הוליווד בוערת

אם תשאלו גיאולוגים מה היה האסון הגדול האחרון בלוס אנג'לס, הם ידברו על רעש האדמה הגדול שפקד את קליפורניה באמצע המאה ה־19. אבל אם תשאלו את האנשים בתעשיית הבידור, הם ידברו רק על החודש האחרון, שהביא רעידת אדמה גדולה בהרבה, עם רעשי משנה שלא מפסיקים לרגע.

חמישה שבועות עברו מאז התחקירים ב"ניו יורק טיימס" וב"ניו־יורקר" על מעלליו של מפיק העל הארווי וויינשטיין, שנחשף כמטריד סדרתי. תחילה היו אלה אשלי ג'אד ורוז מקגוון ששיתפו בסיפוריהן, ובעקבותיהן הגיעו גם אנג'לינה ג'ולי, גווינת' פאלטרו וג'וליאנה מרגוליס. רשימת המתלוננות נגד וויינשטיין עומדת כעת על 78 נשים, מוכרות יותר ופחות.

מאז התוודע העולם לשערורייה, החל בהוליווד "אפקט וויינשטיין" ונחשפו גברים נוספים, ובהם בכירים בתעשייה, שגם הם הטרידו מינית במשך שנים. רבים בתעשייה ידעו ושתקו. תחקיר של "לוס אנג'לס טיימס" חשף את תלונותיהן של 38 נשים נגד הבמאי והתסריטאי ג'יימס טובאק ("באגסי"). בעקבות הפרסום הוצפה מערכת העיתון בכ־300 תלונות נוספות.

אחר כך פרסם העיתון תחקיר על הבמאי ברט ראטנר ("שעת שיא", "דרקון אדום"), שהואשם בהטרדה מינית של שש נשים, ובהן אוליביה מאן ("חדר החדשות"), שטענה כי עינג עצמו בפניה, ונטשה הנסטרידג' ("מין מסוכן"), שטענה כי דרש ממנה מין אוראלי.

דסטין הופמן הואשם על ידי שתי תסריטאיות שהטריד אותן מינית, כולל אנה גרהאם האנטר, שבגיל 17 עבדה כמתמחה על סט של סרט שצילם. מנהל אולפני "אמזון", רוי פרייס, הואשם בהטרדה מינית סדרתית ונאלץ להתפטר, כמו גם שלושה עובדים שעבדו תחתיו וידעו. ובן אפלק הואשם בהתנהגות בלתי הולמת עם שתי מראיינות טלוויזיה, מיהר להתנצל והכריז שהוא "רוצה להיות חלק מהפתרון".

עליית המדרגה הגיעה עם האשמות של גברים נגד קווין ספייסי. השחקן אנתוני ראפ טען כי כשהיה בן 14 ניסה ספייסי לכפות את עצמו עליו, ובנו של השחקן ריצ'רד דרייפוס טען שספייסי תקף אותו מינית כשהיה בן 18. ספייסי יצא מהארון כהומוסקסואל, ומייד זכה לגינויים על הספין. נטפליקס הודיעה שהיא מנתקת את קשריה עם כוכב "בית הקלפים", שלא ישוב לעונה הקרובה (שאמורה להיות האחרונה), אם בכלל תצולם.

"ההלם בהוליווד היה שזה סוף סוף פורסם, לא בהכרח שזה קרה, את זה ידעו תמיד", אומרת ל"שישבת" קים מאסטרס, עורכת בכירה ב"הוליווד ריפורטר". "במשך שנים לא יכולנו לעשות מזה סיפור עיתונאי, כי אף אחד לא רצה לדבר לציטוט. זה היה בלתי אפשרי. הארווי, למשל, הפחיד ורדף את הנשים שישמרו על שתיקה. מרגע שהסכר נפרץ, המציאות השתנתה".

השבוע גם פרסם ה"ניו יורקר" שוויינשטיין הפעיל מכבש לחצים על העיתונאים שעמדו לחשוף את הפרשייה והסתייע בחברות בילוש פרטיות, שניסו לדלות מידע מהכתבים ונעזרו בזהויות בדויות כדי לפנות למתלוננות במטרה להשתיק אותן - הכל כדי למנוע את פרסום התחקיר. בין היתר פורסם כי וויינשטיין השתמש בשירותי חברת המודיעין הישראלית "Black Cube", וכי מי שהכיר לו את החברה היה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק.

"אני אישית בהחלט ידעתי על הסיפורים סביב וויינשטיין", אומרת מאסטרס. "אני מכירה אותו יותר מ־20 שנה, עבדתי מולו וחטפתי ממנו צעקות. כשנפגשנו לראשונה, הוא שאל אותי: 'מה כבר שמעת עלי?' ואמרתי לו בבוטות מה שמעתי עליו ועל יחסו לנשים. הוא לא ממש היה בהלם, ואפילו לא כעס, להפך. הוא נראה זחוח.

"אין מישהו שעובד בתעשיית הבידור שלא ידע. אבל להכין כתבה לא יכולנו, כי הנשים סירבו לשתף פעולה. אף אחת מהן לא הסכימה לדבר ולנקוב בשמו של וויינשטיין. היו אנשים שהוחתמו על הסכמי סודיות ועל כל מיני מגבלות חוקיות שמנעו מהפרשייה להיחשף".

היו שאמרו שוויינשטיין הוא שעיר לעזאזל, ושהוא מואשם בדברים שרבים בתעשייה עושים.

"הטרדה מינית, וגם תקיפה מינית, הן אכן תופעות שהוליווד נודעה בהן מאז ומתמיד, ועכשיו הכל לאט לאט יוצא החוצה. הארווי הוא מקרה קיצוני של אנס עם תבנית התנהגותית אגרסיבית".

אז מה השתנה, למה דווקא עכשיו הכל יוצא?

"יש פה שילוב של סיבות. קודם כל, וויינשטיין ירד לאחרונה מכוחו, הוא כבר לא המפיק שממליך מלכים ומוציא סרטים זוכי אוסקר (בהם 'הפצוע האנגלי', 'שייקספיר מאוהב', 'שיקגו', 'נאום המלך' ו'הארטיסט'). בשיא הצלחתו הוא נחשב לאדם עוצמתי ומאיים.

"עיתונאים רבים סבורים שמידע רב הודלף מתוך החברה שהוא עצמו בנה, מעובדים שנמאס להם ממנו והחליטו לדבר. זו תופעה שמתכתבת עם האקלים הפוליטי בארה"ב בשנה החולפת. רשת פוקס ניוז נחשפה כמקום שורץ מטרידנים (יו"ר הרשת, רוג'ר איילס, והמגיש הבכיר ביותר, ביל או'ריילי, היו בחזית ההאשמות. איילס הלך לעולמו במאי האחרון, ואו'ריילי פוטר; ד"כ), ובימי הבחירות האחרונות היו עדויות של נשים שסיפרו כי טראמפ הטריד אותן מינית. 

"סיפורים כאלה, שזכו לפרופיל גבוה, גרמו לנשים רבות להחליט שמספיק, די לשתיקה. וזו הנקודה בזמן שבה רבות מתוודות. אז נכון שטראמפ מיהר להגיב בנוגע לוויינשטיין ואמר שהוא לא הופתע. אכן היה מדובר בבריון כוחני, ובמובן הזה, לשניהם יש מן המשותף. על הזהות המינית של קווין ספייסי כולם ידעו, אבל החלק המפתיע היה ההאשמות שיצאו עכשיו, ואני חושבת שהכובד של הפרשייה סביבו עוד לפנינו. להערכתי זה עומד להיות אחד המקרים הגדולים והקיצוניים במסגרת הגל שאנו חווים".

•   •   •

המקרה של ספייסי נוגע לסוד שמור אחר בהוליווד, כוכבים בארון, וכן לנושא שהוא בחזקת טאבו - ניצול נערים על ידי בכירים בתעשייה. למעשה, כבר ב־2014 הוגשו שתי תביעות נגד הבמאי בריאן סינגר, מי שחתום על סדרת סרטי "אקס־מן" ופרץ באמצע שנות התשעים כבמאי "החשוד המיידי" (שבו כיכב ספייסי), על ידי שני צעירים שטענו כי תקף אותם מינית. 

קווין ספייסי. שני מתלוננים על הטרדה, אחד היה בן 14 והאחר בן 18 בזמן האירועים // צילום: GettyImages

שתי התביעות בוטלו בהיעדר ראיות מספקות, ובמקביל, אולפני פוקס הצניעו את מעורבותו של סיגנר בסרט "אקס־מן: העתיד שהיה", שיצא באותה עת. אבל השמועות על סינגר (52), ביסקסואל מוצהר, רצות בהוליווד במשך שנים. רבות דובר על מסיבות חשק שהוא מקיים בביתו המפואר, שאליהן מוזמנים צעירים שחולמים להפוך לכוכבים, ולכאורה עוברים אצלו במיטה.

בינתיים, סינגר ממשיך לעבוד בהוליווד כרגיל. לאחרונה השלים את צילומי הסרט "רפסודיה בוהמיינית" על להקת קווין והסולן פרדי מרקורי.

"ב־2014 'הוליווד ריפורטר' נלחם רבות כדי לבסס תחקיר סביב סינגר והשמועות על ניצול קטינים", אומרת מאסטרס. "אבל היה קשה לחבר את כל הנקודות. מכיוון שמדובר באושיה חזקה בהוליווד, המתלוננים לא מוכנים להיחשף, וזה מה שמקשה ברמה עיתונאית להרים כתבה כזאת.

"בכל מקרה, הפרשיות האחרונות הגבירו את השיח על התנהגות מטרידה בסביבת עבודה ועל ניצול יחסי מרות, מקרים שמתעלמים מהם ושממשיכים לסבול אותם. כל התקשורת בארה"ב עסוקה מאוד כעת סביב הרבה מאוד לידים לסיפורים שצצים מדי יום, כי אנשים מתחילים להיפתח. 

"גם כשאין אנשים שמוכנים לדבר ושיצטטו אותם, הם מפנים חיצים לעבר אנשים מסוימים שעלינו להתייחס אליהם, שעוברים על החוק ושיש לשים אליהם לב. יש שמות גדולים מאוד בקנה. אני משוכנעת שכל מי שיודע שהוא אחראי להתנהגות כזאת רועד מפחד שהוא הבא בתור להיחשף".

התגובות החמורות של המעסיקים מעודדות אנשים לדבר?

"התגובות החמורות מעידות שהמעסיקים יודעים טוב מאוד על אישומים חמורים יותר שטרם נחשפו, ושהם לא רוצים לחכות שהפרשייה תעמיק. אז הם מייד מנקים את ידיהם. המשותף לכל הפרשיות הוא שברגע שיש תלונה אחת, זה מכשיר את הקרקע לתלונות נוספות ונותן ביטחון לקורבנות אחרים להיחשף. 

"הפרשייה של ספייסי גררה מייד את זו של ראש אולפני אמזון, רוי פרייס, ובתוך שלוש שעות הוא הורחק מהבניין. ואין ספק שראשי אמזון ידעו על הבעיות שיש איתו. גם העובדה שאנחנו חיים בעידן של רשתות חברתיות, שבהן אנשים מתבטאים בלי מסננים, מאיצה את המיידיות של הצעדים שננקטים.

"החשש הוא שזו גם פלטפורמה לציד מכשפות נרחב, ומצב כזה יקרה רק בעקבות פוסטים או ציוצים שאנשים יפרסמו. זה לא תמיד יהיה אמין, אבל זה כבר יהיה שם. זאת חרב פיפיות: מצד אחד, יש תועלת בתלונות. מצד שני, אנשים עלולים לשכוח שיכולה להיות גם תלונת שווא, ואחרי זה כבר כדור שלג".

את חושבת שהשיא עוד לפנינו?

"אני חושבת שאנחנו עוד רחוקים מהשיא. יש כמה תחקירים שאנחנו עמלים עליהם בימים אלה ומחפשים לקבל להם אישור, והם יזלגו לתחומים נוספים בעולם הבידור - כמו אופנה, מוזיקה וגם מסביב לעולם. חלקם נגד אנשים מפורסמים מאוד.

"הרגע הזה הוא רגע מעצים עבור נשים, שמרגישות שהגיעה השעה לקחת צעד קדימה ולנקוט אמצעים כדי לחשוף את אותם תוקפים. עם זאת, עדיין מוקדם להעריך את ההשלכות לעתיד, וכמה הוליווד תשתנה מעכשיו".

•   •   •

מאסטרס, המסקרת מקרוב את הנעשה בהוליווד זה יותר משלושה עשורים וכיהנה גם כעורכת הראשית של "הוליווד ריפורטר", קיימה שיחה עם חמש נשים בכירות בענף לכתבת השער בגיליון האחרון של המגזין. 

המפיקה מארה ברוק־אקיל, החתומה על סדרות ברשת הכבלים לקהילה האפרו־אמריקנית בארה"ב, סיפרה בראיון כי "כשהתחקירים פורסמו, המחשבה הראשונה שלי היתה שאקרא אותם מאוחר יותר. הרי אני יודעת את האמת, הייתי שם וראיתי ושמעתי הכל. לא רציתי שזה יסיח את דעתי, כי פרסום כזה מחזיר לנשים את הטראומה. אנחנו לא מסוגלות לבוא לעבודה, ואני צריכה את העבודה כדי להתחרות בכל המקבילים אלי בתעשייה.

"המחשבה השנייה היתה הכרת תודה. כי למרות הקשיים בקריירה, כאישה שחורה שממעיטים בערכה ובערך של מה שהיא מסוגלת ליצור, הטרדה מינית זה לא משהו שחוויתי.

"אני חושבת על מעמד כגון טקס האוסקר או פסטיבלים שונים, כל מיני מקומות זוהרים ברחבי העולם, שאליהם מגיעים גברים חזקים ועשירים ומרעיפים עליהם את כל העושר, משכנים אותם במלונות פאר כשכולם מסביב סוגדים להם. עבורם זה 'אני עושה עסקאות ביום ואונס נשים בלילה, ועדיין זוכה בפרס'. ואנחנו ממשיכים לתגמל את אותם אנסים ופדופילים. אנחנו חלק ממערכת שנועדה להגן על החזקים, ועכשיו מתחילה להתפורר. כעת נשאלת השאלה איך אפשר לנגוס בחלקים מהחומה הזאת ולעזור לה ליפול".

סו נייגל. "יש תקווה אופטימית" // צילום: אי.פי

סו נייגל, שכיהנה בתור נשיאת HBO וכיום עומדת בראש חברת הפקות עצמאית, אמרה ל"הוליווד ריפורטר" כי התחקירים גרמו לה "להיות אסירת תודה לעיתונות האחראית, שפרסמה את הכתבות הללו באומץ, ואסירת תודה לנשים, שחשפו את סיפוריהן לפרטי פרטים. לראות את הפרצוף של וויינשטיין על שער המגזין 'טיים' עם המילה 'התוקף' מתחת - זה שינוי תרבותי ענק".

נייגל גם אמרה כי לא היתה עדה למקרים של תקיפה, אבל היא מסתובבת עם רגשות אשם. "יש תחושה של 'איך נתַנו לכל זה לקרות במשך כל כך הרבה זמן?' כולנו נלחמות למען נשים בתעשייה שלנו, ועדיין קשה מאוד לשמוע את מה שמספרות הנשים הללו.

"מצד שני, אם מקומות עבודה יהיו נתונים לשיטור או לפיקוח, זה יהיה צעד אחורה לכולנו. יש לי הרבה קולגות גברים שמגיבים בחשש גדול ובזהירות, כי הם לא בטוחים כיצד עליהם לנהוג עכשיו. אלה אנשים שאני מכירה שנים והם נהדרים, בעלים, אבות.

"ועדיין, אם הוליווד תוכל לסייע במשהו בכל הנוגע להטרדות מיניות בכל מקום שהוא, זה יהיה רק בזכות נשים בעלות קליבר גבוה או פרצוף מוכר, שיהיו אמיצות מספיק כדי להיחשף. התקווה האופטימית היא שזה מה שיחזק נשים אחרות לדבר".

•   •   •

טרי פרס, נשיאת חברת הסרטים CBS Films, אומרת כי מצאה אירוניה בכך שהתקשורת הפילה את וויינשטיין, אחרי שבמשך שנים התחנפה אליו על תקן האיש החזק בעיר.

"כל אותם גופי תקשורת, שוויינשטיין ניסה להקסים ולהתערב בהם, היו אלו שחשפו את הסיפור, וזה נתן לי סיפוק גדול. אבל אני מרגישה נורא עבור ילדיו. יש לו ארבע בנות, שיעבירו את חייהן בחיפושים בגוגל על אודות אביהן, ולא משום שסרט שלו זכה באוסקר. זו המורשת שהוא מותיר להן וליבי נשבר".

בעוד רעייתו של וויינשטיין בעשור האחרון, מעצבת האופנה ג'ורג'ינה צ'אפמן, השותפה במותג "מרקזה", הכריזה כי היא עוזבת אותו, בנותיו הצעירות לא הגיבו. בתו הבכורה רמי (22) היא שהתקשרה למוקד המשטרה לפני חודש בטענה שהוא רוצה להתאבד, אולם כשהשוטרים הגיעו לדירה, התברר כי מדובר בדיווח שווא.

יש לו שתי בנות נוספות מנישואיו הראשונים לאיב צ'ילטון (שאותה הכיר כשהיתה העוזרת האישית שלו), אמה (19) ורות (15). מאשתו הנוכחית, צ'אפמן, יש לו בת, אינדיה (7), ובן, דאשיאל (4).

"בשורה התחתונה, כל תעשיית הקולנוע מושתתת על כסף", אומרת פרס. "החברה והתרבות ישתנו עם הזמן, וגם אז זה ינוע קדימה ואחורה. יש מצבים שבהם אנחנו חושבים שמשהו בתרבות שלנו כבר חלף מהעולם, אבל הנה הוא שוב כאן, אז כנראה הוא לא באמת חלף.

"מה שתמיד ברור למושכים בחוטים זה כסף והצלחה. נשים ימשיכו לצאת עם גברים שהן מכירות במקום העבודה. רבות מהן גם יתחתנו עם הבוס. השינוי יהיה בשאלה איפה הקווים נחצים.

"יש הרבה מאוד שמוקים בתעשייה, ובכל מקום. אבל שמוקים הם לא הטיפוסים הסוציופתיים עם התבנית ההתנהגותית הלא חוקית, שבה נשים מוצאות עצמן נאנסות. המערכת נוטה להכשיל נשים שמתלוננות, שמניחות שאם ידברו, הן ינודו, או שלא יאמינו להן, או שאנשים בעלי השפעה יירדו לחייהן".

"כששמעתי שיש תלונות נגד וויינשטיין על אונס, הבנתי שמדובר בעבירה פלילית שדינה מאסר. מנגד, עד עכשיו אותן נשים לא הרגישו שהן מסוגלות בכלל לצאת נגדו ולהצהיר 'הוא אנס אותי'. אני נדהמת שהן חיכו שנים לדבר".

•   •   •

אז הארווי וויינשטיין כבר לא יעבוד בהוליווד, והחברה שלו למעשה התפוררה לנוכח המהלומה. גם הקריירה של קווין ספייסי די מרוסקת, והסרט המדובר הבא שלו, שביים רידלי סקוט והיה אמור להתמודד על האוסקר בחורף הזה, יידחה לתאריך לא ידוע.

נגד וויינשטיין מתקיימות חקירות בניו יורק, בלוס אנג'לס ובבריטניה. ג'יימס טובאק גם הוא כבר על הכוונת של הרשויות בארה"ב, וכל זה בזמן שביל קוסבי, שכבר ארבע שנים מתנהל בעולם באין מפריע וסביבו עשרות נשים שהתלוננו נגדו, מופיע בבתי משפט אך שום אישום לא הבשיל לכדי הרשעה, ולא קרוב לזה.

"למרבה הצער, ארגונים נוטים להגן על מנהלים בכירים המואשמים בהטרדה מינית על חשבון הנשים המתלוננות, ומערכת המשפט יכולה להיכנס לתמונה רק כשהן מגישות תלונה משפטית פורמלית", אומרת פרופ' לורן אדלמן, פרופסור למשפטים על-שם אגנס רודי רוב ופרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

"גם כשכבר מוגשת תלונה, אלה מקרים שקשה מאוד להוכיח. ההאשמות מיושבות בעסקאות טיעון ובפיצויים לפני שהמקרים מצליחים להגיע לערכאה משפטית. במקרה של ביל קוסבי, אלה אישומים על דברים שאירעו לפני שנים רבות וחוק ההתיישנות חל עליהם. באופן כללי, על פי מערכת המשפט בארה"ב, אין עילה לחקור אדם אלא אם כן יש נגדו תלונה רשמית. ידיעות ותחקירים אינם מספיקים.

"אני מאמינה שהפרשיות בכותרות נותנות את אותותיהן בחברה האמריקנית, שצועדת לקראת שינוי. התפיסה שעדיף לשתוק מפנה את מקומה לטובת החיזוקים שנשים כאלו מקבלות כשהן מחליטות להיחשף. 

"הפעם האחרונה שבה זה קרה היתה לפני 25 שנים, כשעורכת הדין אניטה היל העידה בפני הסנאט נגד המועמד לתפקיד שופט בית המשפט העליון קלרנס תומאס על הטרדה מינית, וזה הוביל למבול של נשים שהתוודו כי גם הן חוות הטרדות. 

"הפעם זה שונה, כי עסקים מבינים שלא מספיק לפרסם את המדיניות ש'לא נסבול הטרדות מיניות', שגורמת לרבים לא להתלונן מחשש לפיטורים. העובדה שמדובר באושיות מפורסמות מעצימה את משקל המעשים בעיני המעסיקים, שמבינים מה המחיר הכבד שהם עלולים לשלם - פגיעה במוניטין וביעילות של העבודה. הם מבינים גם שעליהם לדאוג שמקרים כאלה לא יקרו מלכתחילה. גם אם שינוי תרבותי הוא מעבר לאופק, עדיין לא ברור לחלוטין מה יקרה".

את מרגישה שינוי בסביבתך?

"הטרדות מיניות אינן מתרחשות רק בהוליווד, אלא בחברה האמריקנית כולה, ובטח בקמפוסים. יש עלייה בנכונות של מתלוננים להיחשף, בתקווה שאכן יינקטו צעדים נגד המטרידנים, ולא פשרות שיושגו בחדרי חדרים, כמו שהיה נהוג עד כה. הפרשיות הללו מוכרחות לשמש צלצול השכמה להתעורר ולמגר את התופעה".

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו