחה, יצאה ישראל למלחמה דיפלומטית נגד הרוב האוטומטי האנטי־ישראלי בשורות הארגון ורשמה סדרת הצלחות, שמדאיגות את הפלשתינים. בהצבעה האחרונה על ההחלטה הערבית, הקבועה, בעניין ירושלים, הצליחה ישראל לזכות בתמיכתן של עשר מדינות, מספר שרק לפני שנתיים נחשב לדמיוני. הסיפור בתוך אונסק"ו שונה ומחייב את ישראל לעזוב, בשל האנטישמיות המופגנת. גם מינויה של מנכ"לית יהודייה לארגון, אודרי אזולאי, שרת התרבות לשעבר של צרפת, לא תעצור את המהלך, כיוון שאין בכוחה לעצור את ההקצנה.

"אנחנו ממתינים שמשרד החוץ ישלים את גיבוש ההמלצה בעניין. ההמלצה שלנו כמשלחת הועברה, ואנו אומרים בפה מלא: לפרוש מהארגון, יחד עם ארה"ב", אומר שאמה הכהן.

"אין מקום לשיקולי רווח והפסד מהמהלך הזה, שיערוב לאינטרס הבסיסי של ישראל, לברית עם ארה"ב ולגיבוי שאנחנו מקבלים ממנה במוסדות הבינלאומיים. אם ארה"ב עוזבת בגלל ישראל והעם היהודי ורדיפת שניהם על ידי קבוצת המדינות הערביות, אנחנו לא יכולים להישאר בפנים. אין לנו הרבה מה להפסיד. עצם העזיבה שלנו תהיה אמירה ברורה מאוד לגבי הרלוונטיות של החלטות הארגון הזה. עזיבת ארה"ב כמעצמה היא התפתחות דרמטית מבחינת הארגון, אבל עזיבת ישראל היא עזיבה של אחת הדתות. אם מדינת היהודים עוזבת ארגון, שמתפאר בהיותו בין־דתי, זו פגיעה קשה באמירות שלו בעניינים דתיים ומקומות קדושים, מעבר לניסיונות המוזרים להתערב בנושאי ריבונות בירושלים ובמקומות אחרים בארץ ישראל השלמה".

מה מעכב את העזיבה של ישראל?

"יש צד במשרד החוץ שאומר שישראל צריכה להיות נוכחת ולהשמיע את האמת שלה בכל פורום בינלאומי, ולא לברוח מההתקפות הפלשתיניות והערביות בכלל. זו גם היתה עמדתי עד שארה"ב עזבה. כעת, אם נעבור ממעמד של מדינה חברה למעמד של מדינה משקיפה, הדבר לא יבטל את כל הזכויות שלנו או את השתתפותנו באמנות השונות, כמו 'אתרי המורשת העולמיים'. הידידים הכי טובים שלנו בארגון, ממדינות העולם החופשי והנאור, מתייצבים לצידנו ואומרים: 'אין לכם ברירה, איך זה ייראה אם תישארו?'"

 

תעצור את ההקצנה? המנכ"לית החדשה של אונסק"ו, אודרי אזולאי

 

לדעתך, אם ישראל תעזוב, ילכו בעקבותיה מדינות נוספות?

"כל עזיבה היא מסר שמוריד את סף הפחד ואת משמעות ההישארות בארגון. כשארה"ב, עם כל המשקל הפיננסי, המוסרי והאינטלקטואלי שלה עוזבת, הארגון שווה הרבה פחות. יש דרך להחזיר את הגלגל אחורה: להילחם בפוליטיזציה, והישרדות של הארגון תלויה בכך. המנכ"לית החדשה חייבת לבצע רפורמה משמעותית, להקשיב לקולות. בחדרי חדרים, חלק ממדינות ערב כבר הביעו בפנינו סלידה מההחלטות של הקבוצה הערבית, אבל הן היו אנוסות לתמוך בהן. נציגיהן אמרו לנו: 'אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות עם הפלשתינים, עם המריבות ביניהם לבין הירדנים והמרוץ ביניהם על מי שומר יותר על ירושלים מפני היהודים והציונות. אלו החלטות פסולות שלא מקדמות דבר באונסק"ו או בשטח'. 

"צריך להבין שאינתיפאדת אל־אקצא התחילה והושפעה רבות מכל הנרטיב שנבנה באונסק"ו בעניין ירושלים. כשצעיר פלשתיני קורא ברשת חברתית שארגון בינלאומי קובע שישראל עושה דברים מסוימים נגד המוסלמים באל־אקצא - זה חומר בעירה. זו הסתה. הוא גורם לצעיר הפלשתיני לקחת סכין ולבצע פיגוע טרור. אמרנו לבכירי הארגון, שהם הופכים את הסכסוך שלנו לדתי, וזה מורגש בשטח".

זמן לרפורמה

לנוכח המצב באונסק"ו, טוען שאמה הכהן שלא רק ישראל אלא גם מדינות אחרות מצפות לרפורמות בארגון, שלדבריו הפך ל"קרדום פוליטי להעמקת פערים בין עמים. הדוגמה הישראלית-פלשתינית היא הקלאסית והכי קיצונית לכך. כשנכנסתי לתפקיד, אמרנו: 'בואו נפריד - המלחמות הפוליטיות יהיו באו"ם בניו יורק, אבל כאן בפריז נייצר מסרים חיוביים, באמצעות פרויקטים מייצרי אמון. הצעתי לשגריר הפלשתיני ולנציגי המדינות הערביות פרויקטים כאלה. השגרירים הערבים הראו נכונות לשיתוף פעולה, גם כאלה שאין לנו איתם יחסים. הפלשתינים הטילו וטו, וזה מסביר את כל ההבדל בינינו. החלטות אונסק"ו לא גורמות לשינוי בשטח, ונתניהו אמר שישראל יכולה בתוך עשר שנים לשבור את מה שנראה כגזירה משמיים, רוב אוטומטי במוסדות האו"ם נגד ישראל. אנשים גיחכו, אבל כשאתה פועל נכון - דברים משתנים".

איך מונעים את הפוליטיזציה?

"יש כמה רעיונות. אני שגריר גם ב־OECD, ומדובר בשני עולמות שונים, בגלל היעילות של ה־OECD. הוא מסודר, מקצועי ומתנהל על בסיס קונצנזוס. הפוליטיקה לא מכופפת את המקצועיות. כשהגעתי לפריז, יחסי ישראל־טורקיה לא היו בכי רע, אבל היחסים ביני לשגריר הטורקי ב־OECD היו מעולים. האינטרס המשותף בתוך הארגון גבר על כל הצהרה פוליטית שיצאה מאיסטנבול ועל התגובות מירושלים. זו הסיבה שעשר מדינות נלחמות להצטרף היום ל־OECD, וממול היחס לאונסק"ו הוא כלארגון כושל ומתפורר, כי הוא לא מייצר דברים מקצועיים ומבזבז כסף ומשאבים על עניינים פוליטיים.

"כדי לשרוד אונסק"ו צריך לאמץ את רעיון קבלת החלטות בקונצנזוס בנושאים מקצועיים. אופציה שנייה היא הענקת זכות וטו ליותר מדינות. זה יצמצם העלאת רעיונות שצפויים להיעצר על ידי וטו. ויש גם רעיון שהעלו הסינים: מעבר לשיטה מעורבת. ארבע שנים הארגון יתנהל על בסיס קונצנזוס, ופעם בחמש שנים יהיה ניתן להעלות החלטות שנויות במחלוקת. זה יאפשר לייצר אווירה יותר מקצועית ולהתקדם לרפורמה".

המנכ"לית החדשה מסוגלת לזה?

"היא צריכה להקים ועדת מומחים של אנשי מקצוע שמקובלים על כל הגושים בעולם, שתגיש בתוך זמן קצר המלצות אופרטיביות לשינוי בתקנון של אונסק"ו. בלי זה הארגון רק ילך ויידרדר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו