"איש השלג": סרט שכלום לא עובד בו

"איש השלג", ארה"ב/בריטניה 2017

יש סתם סרטים רעים, ויש סרטים כל כך רעים שכל מה שאפשר לעשות זה לתפוס את הראש בתדהמה ולשאול: "מה?!". "איש השלג", מותחן רוצחים סדרתיים אלים, אפל ומגוחך, שמבוסס על רב מכר של הסופר הנורווגי יו נסבו, ללא ספק שייך לקבוצה השנייה.

למרות רשימת המשתתפים המבטיחה משני צידי המצלמה (מרטין סקורסזה, למשל, שאמור היה במקור לביים, נמנה עם המפיקים), כלום לא עובד בסרט הזה. הסיפור לא קוהרנטי, תצוגות המשחק ביזאריות, האווירה החורפית הקודרת שמנשבת מהמסך הופכת בהדרגה לאבסורדית ואף קומית, והפתרון לתעלומה מגיח פתאום, משום מקום, רק כי הגיע הזמן לסיים. 

יותר מכך, האופן המגומגם והלא מאוזן שבו העניינים מתקדמים מספק את התחושה שאנו צופים ביצירת טלאים שהורכבה ללא כל החלקים הדרושים - עובדה לא מפתיעה כאשר מביאים בחשבון שהבמאי, תומאס אלפרדסון ("החפרפרת", שדווקא היה מצוין), התוודה לאחרונה בראיון שכ־15 אחוזים מהתסריט כלל לא צולמו, וכי הדבר התגלה רק לאחר תחילת עבודת העריכה. במילים אחרות, "איש השלג" הוא תאונת דרכים סינמטית מהדרגה הגבוהה ביותר. ואם כבר אתרע מזלכם ומצאתם את עצמכם תקועים מולו, סביר להניח שיהיה לכם קשה מאוד להסיט את המבט.

במרכז העלילה, שמתרחשת באוסלו והסביבה (ושמאלצת את השחקנים לאמץ שלל מבטאים משעשעים), ניצב החוקר האגדי, המיוסר והאלכוהוליסט הארי הול (מייקל פאסבנדר), שמככב בכמה וכמה ספרים של נסבו. כולם אמנם מתרשמים מהיכולות של הול, אבל מי שיצפה ב"איש השלג" ללא היכרות מוקדמת עם מעמדו והישגיו - עשוי דווקא לקבל את הרושם שמדובר באחד הבלשים הגרועים בעולם. 

במשך רובו של הסרט האיש מדדה בין זירות פשע תוך שהוא מתעלם מרמזים ברורים, שוכח דברים חשובים ושותה עד ערפול חושים. מזל שחוקרת צעירה ופעלתנית (רבקה פרגוסון, "משימה בלתי אפשרית 5") מגיעה לעיר כדי לסייע לו.

מפה לשם, מתברר שרוצח סדרתי אכזר במיוחד מטיל את אימתו על העיר, והמטרות שלו הן נשים. הרוצח תמיד מכה כאשר יורד שלג. וכדי שיידעו שזה הוא, הוא בונה בזירה איש שלג ומשאיר אותו ככרטיס ביקור.  

תוך כדי, ה"תסריט" מעמיס אינספור עלילות משנה מיותרות. להארי יש מערכת יחסים אומללה עם הבן המתבגר של האקסית שלו (שרלוט גינסבורג). לדמות של פרגוסון יש סיפור רקע טרגי שאתם לא מאמינים. ואל קילמר(!) צץ מתישהו בסצנות פלאשבק ומגיש הופעה הזויה במיוחד. קלואי סביני מגיחה לשתי סצנות משונות ודי מופרעות. וגם ג'יי.קיי סימונס ("וויפלאש"), שמגלם תעשיין עשיר, משתלב כאן איכשהו. אבל בבקשה, אל תשאלו אותי איך בדיוק.

מובן שרוב עלילות המשנה האלה לא באמת הולכות לשום מקום, וכל תפקידן הוא לסבך את העניינים שלא לצורך. דבר דומה אפשר לומר על האלימות הגרפית הקיצונית, שכוללת שפע של איברים כרותים וכמה ראשים מפוצצים. בלי קשר, את זהותו של הרוצח הצלחתי לנחש קצת אחרי נקודת האמצע של הסרט, מה שהותיר לי שפע של זמן כדי להתענג על המוזרות הנפלאה והאיומה שאלפרדסון המסכן רקח כאן. אני כמעט מתפתה להמליץ לכם ללכת ולחוות את "איש השלג" על בשרכם. אבל רק כמעט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו