בלב העיר העתיקה של באר שבע, במבנה עירוני ובו ארבע דירות, נמצא הקיבוץ של המאה ה-21. 30 החברים המתגוררים בדירות חולקים ביניהם הכל - חשבון הוצאות, שימוש בכלי רכב, סלון, מטבח, ואפילו שירותים. הם גם עובדים יחד, בשלל פעילויות לקידום החינוך והרווחה של תושבי העיר; ומקבלים החלטות, גדולות כקטנות, בפורום משותף שבו לכל אחד ואחת זכות דיבור.
זהו קיבוץ המחנכים של באר שבע - בו מתגוררים כ-27 צעירים, כולל משפחות ואף שני ילדים, כולם חברי תנועת דרור ישראל - תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד. בארץ כולה פזורים יותר מ-20 קיבוצי מחנכים, מהצפון ועד לדרום, ובהם מתגוררים מאות ישראלים שהחליטו לבנות בגופם את הקיבוץ הארצישראלי החדש. רבים מהם משתייכים לתנועת דרור ישראל, שבה חברים כ-1,500 איש החיים בקבוצות ומפעילים מאות מסגרות חינוכיות, דרכן הם מגיעים לדור העתיד - יותר מ-100 אלף בני נוער וצעירים.
הצעירים הללו, מקימי הקיבוצים העירוניים, “מעדכנים גרסה” לציונות: במקום להפריח את השממה ולעסוק בחקלאות, הם פונים להפרחת החינוך, ההתנדבות וחיי הקהילה - בעיקר בפריפריה הישראלית. הקיבוץ העירוני הוא מזיגה של הרעיונות הקיבוציים מפעם, של חיי שיתוף וקהילה, עם המגמה העדכנית שנראית בעולם כולו - של כלכלת שיתוף וחזרה לחיים יחד, עם עזרה הדדית, במקום הסתגרות איש איש בביתו הוא.
אלטרנטיבה לרדיפה אחרי הכסף
הקיבוץ העירוני הוא רעיון חדש יחסית, שזכה לדחיפה משמעותית בעקבות מחאת הדיור של קיץ 2011. צעירים רבים שהתעוררו למציאות שבה הם אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה, ושהפנסיה העלובה שהם צוברים לא תאפשר להם לחיות בכבוד - החלו לחפש אלטרנטיבה. החברותא של שדרת האוהלים וההפגנות תורגמה לחברותא יומיומית, בכל ענייני החיים, לטווח ארוך - כשהמטרה של הקהילות החדשות אינה להרבות את הרווחה האישית של חבריהן, אלא לתרום לסביבה, לחברה ולמדינה כולה.
“בחיים הבוגרים, רובנו לומדים את השיעור - זה אנחנו נגד העולם, בסופו של דבר אנחנו צריכים ללמוד להסתדר לבד, לכל היותר עם בן או בת זוג”, אומר ניר סבו, חבר קיבוץ המחנכים בבאר שבע. “כאן בקיבוץ העירוני, אני לא לבד. במקום להסתמך רק על המשפחה שלי, יש כאן עוד אנשים שאני מרגיש שהם שותפים שלי לחיים, ויהיו שם בשבילי בכל מה שאצטרך.
“היחסים הם של חברות, לא כמו עם שותפים רגילים, אלא עם חברים לחיים. עכשיו למשל, יש חברה בקיבוץ שאמורה לעבור פרוצדורה רפואית ויש התגייסות אמיתית לעזור לה. אומרים שצריך כפר כדי לגדל ילד - בעולם המודרני איבדנו את הכפר הזה, והקיבוץ העירוני מציע חלק ממנו בחזרה. אנחנו מייצרים ‘כפרים’ שהם גמישים יותר מהקיבוץ של פעם, והחברים יודעים שיקבלו עזרה ותמיכה בכל מה שיצטרכו”.
מפתחים את שריר השיתוף
אז איך זה עובד? בקיבוץ המחנכים של דרור ישראל בבאר שבע, חיים כאמור 27 חברות וחברים, ללא משכנתא, ללא מנעולים ועם חשבון ורכבים משותפים. המבנה מכיל ארבע דירות, אותן שיפצו ועיצבו ביחד כך שיתאים לקבוצות. הסלונים רחבי ידיים, המטבחים מרווחים, תאי השירותים רבים - ובין הדירות גג יפה המשמש כמתחם לאירועים חברתיים, מופעים ושיחות אל תוך הלילה.
הקיבוץ, כמו שאר קיבוצי המחנכים, מורכב מכמה קבוצות קטנות שלכל אחת מהן משק בית משותף. כל ההוצאות השוטפות והיומיומיות מנוהלות דרך קופה משותפת, אליה עוברות גם כל ההכנסות, בעיקר מהפעילות החינוכית ועבודות נוספות. כל החלטות על הוצאות גדולות, כגון קניית רכב, טיפולי בריאות יקרים ועוד מתקבלות במסגרת הקיבוץ.
“זה לא שאנחנו יושבים כל היום ומדברים על מה נוציא את הכסף”, אומרת טלי כרמל, שחיה בקיבוץ זה ארבע שנים. “כל קבוצה מוצאת את השיטה שמתאימה לה ומפתחת דינמיקה של חיים שבה הדברים קורים תוך כדי. כשצריך, אז כמו בכל מקום, מדברים. השיתוף הוא כמו כל שריר – אם מתאמנים כמו שצריך הוא נבנה ומסוגל להכיל יותר”.
שי רוזן, חבר אחר בקיבוץ, מוסיף: “זו לא דירה עם שותף בתל אביב ולא מודל משפחתי רגיל – אנחנו בוחרים משהו אחר. זה לא שהחיים שלנו קלים ואין קשיים, אבל זה לבחור לחיות כמו שאתה רוצה. ובסוף היום אתה מרגיש שאתה עושה משהו חשוב”.
קהילה לאנשים שמחפשים משמעות
המשימה שהציבו לעצמם חברי קיבוץ המחנכים - בבאר שבע כמו גם במקומות אחרים - היא להיות מעורבים בקהילה בסביבתם ולהשפיע עליה לטובה. כדי לעשות זאת, הקימו חברי דרור ישראל עשרות מסגרות חינוכיות. הם נמצאים בבתי ספר ובתנועות הנוער, ואף הקימו פנימייה, מכללה לטיפול קהילתי בזקנים, קואופרטיב תרבות וצרכנייה, בשיתוף עם התושבים, שעזרה להוריד את עלויות המזון. הם יוזמים פעילויות ספורט, הכשרה מקצועית ועוסקים גם בטיפול בזקנים.
“אנחנו רוצים לייצר אפשרות שבה יוכל לקחת חלק כל מי שירצה, לפעול ביחד עם הכוחות בעיר ליצור חברה שיש בה יותר גופים אזרחיים ויותר מפגש”, מספר שי, “בתקופה שבה כולם עסוקים מאוד ורצים ממקום למקום אנו מציעים את תחושת היחד והאחריות המשותפת”.
ומה לגבי העתיד? כששואלים את סבו עד מתי הוא מתכוון להיות חלק מקיבוץ המחנכים, הוא עונה: “אני בן 33, אין שום נקודת זמן שבה אני רואה את עצמי יוצא מהקיבוץ שלנו. להפך, אני חושב שהרעיון הזה יתרחב ויצבור פופולריות. אנחנו חיים בתקופה שבה אנשים מחפשים יותר קהילתיות ושיתוף, ובמקביל, רוצים להרגיש שהם עושים משהו משמעותי, הם רוצים שיהיה להם טוב במקום שבו הם נמצאים - ומוכנים לוותר לשם כך על דברים אחרים. דרור ישראל כמו גם תנועות נוספות מציעה אפשרות לעשות בדיוק את זה - להיות חלק מהקהילה, לחיות יחד ולמצוא משמעות כל יום מחדש בפעילות שלנו”.
לאתר הבית של דרור ישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו