הצעת החוק: בשבוע שעבר הגיש אמסלם הצעת חוק שנועדה להיטיב עם אוכלוסיית נכי צה"ל. על פי ההצעה, מעסיק חייב להמשיך להעסיק עובד נכה צה"ל במשך ארבע שנים לאחר גיל הפרישה, אלא אם כן העובד מחליט לפרוש מרצונו או אם רופא תעסוקתי קבע שהעובד אינו כשיר, או שהתקיימו נסיבות קיצוניות אחרות כגון התנהגות חמורה של העובד או הרעה מיוחדת במצב העסק. במקרה של פיטורים בשנים הסמוכות לגיל הפרישה, חובת ההוכחה על המעסיק שלא פיטר במטרה להתחמק מיישום החוק.
הנימוק: בדברי ההסבר כתב אמסלם כך: "כשאדם פורש מעבודתו, הוא עלול למצוא את עצמו חסר מסגרת וחסר מעש, מה שיכול לגרום לנקודת משבר בחייו. ייתכן שיש קשר בין פרישה מעבודה ובריאות הגוף, שכן כאשר אדם מפסיק לעבוד, חוסר המעש עלול להשפיע לרעה על מצבו הנפשי והדבר עלול להוביל לבעיות בריאותיות שונות. נכי צה"ל הם אנשים אשר נפצעו במהלך שירותם הצבאי, רובם אף בפעילויות מבצעיות בגיל צעיר מאוד, למען הגנה על המולדת. לחברה הישראלית קיימת מחויבות כלפיהם בכל תחומי החיים. יתרה מזאת, קיימת לחברה חובה מוסרית לשלבם בשוק העבודה ולדאוג לשוויון כלפיהם, על אף המגבלות האישיות שלהם. משכך, ראוי לאפשר להם להמשיך לעבוד אף מעבר לגיל הפרישה הקבוע בחוק, וזאת כמובן אם ירצו בכך".
נו באמת... דברי ההסבר מעלים כמה תהיות ביחס לרצינות התחקיר שקדם להצעה. ראשית, אמסלם קובע שרוב נכי צה"ל נפצעו בפעילות מבצעית. לעומת זאת, לפי נתוני ועדת לוקר, רק 24% מתקציב השיקום של משרד הביטחון מגיע לנכים שנפגעו בפעילות מבצעית. גם ועדת ברודט קבעה שבסך הכל 10% מהנכים נפצעו בקרב, 13% בתאונות אימונים והשאר בתאונות עבודה, בתאונות דרכים או ממחלות. כלומר, 77% מנכי צה"ל הם כאלה שלחברה אין מחויבות כלפיהם מעבר לכל נכה אחר. מצופה מח"כ שרוצה להטיל רגולציה חדשה לא להסתמך על תחושות בטן אלא על מחקרים או מומחי תעסוקה ושיקום. איך בדיוק הפרת השוויון הקיים בחוק והעלאת גיל פרישת החובה של נכי צה"ל מגדילות את השוויון כלפיהם בשוק העבודה? דווקא להפך.
לסיכום: למעשה, הצעת החוק אומרת למעסיק שהעסקת נכה צה"ל היא בבחינת - נגעת נסעת. אם תעסיק אותו לא תוכל לפטר אותו, לא בשנים הסמוכות לגיל 67 ואף לא ארבע שנים אחר כך. בכך החוק מפלה לרעה את נכי צה"ל, שמן הסתם יהיה עדיף להם לא להציג את עצמם ככאלה למעסיק פוטנציאלי.
ובכלל, האם החברה הישראלית מורכבת רק ממעסיקים? האם למעסיקים הישראלים יש חובה גדולה יותר כלפי נכי צה"ל מלשאר אזרחי המדינה? הצעה זו פוגעת בחירותם של המעסיקים, אך יותר מכך היא עלולה לפגוע קשות בנכי צה"ל עצמם, שלהם היא מתיימרת לסייע.
סוף טוב: לזה לא ציפינו! פנינו לח"כ אמסלם עם תהיותינו בעניין החוק, והוא מסר לנו תגובה הראויה להערכה רבה: "אנו מקבלים את הביקורת הבונה ונגיש הצעה מתוקנת. ההצעה החדשה תחול רק על הסקטור הציבורי. זאת חובת המדינה לנכי צה"ל ועד גיל 70, כפי שנהוג לגבי הורים שכולים".
הכותב הוא ראש עמותת "בצדק", העוסקת בניתוח ומחקר חקיקה כלכלית
