עו"ד ז'אן אלכסנדר בושנז'ה נע בעצבנות לא אופיינית במשרדו ברובע ה־16 של פריז. "אני הולך להפר בפניך את חוקי העבודה המקצועית", הוא אומר לי. "אבל מדובר בעניין חמור כל כך, דברים שלא ניתן להעלותם כלל על הדעת, שאני מוכן לשלם את המחיר על מעשיי".
הוא מראה לי מכתב שנשלח אליו ב־31 באוגוסט על ידי אחד מעמיתיו למקצוע. בצרפת קיים איסור מוחלט לחשוף התכתבות בין עורכי דין.
"עמיתי היקר, מר קריאף עדכן אותנו שהוא נאלץ לעזוב את צרפת בבהילות, לא כדי למצוא מקלט מפני נושיו, אלא מאחר שהוא נמצא תחת איומי מוות, שמפניהם הזהירה אותו שרה לשעבר. המקום שבו הוא חי כעת במסתור, מאחר שהוא חושש לחייו, נותר חשאי, מאחר שלא טרח לציינו במכתבים ששלח לנו. אנחנו נודיע לו שהמסמכים המשפטיים יועברו לכתובת שבה הוא נרשם, ושלא נרפה ממאמצינו למצוא אותו. זה לא אמור להיות קשה מדי, לנוכח העובדה שגם את בן לאדן ואת סדאם חוסיין הצליחו למצוא".
"קיבלתי הרבה מכתבים מעורכי דין במהלך חיי", אומר בושנז'ה, "אבל המכתב הזה הכניס אותי להלם. בן לאדן? סדאם חוסיין? זה לא נורמלי שעורך דין יכתוב דברים מטורפים כאלו".
בושנז'ה הוא גם חבר הנהלת מועצת הקהילה היהודית בפריז, ובמסגרת השילוב בין שני עיסוקיו - המקצועי והקהילתי - הוא התבקש לפני שלוש שנים על ידי נשיא המועצה לקחת לידיו את הטיפול בפרשה משפטית סבוכה, בעלת אופי אנטישמי ברור, שבה מעורבים גורמים בכירים במערכות שונות של הממשל והממסד הצרפתיים. הפרשה הזו מתנהלת תחת מסך השתקה מוחלט מצד הרשויות והתקשורת בצרפת.
הדחקת האנטישמיות הפכה בשנים האחרונות לעניין שגרתי בצרפת. קחו, למשל, את רצח שרה חלימי, ששבועות ארוכים חלפו עד שהעיתונות הצרפתית החלה לטפל בו. המערכת המשפטית עדיין צריכה להכריע אם הרצח, שבוצע בידי צעיר מוסלמי בלב ליבה של פריז, היה על רקע אנטישמי, או "ספונטני", בהשפעת סמים.
בפרשה החדשה לא מדובר ברצח אנטישמי, אלא בחיסול מקצועי ופיננסי ממוקד של רופא יהודי, ד"ר ליונל קריאף, אחד המומחים המובילים בתחום הרפואה הגרעינית, שפיתח אמצעי מהפכני לגילוי מוקדם של מחלת האלצהיימר ונאלץ לברוח עם משפחתו לישראל מפני רודפיו, שביקשו להשתלט על תגליתו.
קריאף אינו הקורבן היחיד. אשתו רינה, ישראלית ילידת אוזבקיסטן, הוכתה על ידי שוטרים במהלך מעצר אחרי תלונות פתאומיות של עובדים על כך שהטרידה אותם כביכול. השוטרים האשימו את הרעיה שהיא זו שתקפה אותם, וזוכו מכל אשמה.
שני ילדיהם של בני הזוג קריאף נאלצו לקטוע את חייהם ולהימלט לישראל בשלב מוקדם של הפרשה, לאחר שאחת מעוזרותיו הקרובות של קריאף מתה בנסיבות מסתוריות. לקריאף אין כל ספק שהעוזרת נרצחה, כמו גם בעלה, שנפטר כעבור כמה חודשים באופן חשוד.
ימים ספורים לאחר מותה של העוזרת קיבל ד"ר קריאף מסרון לטלפון הנייד שלו מפוליטיקאית סוציאליסטית, שמונתה מאוחר יותר לשרת הבריאות של הנשיא דאז פרנסואה הולנד: "ברח והצל את עורך". קריאף רצה להמשיך בהליכים המשפטיים להצלת כבודו המקצועי ורכושו, אבל בפברואר השנה נמלט מצרפת.
אשתו היתה האחרונה לעזוב. היא ניסתה להמשיך במאבק על שמירת הרכוש של המשפחה, אולם לאחר שדירת המשפחה נמכרה במכירה פומבית, הוצאה ממנה בכוח על ידי המשטרה.
* * *
"זו פרשה מורכבת מאוד", מודה עו"ד בושנז'ה, "אני נמנע באופן שיטתי מלהשתמש בטיעון האנטישמיות ומנסה תמיד לראות את הדברים באופן אובייקטיבי. אבל במקרה של קריאף ברור שהוא היה קורבן לקנאה מצד עמיתים למקצוע. הפרויקט המתקדם מאוד שלו לגילוי האלצהיימר היה עשוי לפתח בצורה משמעותית מאוד את פעילותו המקצועית.
"מדובר במישהו שהיה יכול לתרום רבות, ועשו הכל כדי לחסל אותו, בכל האמצעים. העובדה שנפתחו נגדו עשרות הליכים משפטיים (שברובם הוא זוכה וחלקם עדיין נמשכים) שימשה את יריביו כדי לומר שאין עשן בלי אש".
ורוניק שֶמלָה, עיתונאית יהודייה, היא היחידה בצרפת שהעזה לכתוב על פרשת קריאף בבלוג שלה, העוסק באנטישמיות במדינה. כשפנתה למשרדי הבריאות, המשפטים והאוצר בניסיון לברר על הפרשה, נתקלה בחומה בצורה. איש לא הסכים לשוחח איתה, ולא אפשרו לה לגשת למסמכים רשמיים שאמורים להיות פתוחים לציבור. גם כלי התקשורת, ובכללם העיתונים ותחנות הרדיו של הקהילה היהודית המקומית, שהיא הגדולה במערב אירופה, לא שיתפו פעולה.
"הפרשה הזו משלבת בתוכה את רוב הבעיות של היהודים בצרפת", אומרת שמלה, "היא מוכיחה שמנהיגים בקהילה היהודית נמנעים מלהגן על יהודים שמעורבים בפרשות אנטישמיות מורכבות, והיא מראה את הקשר בין אנטישמיות נוצרית ואנטישמיות מוסלמית.
"גם הממשלה כשלה בטיפול בפרשה הזאת. בשנים שבהן היא התרחשה כיהנו במשרד הבריאות כמה שרים, מימין ומשמאל, ואיש מהם לא פעל כדי להורות לגופים האחראיים לפקח על הנעשה. שרי העבודה לא עשו דבר. רשויות המס לא הגנו על זכויותיו של קריאף. מדובר בשערורייה ברמת המדינה.
"כשהיתה פרשת דרייפוס, חלק מצרפת התגייס למענו. הרב הראשי של צרפת עמד לצידו, ראשי הקהילה פעלו בעדו, והיו לא־יהודים שיצאו להגנתו. הפעם איש לא הגיב. לא אנשי רוח, לא עיתונאים".
למה, לדעתך?
"אולי כי זה כל כך עצום, שאנשים אומרים לעצמם שלא ייתכן שזה קרה. אולי כי זה מפחיד. אם אומרים שמדובר בפרשת אנטישמיות מצד המדינה, אנטישמיות ממוסדת, זה מפחיד. אנשים שהיו מעורבים ברדיפה של ד"ר קריאף קודמו בעבודתם".
* * *
ליונל קריאף נולד לפני 57 שנים בפריז למשפחה ממוצא תוניסאי שהיגרה לצרפת בתחילת שנות השישים, בתקופה שבה רוב היהודים שנותרו במדינות צפון אפריקה עזבו את ארצות הולדתם על רקע האלימות שליוותה את מאבק המדינות הערביות לעצמאות והסכסוך הערבי־יהודי. ליונל היה בן בכור מבין ארבעת ילדי המשפחה. אחרי שסיים את בית הספר פנה ללימודי רפואה והתמחה בתחום הרפואה הגרעינית.
בתחילת שנות התשעים, כשסיים את לימודיו בפריז בהצטיינות וקיבל את התואר, היה קריאף בין עשרת הרופאים הצרפתים הראשונים שהתמחו ברפואה גרעינית - ענף העושה שימוש באטומים רדיואקטיביים ובקרינה מייננת לצורך מחקר ואבחון מחלות.
"רפואה גרעינית מקבילה לרדיולוגיה", מסביר קריאף, "משתמשים בה בחומרים רדיואקטיביים, שמוזרקים לאיברים שמבקשים לבדוק את תפקודם. אני התמחיתי במוח, סרטן, לב. אחרי שעבדתי תקופה מסוימת בבית חולים, החלטתי לפנות למגזר הפרטי. ב־1996 השתקעתי בעיר קומפיין, ואחר כך הרחבתי את פעילותי לעיר הסמוכה קריי".
ד"ר קריאף. "המרכזים הרפואיים שלנו היו מוּכרים בעולם כולו" // צילום: יהושע יוסף
בשנת 2000 הקים קריאף שותפות עסקית עם ד"ר ולרי דנסקי, רופאה מקומית, בחבל פיקרדי־אואז שמצפון לפריז, שבו ריכז את פעילותו הרפואית, כדי לנהל את שני מרכזי הרפואה הגרעינית בקומפיין ובקריי. הוא שמר בידיו 75 אחוזים ממניות החברה המשותפת, והציוד הרפואי המתוחכם היה רשום על שמו. בדיעבד, השותפות הזו היתה בעוכריו. אבל באותה עת ההצלחה המקצועית, ההערכה שקיבל וההכנסות נראו כהבטחה לעתיד מזהיר.
"המרכזים הרפואיים שלנו היו מוּכרים בעולם כולו. מלכים, שרים, ידוענים מתעשיית הבידור - כולם באו לקבל טיפול. באו גם מטופלים מהעולם הערבי - ממרוקו, מאלג'יריה, מתוניסיה. מה שעורר את קנאתם של המתחרים היה היכולת שלי להשתמש בטכנולוגיה שמאפשרת לאתר סרטן ברזולוציה יוצאת מהכלל.
"בשנים 2004-2002 גיליתי שהטכנולוגיה הזאת יכולה לסייע גם בזיהוי מראש של מחלת האלצהיימר, 10 עד 15 שנים לפני התפרצותה. ב־2007 ביקשתי לראות איזו השפעה תהיה לתגלית על הקהילה הרפואית. עשינו כינוסים של אנשי מקצוע. התגובות היו מאוד חיוביות.
"הקמתי עם מעבדות גרמניות ושוויצריות מאיץ חלקיקים, שיאפשר לייצר את המולקולה שמאפשרת את הזיהוי הרפואי המוקדם של המחלה. העסקנו עשרות עובדים. השתקענו באופן הדרגתי באזור פיקרדי־אואז, אזור פרובינציאלי, לא מאוד מפותח מבחינה כלכלית. המרכזים היו אמורים לסייע לפיתוח הכלכלי של האזור.
"המחקרים שלי עניינו יותר ויותר אנשים. יצרתי קשר עם אחותו של מי שהיה אז שר התקציב בממשל סרקוזי ומקורב לנשיא, אריק וורט. האחות היא רופאה גריאטרית, והנושא עניין אותה מאוד. היא ביקשה ממני לכתוב לה תזכיר על ממצאי העבודות שלי. אני אולי נאיבי, אבל לא טיפש. סירבתי להעלות את הדברים על הכתב ומסרתי לה אותם בעל פה. אני יודע שהם עברו לאחיה, שמייד הבין את חשיבות העניין, והגיעו לסרקוזי".
* * *
ב־24 בינואר 2008 ארגן ד"ר קריאף סימפוזיון בהשתתפות מומחים בפסיכיאטריה, נוירולוגיה, פסיכולוגיה, גריאטריה ורפואה כללית, שבו הכריז על תגליתו ועל תוכניותיו לקדם את הטיפול המהפכני. כעבור כשבוע, באופן מפתיע למדי, הכריז הנשיא סרקוזי על תוכנית לאומית למאבק באלצהיימר - מחלה שהשפעתה מורגשת היטב בחברות האירופיות המזדקנות: רבע מהנשים ו־20 אחוזים מהגברים בני ה־85 ומעלה סובלים ממנה.
"עבורנו זו היתה התחלה של מסע רדיפות משפטי", אומר קריאף, "מאוחר יותר הבנו שהפרויקט שלנו עניין את סרקוזי, והוא רצה להשתלט עליו".
לדברי קריאף ואשתו, שיטת הטיפול שהוא פיתח חוללה "מסע רדיפות משפטי" - 50 הליכים משפטיים שהוגשו נגדו ונועדו לחסל אותו מקצועית. ערב הפיכת המרכזיים הרפואיים למוקדי טיפול בינלאומיים לזיהוי מוקדם של האלצהיימר, הגישה שותפתו הרופאה לבית המשפט בקשה לפירוק השותפות העסקית עם קריאף.
"שני הצדדים הגישו לבית המשפט הצעות רכישה זהות", מספר בושנז'ה, "ההצעה של דנסקי הועדפה, למרות שהיא חסרת כל כישורים ברפואה הגרעינית ביחס לקריאף. בית המשפט החליט לתת לה שליטה מוחלטת על שני המרכזים הרפואיים - למרות שקריאף היה הבעלים של 75 אחוזים ממניות החברה. קריאף הגיש ערעור, שנדחה.
"דנסקי היתה צריכה להעביר לעורך הדין שמוּנה לטפל בפירוק השותפות 2.6 מיליון יורו עבור רכישת הבעלות על המרכזים הרפואיים, וכבר שנים מסרבים להראות לנו ראיה שהיא אכן שילמה. גם במשרד המשפטים הצרפתי אין מידע על העברת הכספים.
"הרווחים שנותרו מהרכישה לאחר חיסול השותפות היו אמורים להיות מחולקים בין קריאף לדנסקי, באופן יחסי למניות שהיו בידיהם. אבל המפרק מסרב לתת לנו הסבר היכן הכסף או מה נעשה איתו. לדברי קריאף, דנסקי כלל לא שילמה את סכום הרכישה".
בעוד המחלוקת העסקית בין קריאף ודנסקי נמצאת בעיצומה, נחשפו אט־אט חלק מהמניעים לעימות. אחד הנבחרים של חבל אואז, מישל פרנסה מהמפלגה הסוציאליסטית, אמר לאשתו של קריאף, בנוכחות אנשים אחרים: "הבעיה של ד"ר קריאף היא המוצא שלו. אין לו 22 דורות קתוליים בגנים שלו".
* * *
ב־24 ביוני 2008 אירעה באחד המרכזים התפרצות אנטישמית של דנסקי, שחשפה לפחות חלק ממניעיה לסכסוך עם הרופא היהודי. אחת מעוזרות ההנהלה העידה כי דנסקי אמרה לה ש"קריאף הוא נוכל ידוע", שנפתחה נגדו חקירה פלילית, ושהחברה המנהלת את מרכזי הרפואה תעבור לרשותה, מאחר שהיא צרפתייה וקתולית.
"שמו של קריאף מתחיל באות K, כמו Killer", אמרה דנסקי לעוזרת, "ולאשתו ובנו יש פנים של רוצחים. אני מוכנה לרכוש עבור קריאף כרטיס טיסה לכיוון אחד לישראל, שם הוא ילך לכלא, בתקווה שיגישו לו ארוחות כשרות. אני מרגישה חובה לנקות את צרפת מהנוכלים הללו".
אחד הטכנאים במרכזים הרפואיים העיד בפני השוטרים שדנסקי הופיעה באזור העבודה שלו ואמרה לו ולעובדים נוספים: "אתה יודע שמר קריאף מצא את אשתו באינטרנט? גברת קריאף היא פרוצה לשעבר ונמצאת בטיפול. אני כבר מצפה לשמוע שהוא בכלא. האם מגישים ארוחות כשרות בבית הסוהר?" גם לו היא אמרה שתרכוש לקריאף כרטיס טיסה הלוך לישראל.
שלושה ימים לאחר התקרית הגיש קריאף תלונה במשטרה נגד שותפתו, בגין התבטאויות אנטישמיות. הוא הביא עדויות של עובדים רבים שסיפרו כי דנסקי אמרה להם, בין היתר: "אני צרפתייה מקורית ואשאר כאן. קריאף יהודי והוא לא היה צריך לקבל אישור לגור בצרפת".
במארס 2009 הודיע התובע הכללי של העיר אמיין על סגירת החקירה, בטענה שחלף זמן רב מדי מאז האירועים.
במקביל הוגשו נגד קריאף תביעות מצד גופים מקצועיים שעימם היה בקשר בגין "הפרת אמונים". רישיון העבודה שלו נשלל זמנית על ידי מועצת האתיקה של הרופאים, אף על פי שבית משפט קבע שאין כל בסיס לטענה בדבר הפרת אמונים.
במארס 2011 הוזמנו בני הזוג קריאף לחקירה משטרתית, בעקבות תלונה שהגישו נגדם עובדים במרכזים הרפואיים על "הטרדות". החקירה הפכה מייד למעצר, מבלי שיינתן להם הסבר, וללא זכות להסתייע בעורך דין. רינה קריאף, שהיתה אז בהיריון, עברה לדבריה בידוק גופני משפיל, וכשהתלוננה שהיא חשה ברע טענו השוטרים שהיא מעמידה פנים.
היא הוחזקה במעצר קרוב ל־40 שעות, למרות מצבה הרפואי הרעוע. בוצעו לה ארבע בדיקות רפואיות, שלוש מהן קבעו שהיא כשירה לשבת במעצר. הרופא הרביעי שבדק אותה סירב לאשר את המשך המעצר, ולדברי המשפחה, השוטרים זייפו את חתימתו. מאוחר יותר פתחה התובעת האזורית בחקירה נגדה, באשמת התמרדות והפעלת אלימות כלפי שוטרים.
* * *
הפרשה קיבלה ממדים דרמטיים יותר בספטמבר 2012, עם מותה המסתורי של קריסטל רנווי, העוזרת הקרובה של ד"ר קריאף, שהיתה עדת מפתח בכמה מהמשפטים שנוהלו נגדו. רנווי, שהיתה בתחילת שנות הארבעים לחייה, מתה מהתקף לב פתאומי. משפחתה, וכן קריאף, ביקשו שתבוצע נתיחה שלאחר המוות, אבל הבקשה נדחתה על ידי התובע המחוזי ללא הסבר.
"כשהתחילו ההתקפות עלי, היא היתה בין הבודדים שעזרו לי", אומר קריאף, "בעלה, שגם הוא היה בתחילת שנות הארבעים לחייו, מת כעבור כמה חודשים, גם הוא מהתקף לב".
ניקולא סרקוזי. "הבנו שהפרויקט שלנו עניין אותו, והוא רצה להשתלט עליו" // צילום: אי.אף.פי
ימים אחדים לאחר מותה המסתורי של רנווי קיימה המועצה האזורית של פיקרדי־אואז דיון על פיתוח תשתית הבריאות במחוז. בין המשתתפים בדיון היו לורנס רוסיניול מהמפלגה הסוציאליסטית, שכיהנה אז כחברת סנאט ומאוחר יותר כשרת הבריאות בממשלת צרפת, ומישל גואיניו, ראש סיעת "החזית הלאומית" הימנית. שניהם התבטאו באופן ברור למדי על הבעייתיות של פרשת קריאף.
"במלוא הכנות, התיק הזה, שבו אני עוסקת כבר כמה חודשים, לא מריח טוב", אמרה רוסיניול, "יש בו מרכיבים של הטרדה משפטית, קנוניה, אינטרס כלכלי ותלונה על אמירות אנטישמיות, שהביאו את לשכת הבריאות האזורית לחקור ולהכין דו"ח. הדו"ח הזה יכול לסייע במציאת פתרונות, בתנאי שהוא ייושם ושמישהו ירצה לקחת את התיק הזה כפי שהוא - בעיקר יתעניין בו, יפעל ויכריע.
"בכל מקרה, וזה נוגע לנו בכל הקשור למערכת הבריאות הציבורית, ציוד מתקדם ביותר בתחום הקרדיולוגיה אינו מתפקד כבר כמה שנים בגלל העימותים הקשורים לתיק המזוהם הזה. שני אנשים כאן הם קורבנות - ד"ר קריאף והעוזרת שלו, גברת רנווי, שפוטרה מעבודתה. הגברת רנווי מתה השבוע מהתקף לב, וכל אחד יכול להסיק, בלי לחפש עילה רפואית מדויקת, שזו תוצאה של חודשים ושנים של הטרדה שעברה".
למרבה ההפתעה, גואיניו - שעמדותיו הפוליטיות הפוכו מאלו של רוסיניול - חיזק את דבריה. "לא רציתי לדבר על כך פומבית, אבל לפני שנה או שנתיים שלחתי מכתב, שנותר ללא מענה. מאחר שהעמיתה רוסיניול העלתה את הנושא, אני רוצה לאשר את דבריה. ייתכן שיש פרשה אנטישמית, שכן ידוע מאיזה מוצא הוא (ד"ר קריאף; א"ב), ונדמה לי שאשתו היא גם בעלת אזרחות ישראלית, לפי מה שנאמר לי.
"בכל מקרה יש משהו לא בריא בכל הפרשה הזו, ולדעתי יש הקשרים אפשריים פוליטיים ופיננסיים. אני מקווה שאני ברור מספיק. בכל מקרה אני חושב שזה לא מוסרי ונתעב שאפשר לעשות עסקים מכל הסוגים על גבם של אנשים הסובלים מסרטן. גם כאן אני מאשר את דבריה של רוסיניול.
"לאחר שראיתי כמה מסמכים, אני סבור שצריך להתייחס ברצינות מרבית לפרשה הזו, שכן היו התערבויות דיסקרטיות מצד גורמים פוליטיים בכירים. אנחנו לא יכולים לומר הכל באופן פומבי, כמובן. בידי הסנאטורית נמצאים קרוב לוודאי המסמכים שברשותי, ואם אתם רוצים לטפל בכך מולה, זה לא מפריע לי. בכל מקרה צריך לטפל בזה, כי זה נתעב".
* * *
שבועיים לאחר שנאמרו הדברים הללו, ב־20 בספטמבר, בשעה 08:35, קיבל הרופא היהודי במכשיר הטלפון שלו את המסרון הבא מהסנאטורית רוסיניול: "אני די חסרת אונים. עצה אנושית בלבד - אם אתה יכול לעבוד במקום אחר, ברח מהעניין הבזוי הזה. הצל את עורך והשאר לעורך דינך להשיג את מרב הפיצויים על הנזק למוניטין. לפעמים בריחה מצילה".
"עבור המשפחה שלי זו היתה דרמה", מודה ד"ר קריאף, "אחרי מותה של העוזרת שלחנו בבהילות את הילדים לישראל, כי הם היו תחת איום. הם הגיעו לישראל לבד והסתדרו איך שיכלו. הבת שלי היתה סטודנטית מבריקה למשפטים, ונאלצה להפסיק את הלימודים.
"במשך שנים חווינו לינץ' כלכלי. היה לנו כסף בבנק, אבל הבנק הקפיא לנו את כל הפעולות הבנקאיות. כשהיינו צריכים לשלם הלוואות, לא יכולנו, ואז הבנק תבע אותנו על אי־תשלום ודרש שהדירה שלנו תימכר. הדירה נמכרה במכירה פומבית בעבור מחצית מערכה. אשתי נזרקה מהדירה לרחוב על ידי המשטרה. זו רק דוגמה לדברים שעברנו".
בביתם החדש בנתניה מנסים בני המשפחה להתאושש מהטראומה שעברו בשנים האחרונות ובונים את חייהם מחדש. הבת דבורה (24) התחתנה לאחרונה ועובדת בעבודות מזדמנות. הבן יוני (27) עוסק בשיווק נדל"ן.
ד"ר קריאף עצמו נמצא בהליכים להוצאת רישיון ישראלי לעיסוק ברפואה. "הכוונה היא להתקדם כמה שיותר מהר", הוא אומר, "מה שהכי מעניין אותי זה להתחיל לעבוד מחדש ולאפשר לחולים ליהנות מהניסיון שלי".
במקביל ממשיך עו"ד בושנז'ה במאבק המשפטי בצרפת. "באזור פיקרדי־אואז הרגשות האנטישמיים כל כך חזקים, שהעדיפו להיפטר מד"ר קריאף מאשר להרוויח מהידע ומהיכולות המדעיות שלו. אחרת קשה להבין מדוע היתה כלפיו התנכלות עזה כל כך. הם היו צריכים להתגאות בכך שרופא כמותו מרכז את פעילותו אצלם. אבל זוהי צרפת האמיתית.
"מדובר במקום שאינו רחוק מפריז, אבל האווירה בו מאוד שונה. האם זו אנטישמיות טהורה או קנאה שעוררה אנטישמיות - אין לי מענה לכך. כשקריאף פנה אלי לפני שלוש שנים היתה לי תחושה שנעשה לו אי־צדק גדול, והחלטתי להירתם לעזרתו בחינם. לא חשבתי שזה ייקח כל הרבה זמן ואנרגיה, אבל אני אלך עד הסוף. עד שייעשה צדק".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו