הניצחון 0:1 של שבדיה על איטליה ביום שישי הבליט קודם כל את הנסיגה ביכולתם של האיטלקים מהפעם האחרונה שבה שתי הקבוצות נפגשו. זה היה במחזור השני בשלב הבתים של יורו 2016, אז החבורה העיקשת והמתואמת של אנטוניו קונטה הבטיחה את מקומה בשמינית הגמר עם 0:1 קטן, שהיה בו כל מה שחסר לנבחרת האנמית של ג'יאמפיירו ונטורה.
איטליה היא כמובן הסיפור גם הערב, בכל זאת ארבע פעמים אלופת העולם, אבל אותו מפגש בטולוז בקיץ שעבר מסמל נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה של נבחרת שבדיה. לאחריו הכריז זלאטן איברהימוביץ' שיפרוש מקריירה בינלאומית בסיום הטורניר בצרפת. "אני בטוח ששבדיה תסתדר בלעדיי בעתיד", אמר אז.
הדברים האלה, שעליהם חזרו גם המאמן אריק המרן באותה מסיבת עיתונאים, ולאחר מכן שר הספורט השבדי, נשמעו אז כמו ניסיון שכנוע עצמי חסר בסיס בסיומו של טורניר מזעזע.
בשני המשחקים הראשונים, מול אירלנד ואיטליה, השבדים לא הצליחו לייצר אפילו בעיטה אחת למסגרת. אף על פי שמול הבלגים חל שיפור מסוים, הפסד 1:0 חתם את הקריירה הבינלאומית של זלאטן בקול ענות חלושה ושלח את השבדים הביתה עם נקודה אחת ושער זכות אחד, שגם הוא עצמי.
כמעט שנה וחצי בלי הכוכב הגדול ומסתבר שאלה לא היו דיבורי סרק. לא רק ששבדיה רחוקה 90 נקודות מהעפלה לגביע עולמי ראשון מאז 2006, היא כובשת שערים בכמויות אדירות. בעידן פוסט־זלאטן שיחקה הנבחרת 16 משחקים, רשמיים וידידות, וכבשה ב־15 מהם. את קמפיין המוקדמות סיימה עם 26 שערי זכות, שמונה יותר מצרפת שסיימה בראש הבית, והמאזן השני בטיבו בתולדותיה במוקדמות מונדיאל.
"בלעדיי אין עליהם לחץ", הכריז השבוע שחקן מנצ'סטר יונייטד, וניסה לנתב בין פרגון לבין אגו. "הם פחות טובים מאז שעזבתי, אבל יותר קבוצתיים".
אין עוררין על גדולתו של זאלטן, מלך שערי כל הזמנים עם 62 כיבושים ומי שייצג את שבדיה בשני גביעי עולם ובארבע אליפויות אירופה. כבודו במקומו מונח, אפילו פסל יש, אבל החיים ממשיכים בלעדיו. "לא נמאס לכם לשאול אותי עליו? בואו נדבר על הנבחרת", דרש השבוע המאמן יאנה אנדרסון. כי הנבחרת הזאת, שכוללת כמה נציגים מאלופת אירופה עד גיל 21 ב־2015, נראית כמי שיש לה עתיד ורוד.
הערב בסן סירו היא תוכל לעשות את מה שזלאטן כשל בו בשני הניסיונות הקודמים - לקחת את שבדיה לגביע העולמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
