התליון שנמצא בסוביבור איחד קרובי משפחה שמעולם לא נפגשו

באוקטובר 2016 נמצא בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במחנה ההשמדה סוביבור, בשרידי צריף בו הופשטו הנשים ושיערן נגזז לפני שנשלחו לתאי הגזים, תכשיטים שכנראה נפלו תחת קרשי רצפת הצריף לפני 70  שנה ובהם תליון עליו הייתה חרוטה המילה ״פרנקפורט״ ותאריך, שהוערך כתאריך הלידה של בעלת התליון. חשיפת התליון עוררה חיפוש בינלאומי לאיתור זו לה היה שייך. 

בינואר השנה, הצליחו חוקרי מוזיאון "יד ושם" לזהות את בעלת התליון, בעיקר הודות למאגר מידע של רשימות גירוש ושילוחים הממומן על ידי ארגון ״ועידת התביעות״: קרולינה כהן, ילדה יהודייה בת12 מפרנקפורט, שיחד עם הוריה ואחותה גורשו ב-11 בנובמבר 1941 לגטו מינסק שבפולין. קרולינה הייתה כנראה אחת מ-2,000 היהודים שנשלחו למחנה ההשמדה בסוביבור ב-1943 בעת חיסול הגטו. אלמלא החפירות בסוביבור ומבצע האיתור הבינלאומי, זכרם של קרולינה ומשפחה היו נשכחים.

התליון שנמצא בחפירות בסוביבור // צילום: יורם חיימי, רשות העתיקות

 

מטקסס ועד הירושימה: בני המשפחה הגיעו לחלוק כבוד – ולהכיר 

76 שנים לאחר יום גירושם של קרולינה ומשפחתה מביתם בפרנקפורט הונחו הבוקר (שני) ״אבני נגף״ להנצחת ארבעת הקורבנות היהודיים בכניסה לכתובתה האחרונה של המשפחה ברחוב תומאסיוס שבפרנקפורט. הבית בו גרה המשפחה לפני הגירוש הופצץ ע״י בעלות הברית, נהרס ובית מגורים חדש נבנה במקומו. אירוע ההנצחה ניזום ע״י ״ועידת התביעות״ כחלק מפעילות הארגון לחינוך, תיעוד והנצחת זיכרון השואה. גילוי התליון הוביל למחקר גנאלוגי שתר אחר קרובי משפחה של קרולינה ששרדו ואף לא ידעו על קיומה. 34 קרובים-רחוקים של משפחתה של קרולינה הגיעו לפרנקפורט מרחבי העולם, מהירושימה ביפן ועד לטקסס, למפגש איחוד ראשון והשתתפו בטקס הנחת האבנים.

צדו השני של התליון // צילום: יורם חיימי, רשות העתיקות 

אחת מקרובי המשפחה, דניז אייזמאן, 63, מטקסס, בת דודה מדרגה שנייה של קרולינה, מצד אמה, שמעה על הקשר המשפחתי רק לפני כמה ימים והחליטה מיד להגיע לטקס עם בנה, שון, 41, מורה להיסטוריה בבית ספר. ״שנים ניסינו למצוא פרטים על המשפחה שלנו, ללא הצלחה״, מספרת דניז, ״כשהידיעה הגיעה אליי הייתי בהתחלה סקפטית. אמי עזבה את גרמניה לניו יורק עם אחותה כשהייתה בת שמונה. כל שאר בני המשפחה נשלחו לריגה. סופי, אימא של קרולינה הייתה בת דודה של אמי. לאחר שנודע לאמי על רצח משפחתה היא לא סיפרה לנו דבר על המשפחה, על ההיסטוריה ועל היהדות, מעבר לכך שהיה לנו סבא שהיה קצב בגרמניה. היא רצתה לשמור עלינו. מציאת המשפחה מחדש היא עבורנו סגירת מעגל. מדהים איך ממצא של חפירה ארכיאולוגית יכול לאחד אנשים מכל העולם, להפגיש בני משפחה שמעולם לא התראו״. 

טקס הנחת אבני הנגף בפרנקפורט 

 

יותר מ-70 שנה אחרי, ההיסטוריונים מתחילים לחשוף את מחנה סוביבור

סוביבור היה אחד משלושת מחנות הרצח התעשייתי הראשונים של מכונת ההשמדה הנאצית. בניגוד לאושוויץ-בירקנאו לרבבות היהודים שהובאו לכאן לא היה כל סיכוי לשרוד את השואה. לא היו כאן מפעלים, רק תאי גזים ומשרפות. לפחות 170 אלף איש נרצחו כאן ע״י הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם. מנין הקורבנות יכול היה גבוה יותר, לאחר מרד של אסירים שפרץ בשלהי 1943, החליטו הגרמנים להרוס את המחנה עד ליסודותיו ולשתול במקום יער, כדי להסתיר לנצח את הרצח הנורא שבוצע במקום ואשר התרכז כעת באושוויץ-בירקנאו. רק בשנים האחרונות החלו היסטוריונים לחקור את שטח המחנה, במטרה לתעד את שנמחק בידי הנאצים, בכלל זה שמותיהם של הנרצחים בסוביבור.

לפחות 170 בני אדם נרצחו במחנה ההשמדה שנהרס עד היסוד. חורבות סוביבור // צילום: יורם חיימי, רשות העתיקות 

״אבני נגף״ הוא פרויקט הנצחה לקורבנות הנאצים בגרמניה וברחבי אירופה, שיזם האמן הגרמני יליד ברלין גונטרדמי נג, בו מונצח שמם של אלפי קורבנות המשטר הנאצי באמצעות שיבוץ פליז עליהם חקוקים שמותיהם, תאריכי הלידה והמוות ונסיבות הרצח במדרכות הסמוכות לבתים שבהם התגוררו וחיו.

מניחים את אבני הנגף בפרנקפורט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו