כשאחווה סיטבון היתה נערה בת 17 מאשדוד, אי שם ב־2003, שודרה בערוץ 2 התוכנית המצליחה "קחי אותי שרון", מחלוצות ז'אנר הריאליטי בטלוויזיה הישראלית. סיטבון עקבה בשקיקה אחרי בחירותיה הרומנטיות של הגיבורה, שרון איילון, שנפנפה מחזרים לעיני המצלמות, וצפתה פעורת פה בפרקי החיזור וההדחה מול פני האומה. "חשבתי שזאת בחורה אדירה ואמיצה", היא נזכרת.
וזה עוד לא הכל. אם הייתם מבשרים לסיטבון שיבוא היום והיא תהפוך לשרון הלאומית, ספק אם היתה מגיבה בתדהמה. למה? "כי אני משוגעת, מגיל 6. תמיד הייתי אחרת, מעזה יותר ועושה דברים בדרך שלי. מאוד חלוצה בדברים שלי, מנסה דברים שאף אחד לא ניסה".
אז עכשיו זה קרה לה, וסיטבון (32) היא הכוכבת הגדולה של "חתונה ממבט ראשון", תוכנית הריאליטי של קשת, שכבר לא מסתפקת בדייטים עם מתנות הדדיות, אלא זורקת את המתמודדים היישר אל מתחת לחופה, בלי לאפשר להם אפילו לפגוש לפני כן את מי שאיתו הם אמורים לחיות באושר ובעושר עד עצם היום הזה. במקרה שלה, מדובר בטל כוכבא, עורך דין בן 34 מחיפה. "שמעתי שמשווים בין 'חתונה ממבט ראשון' לבין 'קחי אותי שרון', ואותי זה מצחיק. הקטע עם טל לא היה עובד בקונספט ההוא. שאלו אותי אם הייתי מוכנה להשתתף בתוכנית סטייל 'קחי אותי אדווה', והתשובה שלי היא לא. אני מעדיפה לא להתפזר. הפעם בדקו וסיננו את האחד בשבילי, וזה עשה לי סדר".
היא נולדה באשדוד בשם הגרנדיוזי אחווה־שמחה. "זה שם כפול מחייב. אני מרגישה שנולדתי לעשות אחווה ולשמח, והבנתי את הייעוד הזה בגיל צעיר מאוד: לשמח ולהביא את החיוך שלי למי שצריך.
"לא היה קל לגדול עם השם הזה. הילדים בגן כל הזמן שיבשו אותו - חלווה, חדווה, חווה ובעיקר אדווה. אבל אני אוהבת אותו היום יותר מתמיד".
אביה, יעקב (60), היה בעברו רב־חובל בחברת ספנות, וכיום עובד באינטל. אמה, אמי (56), היא אחות. יש לה שני אחים: רעות (36) ("יחד אנחנו רעות ואחווה") ומתן (28), שניהם שירתו בצבא בממר"ם ועובדים בתחום המחשבים.
מתוקף מקצועו של אביה, נהנתה סיטבון מילדות לא שגרתית. אחת לשנתיים היתה המשפחה מפליגה ליעדים משתנים, לתקופה של ארבעה חודשים. "אמא שלי היתה לוקחת עבורנו מחברות וספרים ומלמדת אותנו את כל חומר שפספסנו בבית הספר. ביקרתי כמעט בכל העולם, אפילו ב|ג'מייקה. זה היה מאוד מיוחד".
לא היה לך קשה להתאקלם מחדש בבית הספר בכל פעם שחזרת מהנסיעות?
"השתדלנו תמיד להפליג בקיץ, והיה מדהים לקבל יחס אישי מאמא. אני למדתי בתיכון במגמת מצטיינים, עם בגרות בביולוגיה ובמחשבים. מבחינה חברתית לא היתה לי בעיה. תמיד לידרית".
ושירת כקצינת שלישות באוגדת עזה.
"התעקשתי לשרת בבסיס סגור. זה לא היה קל, ומדי פעם אפילו מפחיד. עפו מעלי פצמ"רים. לקראת סוף השירות שלי ליוויתי את ההתנתקות מהרצועה, שהיתה אירוע טראומטי כי מאוד התחברנו למתיישבים בגוש קטיף. אבל יצא לי להיות במקום יפה מאוד, רצועת עזה, עם כל החופים היפים שיש שם. פשוט תאילנד. עם כל הכאב, לא הייתי משנה כלום בשירות הצבאי שלי".
אחרי הצבא יצאה לטייל באוסטרליה ובתאילנד, ובשובה השלימה לימודי ראיית חשבון במכללה למנהל בראשון לציון, כולל התמחות בחברת הענק הבינלאומית דלויט. כיום היא עוזרת חשב בחברת נדל"ן ציבורית, ובמקביל פעילה בעמותת "אורות של תקווה" לילדים חולי סרטן.
"יש בי צד שהוא מאוד ראש וצד שהוא מאוד לב", היא מסבירה, "הצד של הראש צריך משהו שיניע את הגלגלים ויגרום לי לחשוב, והצד של הלב צריך משהו שיזין לי את הנשמה. התחלתי את ההתנדבות לפני ארבע שנים, ושם הבנתי שזאת אני. שיום אחד אפסיק עם ראיית החשבון ואנהל עמותה כזאת. זאת האהבה וזאת התשוקה שלי".
* * *
באופן משונה, כשסיטבון מתחילה לדבר על נושאי אהבה וזוגיות, קולה נחלש פתאום. "העורב שבי נכבה", היא אומרת בחיוך.
"התאהבתי בפעם הראשונה בגיל 15. הוא היה מהמם, אבל זאת היתה אהבה בוסרית של ילדים שמחזיקים ידיים ומתרגשים, הפעם הראשונה שבה הבנתי מה זה פרפרים בבטן".
הקשר המשמעותי הראשון הגיע בגיל 17, "עם גולש חתיך שהיה איתי במשך ארבע שנים, עד שהבנתי שאני רוצה משהו אחר. ואז באו כל הדברים הרגילים: בכי, גלידה ושירים עצובים".
בהמשך היו שני קשרים נוספים, בני שנתיים כל אחד, עד שבגיל 27 עברה לתל אביב. כאן פגשה את מי שיהיה בן זוגה במשך עשרה חודשים, כולל מגורים משותפים. "לא יודעת אם להחשיב את זה בספירה בכלל, כי אני מתורגלת במערכות יחסים ארוכות. אחרי קשרים של חמש שנים, עשרה חודשים זה איזי".
למה נפרדתם?
"כי הוא היה עצוב מדי בשבילי. היה בו משהו כבוי, ואני רציתי מישהו עם שמחת חיים ועם נחת".
איך את עם האקסים שלך?
"כולם אנשים מהממים, כשאנחנו נפגשים ברחוב זה שלום ונשיקה. עם אף אחד מהם זה לא נגמר רע".
אחרי כמה דייטים כושלים, ניסתה סיטבון את מזלה בטינדר, "למרות שאני יותר מאמינה בהיכרויות ופחות באפליקציות. יש הרבה דרכים לאהבה, השאלה היא מאיפה המזל ינחת".
את מאלה שמסמנות "לב" ומקבלות בחזרה?
"בדרך כלל אני מסמנת 'לא', ואם אני מסמנת 'כן' - אני תמיד מקבלת 'כן'. ראית את הבחורים שיש בטינדר?" (צוחקת).
מה את מחפשת בגבר?
"איש משפחה, שלם עם עצמו, שטוב לו במקום שהוא נמצא בו, שיודע להכיל, ואינטליגנטי. וכמובן, שיהיה עם חיוך, כי עיניים וחיוך זה צינור לנשמה".
ומראה חיצוני?
"שקרן מי שיגיד שזה לא חשוב לו. רושם ראשוני ומשיכה הם דברים חשובים. אין לי טייפ ספציפי, יצאתי עם בחורים שנראים מסוקסים יותר, וגם עם כאלה שיש להם בייבי פייס. לא כולם היו חתיכים, היו גם צ'ארמרים ואסרטיביים, שרק מלשמוע אותם היה אפשר להתאהב בהם. נתתי לכולם צ'אנס, אבל לצערי, שום דבר מזה לא החזיק".
היה מישהו שרצית ושלא רצה אותך?
"ברור. היו לי סיפורים מורכבים עם בחורים שרציתי והם פחות רצו, וזה היה מבאס. אבל זה בסדר, אני חושבת שיש כאן הרבה עניין של מזל. זוגיות היא מוכנות נפשית שנפגשת עם ההזדמנות הנכונה - ואז זה בינגו. נשמע קלישאתי, אבל הכי נכון בעולם. ברגע שתגיד לעצמך 'אני מוכן', האדם הראשון שתפגוש ושיתאים לך הוא זה שאיתו תתחתן. לא בטוח שזו תהיה האהבה הגדולה של חייך, אבל איתו תתחתן".
* * *
סיטבון מצאה דרך מקורית להתחתן, גם אם רבים הרימו גבה. אחרי הכל, היא ליהוק מושלם לז'אנר תוכניות השידוכים־ריאליטי־דייטים. היא יפה מאוד, רזה מדמותה על המסך, כריזמטית - ולא מאפשרת למצלמות שמסביב לערער את שלוותה. להפך.
"נסעתי באוטובוס עם חברה טובה, והיא סיפרה לי שראתה פוסט על התאמה מדעית בזוגיות. החברה תייגה אותי, ואחרי כמה ימים קיבלתי פנייה מההפקה.
"מההתחלה הגעתי עם הרבה אמונה. אני אדם שעושה דברים באופן טוטאלי, ואני חושבת שלא נכון להגיע לתהליך כזה אם אתה לא ממש ממש רוצה. בטח לא עם התהליך האינטנסיבי שעוברים, המומחים שמראיינים אותך, השאלון והבדיקות".
רוב הצופים עסוקים בעיקר בשאלה למה בחורה כמוך זקוקה לריאליטי כדי להתחתן.
"אולי כי הבחור הנכון עדיין לא נחת בכוכב הלכת אחווה. תוכנית טלוויזיה כזאת היא כמו טינדר, הדרך הפחות קונבנציונלית. זה מעניין ומגניב, למרות שזה פורמט למשוגעים. אם אתה לא פתוח מספיק בראש, לא בשל ולא מגובש על מי אתה ומה אתה - אל תלך לתוכנית הזאת. ראיתי את העונה שרצה בארה"ב, ונדלקתי. אמרתי לעצמי, וואלה, אם עד עכשיו לא הצלחתי בדרכים הרגילות - אולי המדענים יחליטו בשבילי. למרות שבסופו של דבר, החיים האמיתיים יקבעו. מדענים יכולים להביא תוצאה מסוימת, אבל משם והלאה הכל תלוי בי ובבחור".
מתי סיפרת למשפחה?
"בשלב האודישנים, ואז זה נתפס כמו קוריוז. אבל כשמצאו לי התאמה, התחילה הבעיה. אמא שלי אמרה 'מגניב' ו'יופי', ונתנה את הדוגמה של החרדים, שמתחתנים בשידוך, בלי להכיר. אבא שלי, שהוא אדם יותר פרטי, לא התחבר לרעיון המצלמות. גם אח שלי. לא כולם חייבים לקבל את הבחירה שלי, אבל ידעתי שאמשיך עם זה. אנחנו משפחה רגילה ואנונימית, ועבור חלק מהם זה היה משוגע לגמרי".
"חתונה ממבט ראשון", שיובאה לכאן מחו"ל (ימי שלישי ב־21:00 בקשת 12), היא סוג של ניסוי. הגברים והנשים שמקבלים הצעה להשתתף בתוכנית מתבקשים לעבור סדרה ארוכה של מבדקים: מבדקים גנטיים, מבדקי אישיות, מבדקי התאמה לזוגיות, ראיון עם פסיכולוג, ועוד. התוצאות מנותחות על ידי מומחים, שבודקים מי מתאים למי.
מרגע שנמצאה התאמה בין שני בני זוג, מודיעים להם, ובתוך כמה ימים עליהם להתחתן. ההפקה היא שמארגנת את החתונה. הזוגות לא מתבקשים להירשם ברבנות, כדי שלא ייאלצו לעבור הליך של גירושים אם הניסיון לא יעלה יפה. הם רק חותמים על הסכם. אין תשלום על ההשתתפות בתוכנית.
סיטבון והחתן, טל כוכבא. "לא הפסקתי לבכות כשראיתי את פרק החופה בטלוויזיה"
המפגש הראשון בין סיטבון לבין בעלה המיועד, טל כוכבא, היה כשהיא נכנסה לאולם החתונות. "ברגע הראשון לא הבנתי מי החתן", היא צוחקת, "עמד שם הבחור שהעביר את הטקס, והיה את טל, ולא ידעתי למי ללכת. עד שראיתי שלטל יש פפיון ותיארתי לי שזה הוא. ואז חייכתי. הייתי מרוצה ממה שראיתי.
"ברגע שהחיוך והעיניים באו לי טוב - ידעתי שיש עם מה לעבוד. נכון שזה לא בדיוק מה שחשבתי, אבל זה היה מספיק קרוב למה שייחלתי. ממש פחדתי, וזו היתה הפתעה לטובה".
ההתאמה החיצונית ביניהם, פרי תכנון מוקפד של ההפקה, הפכה את השניים לזוג פוטוגני במיוחד. "כל הזמן אמרתי למומחים: עיניים, חיוך וגובה. אצל טל קיבלתי שניים מתוך השלושה.
"בהתחלה לא שמתי לב שאנחנו כמעט באותו גובה. אני 1.70 מטר, והוא 1.72 מטר. בטינדר הייתי מסמנת למישהו בגובה הזה 'לא', אבל עם טל הבנתי שהחוקים היבשים שלי לא תופסים, זה לא שחור או לבן".
היית מסמנת לו "לב" בטינדר?
"כן, בגלל העיניים. יש לו תמונות שהוא לא נראה בהן קטן, ויש לו עיניים מאוד יפות".
ואם הייתם נפגשים בבר?
"אני לא חושבת שהיינו מתחילים בבר. גם אני לא הייתי הבחירה הטבעית שלו. הוא אוהב אותן הרבה יותר צעירות, ויכול להיות שהוא היה נתפס על בלונדינית, ולאו דווקא עלי".
הבנת למה המומחים חשבו שאתם מתאימים?
"בטח, כי אנחנו מאוד משלימים. אני בחורה של לב ואמוציות, והוא בחור של ראש שפועל מהשכל. אנחנו מאזנים אחד את השני. בטל יש הרבה יותר נחת מאשר בי. אני יכולה להתעורר בבוקר ולהיות על 200 כבר אחרי חמש דקות, והוא בנחת שלו, מסוג האנשים שקמים ושותים קפה חצי שעה בבוקר. אני אחרי חצי שעה כבר הספקתי להפוך עולם".
את מאמינה באהבה ממבט ראשון?
"כבר לא. אני בת 32, ואני לא חושבת שיש דבר כזה. יש חיבור מאוד חזק ויש קליק, אבל אהבה ממבט ראשון - אין דבר כזה. אהבה זה דבר עמוק, בוגר, והיא לא יכולה לקרות ממבט ראשון".
* * *
החתונה התקיימה בתל אביב באולם שבחרה ההפקה, בנוכחות בני משפחה וחברים שאחווה וטל בחרו להזמין. "הייתי מאוד מעורבת בהכנות. בחרתי את כל המוזיקה והשירים, בלי להתחשב בחתן. אמרתי לדי.ג'יי, 'לא אכפת לי אם הוא יהיה צנון - אתה מרים, כי זה האירוע שלי'. בחרתי גם את השמלה, שהיתה הורסת".
הצלחת להירדם בלילה שלפני?
"ישנתי אצל ההורים שלי, ומאוד התרגשתי. לא הפסקתי לבכות - מהפחד, מההתרגשות ומהשמחה. לא הבנתי מה קורה איתי. זאת מערבולת של רגשות מכל הסקאלה, ויש מיליון דברים שעוברים לך בראש. אבל משהו בבטן אמר לי שהכל יהיה בסדר. האמנתי בזה, ורציתי שמשהו טוב ייצא מזה".
הבאת בחשבון שיגיע מישהו שלא ירצה אותך?
"כן, וגם זה היה בסדר. התאוששתי משיברונות לב גדולים יותר".
אבל פה יש מצלמות ומאות אלפי צופים.
"הכל טוב. אני יודעת מי אני, ואני בטוחה בעצמי ובמה שיש לי להביא לזוגיות. הבאתי בחשבון שיגיע מישהו שלא ארצה אפילו להעביר איתו את הלילה הראשון. אמרתי לעצמי שאם הוא יצטרך לישון בסלון, ואני בחדר - אין בעיה. אני בכל זאת רוצה לבדוק ולהבין מי הבחור, ולמה המומחים חשבו שהוא מתאים לי".
היו רגעים שחשבת לפרוש?
"לא. האמונה דווקא הלכה וגברה ככל שהתקדמנו. חשבתי שמשהו טוב קורה פה. רציתי ים ושקיעה, מבחינתי ביפו, אבל זה לא היה נתון לבחירתי".
בחתונה ראו שהשמחה שלך לא היתה שלמה.
"כל הזמן אמרתי לעצמי, 'אחווה, את הולכת ליהנות', וזה לא משנה מי הוא. ידעתי שאני הולכת לעשות שמח, כי אני בוחרת ליהנות מכל סיטואציה בחיים. כשהגענו לשם הכל זרם, וקיבלנו מהקהל אנרגיות של חיבור, זה באמת הרגיש כמו חתונה של זוג שמכיר שנים. גם החברים שלו וגם המשפחה שלי אמרו את זה".
עד כמה זה היה מבוים?
"שום דבר אצלי לא קורה בשביל המצלמות. אני מאוד אותנטית. הבאתי את עצמי חשופה, אמיתית, גם בקטעים הפחות נעימים. אם זה לא היה אמיתי, המצלמה היתה קולטת את זה מייד".
אבא שלך לא היה מוכן לבוא לחתונה.
"נכון, הוא ראה אותי רק בתמונה. ביקשתי מההפקה לשלוח לו תמונה, כי אסרו עלינו להחזיק טלפון. אני יודעת שהוא התרגש, כי הוא חיכה לראות אותי בשמלת כלה. אבא שלי הוא אדם של יושרה, פדנטיות וערכים. הוא היה מאחוריי במאה אחוזים והתפלל שיביאו לי מישהו טוב, אבל בחתונה עצמה הוא לא היה. בסופו של דבר זו תוכנית טלוויזיה, וזה לא מה שיגדיר את היחסים שלי איתו. אבא שלי ואני זה סיפור אהבה, רומן מטורף. הוא אהבת חיי. כשחזרנו מירח הדבש, הוא התחבר לטל וחשב שהוא מקסים".
מה הרגשת כשצפית בשידור של פרק החופה?
"לא הפסקתי לבכות. כל כך מרגש לראות את זה מהצד, כי היה שם מלא קסם. כאילו הגיעה פיה ופיזרה שם את האבקה שלה".
אחרי החתונה הגעתם למלון. איך היה שם?
"לא היה לנו כוח לדבר, כי היינו כל כך עייפים, עם כל ההתרגשות והמתח והחששות. אבל גם התחלנו להכיר: מי את, מי אתה, במה אתה עובד, איפה היית בצבא, שאלות של דייט ראשון. הכל היה בפאן, זורם".
הצלחתם לישון?
"לא הכי טוב, אבל כן. טל הרגיש לי טבעי מאוד. חשבתי שהוא יישן על הספה, אבל בסוף החלטתי להכניס אותו לחדר, שיישן איתי. ריחמתי עליו. אמרתי, מסכן, אחרי כל היום הזה - אני אתן לו לישון על הספה? היה ברור שאנחנו מאוד מכבדים זה את זה".
אז במיטה פשוט סובבת לו את הגב?
"כן, אמרנו 'לילה טוב, היה נעים להכיר'. חבל שלא היו מצלמות שתיעדו את זה, זה היה רגע יפה".
והנשיקה הראשונה?
"היתה בחופה".
זו היתה נשיקה על הלחי.
"בחתונה דפקתי לו בוסה בלחי, כי זה הרגיש לי נכון. הנשיקה הרצינית היתה בירח דבש".
* * *
למחרת, בארוחת הבוקר בחדר, הכירה סיטבון לטל את אביה בשיחת וידאו. משם יצא הזוג לירח הדבש בצרפת, כשאנשי ההפקה והצלמים נוסעים איתם.
"היה כיף, אבל גם מאוד קשה. הייתי צריכה להתרגל לטל, ואחר כך גם להפקה ולמצלמות. כל שנייה עוצרים אותך, כי יש זוויות שהמצלמה לא קלטה. אנחנו לא באים מעולם הטלוויזיה, שנינו כל היום על וורד ואקסל. לא רגילים שאומרים לנו לרוץ מהזווית הזאת או מהזווית ההיא. אני חושבת שזה מאוד חיזק אותנו, להיות מול אתגר משותף ולצלוח אותו בצורה מאוד חברית. מאוד נהנינו מהסיטואציה".
בלי המצלמות הייתם נהנים יותר.
"ברור. אני בטוחה שאם זה היה בלי מצלמות, חצי מדינה היתה הולכת לתהליך הזה. זה תהליך אדיר. הרבה אנשים אמרו לי שאלמלא הטלוויזיה, הם היו הולכים על זה בקלות".
החיכוך הראשון ביניכם היה סביב שם המשפחה.
"בגלל החיבור שלי לאבא שלי, רציתי מאוד להשאיר את שם המשפחה שלי. זה לא מגיע ממקום פמיניסטי. אני באה עם ראש פתוח יותר, אחרי שש שנים בתל אביב. טל מגיע מחיפה, והחשיבה שלו אולי סגורה יותר בעניינים מסוימים. דעתי היא להישאר עם סיטבון וגם להוסיף שם משפחה. טל חושב אחרת".
"אבא שלי היה מאחוריי במאה אחוזים והתפלל שיביאו לי מישהו טוב, אבל בחתונה עצמה הוא לא היה" // צילום: רונן אקרמן
אתם שונים מאוד באופי.
"בני זוג לא צריכים להיות זהים. הם צריכים סוג של ניגודיות משלימה. אתה ממרקר לך את הדברים החשובים, ומתפשר על כל השאר".
משבר נוסף נרשם כשטל לקח אותך לטייל בטבע, בזמן שאת מעדיפה קניות.
"היינו צריכים לעשות צניחה עם רחפן, אבל נפלנו על יום אפרורי, וזה נראה כאילו אנחנו בתוך ענן. לא ראינו כלום, אפילו לא מצאנו את המקום של הרחפנים. בסוף עשינו טיול בטבע. צריך גם לדעת לוותר".
איפה היה הרגע הראשון שבו פקפקת אם אתם באמת מתאימים?
"כשהתחלנו להתמודד עם עניין המרחק הגיאוגרפי. שם היה לי קושי אמיתי. אמרתי לעצמי, רגע, כל החיים שלי הם בתל אביב, המשפחה שלי באשדוד, ועכשיו אני צריכה לגור בחיפה. זה ערער אותי כי יש לי את הפילאטיס שלי, ויש לי את העמותה, שהיא האושר והדרייב שלי. כשאתה גר בחיפה ונסיעה לכל כיוון היא שעה וחצי - זה קשה".
אהבת אמת לא אמורה לדלג מעל המכשולים?
"כן, ושוב חוזרים לעניין ההקרבות והוויתורים. עכשיו אנחנו בוחנים את האופציה שטל יעבור לתל אביב".
ברשתות החברתיות עסוקים בשאלה אם אתם עדיין יחד, או שהכל רק בשביל התוכנית.
"לכל זוג יש את העליות והמורדות שלו, ובסופו של דבר, אנחנו במקום שאנחנו לומדים להכיר זה את זה".
ברחוב מזהים אתכם?
"לא, אף אחד לא מסתכל עלי. אולי בגלל החמישה ק"ג שהטלוויזיה מרחיבה. עדיין לא נתקלתי בתגובות שליליות, אבל אני בטוחה שיש. אחרי השידור דווקא קיבלתי תגובות מהממות, כמה אני אמיצה ונועזת".
גברים מתחילים איתך?
"לא הצלחתי להגיע לכל ההודעות שהשאירו לי, אבל פה ושם קלטתי מחמאות".
בעידן 15 דקות התהילה של פליטי הריאליטי, יעניין אותך לעשות טלוויזיה בהמשך?
"מאוד, איזו פינה או משהו, בשמחה. אני מאוד פתוחה בראש. אבל לא הלכתי לתוכנית הזאת כדי להתפרסם. הלכתי נטו כדי למצוא זוגיות. אין לי רצון להיות דוגמנית, זמרת או שחקנית, כך שאין לי לאן למנף את הפרסום. המטרה האמיתית היא התהליך והחתן".
איפה נמצא אתכם בעוד שנה?
"אלוהים יודע".
לא הצהרה הכי מעודדת.
"מי יכול לדעת? יש גָרָנטי למשהו היום? אני באמת לא יודעת להגיד. אנחנו מכבדים ואוהבים, אבל כבר ראינו זוגות שנפרדו וזוגות שהמשיכו. אין לדעת".
בקיצור, חלום החתונה ביפו לא נגוז, מבחינתך.
"אם טל ואני ניפרד, אולי אעשה את החתונה שכן רציתי. אולי בבית כנסת גדול, ואז מסיבת קוקטייל בלופט מגניב או על רקע שקיעה בים. משהו יותר אינטימי, בלי מצלמות".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו