לכבוד 100 שנה להבימה - חנה רובינא: ההצגה

ביום שישי תעלה בהבימה הצגה לילדים בשם "חנה רובינא: האגדה", על חייה של השחקנית המיתולוגית • "גילינו שאין הרבה חומרים ביוגרפיים עליה", מספרת דפנה אנגל, שכתבה את המחזה עם שי להב

צילום: נעה פישפלד // דפנה אנגל

חנה רובינא היא אייקון של תיאטרון. שחקנית תיאטרון הבימה וכלת פרס ישראל, שהלכה לעולמה ב־1980 בגיל 91, נחשבה לגברת הראשונה של התיאטרון העברי. בתיאטרון הבימה, המקום שהיה ביתה ושהנציח את שמה באולם המרכזי, תעלה ביום שישי הצגה לילדים, "חנה רובינא: האגדה", על חייה של השחקנית המיתולוגית כילדה.

בהצגה, שעולה בשיתוף עם תיאטרון השעה, משחקים בין השאר הילה שלו, מורדי גרשון, נתי רביץ, יואב דונט ועוד. את המחזה כתבו דפנה אנגל ושי להב. "יש לי פטיש למחזות היסטוריים", אומרת אנגל, "הרעיון היה של משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, לעשות מחזה לילדים על רובינא הילדה לכבוד 100 שנה להבימה. כשהוא פנה אלי עם הרעיון, הרמתי את הכפפה מייד. חברתי לשי להב. אנחנו נורא אוהבים לכתוב יחד, זה קצת הקייטנה שלנו כי לכתוב זה מקצוע נורא בודד, ושנינו התחלנו לחפש עליה חומרים". 

אני מניחה שהשם חנה רובינא לא אומר היום כלום לילדים. 

"גם אם הם לא שמעו עליה, מדובר באייקון, ויש משהו מאוד מסקרן בלבדוק איך היתה הילדות של אייקון, אילו חלומות היו לה, מה היא אהבה".

היה קל למצוא עליה פרטים ביוגרפיים?

"גילינו שאין הרבה. כשהיא כבר התפרסמה היא היתה מאוד מסתורית, היא טיפחה איזשהו אפיל מסתורי, רצתה להישאר מרוחקת. בגלל זה יש המון חורים בביוגרפיה שלה. יש בעיקר חומרים שאנשים כתבו עליה, ולא דברים שהיא כתבה או אמרה על עצמה. גם על חייה הבוגרים אין הרבה חומר, אז על אחת כמה וכמה על הילדות שלה, אבל בכל זאת מצאנו כמה עוגנים והחלטנו שנוסיף נופך אגדתי מסתורי, כמו הדמות שהיא גדלה להיות".

אז נתתם לעצמכם להוסיף פרטים דמיוניים? 

"המצאנו דברים, אבל ברוח של 'מה היה קורה אם?'. למשל, זה שהיא נורא רצתה ללמוד בחיידר, אז תהינו איזה קונפליקט זה יצר בינה לבין אביה. בגלל זה באמת קראנו למחזה 'האגדה', אבל אנחנו חושבים שזה די קרוב למציאות". 

רובינא נולדה ברוסיה בסוף המאה ה־19. "זו היתה תקופה של פרעות", מספרת אנגל, "התחלף צאר בצאר שעוין יהודים, וכל הנושא של יהדות הפך להיות פחות לגאלי. רובינא היתה קצת ינטל, רצתה ללמוד בחיידר עם הגברים, היתה חריפה ונורא חכמה, עקשנית מאוד. היא היתה ילדה של אבא, הוא טיפח אותה, נתן לה סולם לשמיים, למרות המוסכמות השמרניות של התקופה שבה נשים ישבו בבית". 

האהבה לתיאטרון היתה אצלה מגיל קטן?

"כן. היא התחברה למורה לעברית בחיידר, שגם עשה איתם הצגות בחגים. אהבת התיאטרון שלה התחילה שם, בסביבות גיל 10".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר