במלחמה האווירית יש שני צדדים: כחולים ואדומים. הכחולים הם המתאמנים, מעיין קואליציה שמשתפת פעולה ביחד כנגד האדומים, ומדמים מדינת אויב תוקפנית בעלת נשק מתקדם. הכחולים מורכבים משבע חיילות אוויר שונים מהמדינות ארה"ב, גרמניה, פולין, צרפת, איטליה, יוון והודו - ועליהם לבצע משימות קרביות ולנצח במערכה בעזרת הכוחות הרבים שיש להם. כל אלה חייבים לשתף פעולה ולעבוד כצוות, באותה השפה, תחת לחץ קבוע.
האדומים, לעומתם, מורכבים אך ורק מכוחות ישראליים. הם מפעילים מערך הגנה אווירית שמורכב מסוללות וטילים שונים, שולטים בחוליות של תצפיתנים ונ"מ הנושא טילי כתף מונחי חום ובעלי סוללת פטריוט אדומה וקטלנית.
יש כאן מלחמה בין שני צדדים, כל אחד והאתגרים שלו.
אחרי כל גיחה האדומים, הישראלים, אחראים על התחקיר. כל המטוסים, הכחולים והאדומים, מתכנסים בחדר עם מחשב אחד והתרגיל מוקרן על המסך. נסו לדמיין מפה גדולה וממוחשבת, עליה מתרוצצים מטוסים כחולים ומטוסים אדומים ועליה רואים את כל המתרחש בשמיים.
תחת איזמל המנתחים עושים מאמץ אדיר כדי להבין מה בדיוק באוויר, בפרטי פרטים, בקרב שכביכול שהתרחש. לאחר שמבינים את מה שראינו אנחנו ניגשים לעיקר - מבררים איפה הכחולים טעו, מה הלקחים לגיחה הבאה, ומה נעשה שונה במשימה של מחר? בשורה התחתונה, חשוב לנו ככוח אדום לייצר אימון בטוח.
טיסה קרבית כמעט תמיד חיה על הקצה של המעטפת. להתנהגות של האדומים יש השפעה משמעותית מאוד על בטיחות התרגיל. באופן עקרוני, האימון צריך להיות מספיק מאתגר ומספיק קשה, הכחולים צריכים "להקיז דם" כדי שבאמת יצליחו לעמוד במשימות שלהם.
באימון האווירי האויב אף-פעם איננו סטאטי. בתרגיל הבלו-פלאג, הטייסים הכחולים יורדים מזיעים ותשושים אחרי שעברו חוויית אימון קשוחה - הם היו בעומס קוגנטיבי אדיר, ברחו מטילים, הפילו אדומים, התאמצו ביצירת תקשורת באנגלית, פעלו תחת לחץ רב והפעילו את כל מערכות המטוס שלהם.
והדבר האחרון, כתוצאה מהאימון יתקבלו לקחים מבצעיים רלוונטיים וחדשים, שתיצור למידה משותפת ושתהיה התקדמות מיום ליום ומגיחה לגיחה. בסופו של דבר התרגיל הוא כיף גדול. אבל אין לנו רגע דל, כולנו נרגשים לקראת המשימה הבאה.
הכותב הוא מפקד הטייסת האדומה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו