בנובמבר, מוצאי ליל כל הקדושים, נקרתה לחמאס הזדמנות לעטות על עצמו תחפושת של ארגון מתון, אחראי ופייסני. בטקס חגיגי בעזה, בשלושת מעברי הגבול עם ישראל ומצרים, הסיג אתמול חמאס את אנשיו שפיקחו על המעברים, כדי לאפשר לפקידי הרשות הפלשתינית מרמאללה לתפוס את מקומם. בעיניים כלות צפו אנשי חמאס בתמונת יריבם, אבו מאזן, נתלית מחדש במעבר רפיח.
צילום: רויטרס
יתר על כן, יממה קודם לכן ציית חמאס בלי ויכוח לדרישת מצרים למנוע מהג'יהאד (לפחות זמנית) לירות לעבר ישראל בתגובה על פיצוץ המנהרה בכיסופים, כדי "לא לפגוע בפיוס הפנים-פלשתיני" וכדי לא להביך את נציגי המודיעין המצרי, שבאו לרצועה להשתתף בטקס.
זוהי כמובן תחפושת. חמאס לא מעוניין בפיוס אמיתי. לא עם אבו מאזן וברור שלא עם ישראל. הוא "ויתר" על השליטה במעברים, בין השאר, כדי לקבל מהרשות הפלשתינית את הכספים שעצרה לו וכדי להשיג מן המצרים פתיחה רצופה של מעבר רפיח.
הפיוס הפנים-פלשתיני עתיד לקרוס סביב הסוגיה הקשה יותר: מי ישלוט באמת ברצועה, אבו מאזן או איסמעיל הנייה. הסיכוי שחמאס יתפרק מנשקו ויסגיר אותו לידי כוחות הביטחון הפלשתיניים זהה בדיוק לסיכוי שחיזבאללה ימסור את מחסני הטילים שאגר לידי צבא לבנון. ובלבנון אתמול, במוצאי אותו ליל כל הקדושים, נפלו המסיכות ונחשף חמאס האמיתי והמוכר. סאלח אל-עארורי, סגנו של הנייה וממייסדי הזרוע הצבאית, נפל על צווארו של חסן נסראללה והודה לחיזבאללה בחום על תמיכתו בחמאס. אל-עארורי, שהוביל מטורקיה את פעולות הטרור בגדה, קבע בחודשים האחרונים את מושבו בביירות, דבר שמסייע להידוק הקשרים ולהעברת המידע והיכולות בין שני הארגונים. ובאותה שעה ממש פנה ראש הלשכה המדינית של חמאס למשתתפי הוועידה לתמיכה בטרור, המתכנסת בביירות, והבטיח שארגונו לא יוותר "על אף שעל מאדמת פלשתין" ולעולם לא יכיר בישראל. הנייה, בנאומו, התעקש שאפשר לקיים קשרים טובים גם עם קהיר וגם עם טהרן. לא בטוח שהנשיא המצרי א-סיסי יסכים לקביעה הזו.
מופעי חמאס בביירות הם התשובה לגורמים בישראל שקיוו כי בזכות היחסים המשופרים בין מצרים לבין ההנהגה החדשה של חמאס אפשר יהיה "לביית" את הארגון כך שיכיר בישראל ויהפוך לפרטנר למו"מ. אין פירוש הדבר שאי אפשר יהיה לנצל את מנופי הלחץ המצריים כדי לשמר "הבנות" עתידיות עם הארגון ואולי אף לקדם עסקת חילופי שבויים. לא הרבה מעבר לכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו