על פניו הפועל ירושלים ובאיירן מינכן הן קבוצות דומות. כמעט תאומות. שתיהן מאמינות שמקומן ביורוליג, שתיהן דבקו בהמשכיות והשאירו כמות לא מבוטלת של שחקנים מהעונה שעברה (באיירן עשרה, ירושלים שבעה) ושתיהן בנו סגל עמוק, כמעט בלתי נגמר, כדי ללכת עד הסוף ביורוקאפ. אתמול כל קשר בין הדימיון הזה למציאות היה מקרי בהחלט. ירושלים שוב קרסה בארנה, וגם ניסיון קאמבק ברבע הרביעי לא מנע ממנה הפסד 91:83 וירידה למאזן 3:0 במפעל.
ערב המשחק אתמול, ההבדל בין שתי הקבוצות עד כה היה בביצוע, ואיזה הבדל זה היה. באיירן דרסה את גלאטסראיי ואת לייטקבליס במחזורי הפתיחה, ואילו ירושלים טבעה בעומק של עצמה עם הפסדים מביכים ללייטקבליס ולבודוצ'נוסט, שתי קבוצות נחותות בהרבה. בשני המשחקים הראשונים קיבלנו עדות ראייה לפער בין מה שהאלופה רצתה להיות לבין מה שבאיירן היא באמת: הגרמנים רצים, לוחצים על הכדור בהגנה ומטיסים אותו קדימה, מסתערים על הריבאונד בלי לראות בעיניים ובקיצור - קבוצה בצלמו ובדמותו של סאשה ג'ורג'ביץ', שמביא לקווים את אותה התשוקה שהיתה לו כשחקן.
ברבע הראשון באיירן הראתה שוב שמדובר במכונה. הבווארים עשו ככל העולה על רוחם, ובאדיבות הכנסת אורחים אדיבה קלעו מתי שרק רצו, בדרך ל־12:31 משפיל בסוף הרבע.
אחרי הניצחון על הפועל ת"א, פוטיס קציקאריס אמר שבמשחק הזה הוא ראה לראשונה העונה את מה שהיה לו בחזון כאשר בנה את הקבוצה בבירה. ואכן, במשחק ההוא האלופה הצליחה להביא לידי ביטוי את היתרון שבהמשכיות של הסגל: היתה הבנה כמעט עיוורת בין השחקנים, התרגילים בוצעו ללא רבב, הנחיתות המשמעותית בריבאונד לא פגעה, והשחקנים, אולי בגלל אפקט ג'רלס, הפגינו לכידות, היו תקשורתיים מתמיד ובעיקר הראו שפת גוף חיובית.
ואיפה כל זה היה אתמול? לא בטוח שמישהו בבירה יכול לענות על זה. ירושלים זקוקה למחליף לקרטיס ג'רלס, אבל למה אנחנו נשמעים כמו תקליט שבור כשאנחנו אומרים שוב ושוב שהקבוצה הזאת משוועת לשחקן פנים הגנתי מובהק?
אבל ירושלים קרסה ביותר מפרמטר אחד. היא היתה מזעזעת מהעונשין, אבודה במשחק המעבר, וחסרת אונים מול השטף של הגרמנים. בכל פעם שהיה נראה שהיא מצליחה לבנות מומנטום, הגרמנים קיבלו מתנות מתחת לסל. טנגו שלא נגמר.
את הרבע השלישי, שבו באיירן איכשהו נרגעה, ירושלים ביזבזה על עבירות טכניות מיותרות שהוציאו אותה מהקצב, וההפרש הגיע לשיא של 23 נקודות.
ירושלים ראויה למחמאות על ניסיון הקאמבק, שלרוע מזלה נקטע בידי שורה של שריקות תמוהות של השופטים. אבל לא אנשי המשרוקית הפסידו לאלופה את המשחק, אלא שורה של ליקויים שהיא צריכה לתקן כאן ועכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו