הרשלנות של שב"ס הסתיימה בהתאבדות

תביעת נזיקין הפותחת צוהר לרשלנות חמורה של שירות בתי הסוהר, שהסתיימה במעשה התאבדות, נחשפת בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי שופט בית משפט השלום בחיפה אפרים צ'יזיק. 

המדובר באסיר שהורשע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בשורה של עבירות חמורות כלפי קטינים ונגזרו עליו 15 שנות מאסר שאותן החל לרצות ביוני 1995 כאשר מלאו לו 30 שנה. התאבדותו של האסיר אירעה עשר שנים לאחר מכן - באפריל 2005 כאשר ריצה את עונשו בכלא "שאטה".

תביעת הרשלנות הוגשה על ידי אביו של המנוח. השופט החליט לחייב את המדינה בחלק קטן יחסית מרכיבי התביעה: 160 אלף שקלים בתוספת שכ"ט בשיעור 17.5 אחוזים; ואולם, מה שחשוב וראוי יותר להאיר בפסק הדין הוא את המחדל של הסוהרים שלא היטו אוזן קשבת לגורמים המקצועיים־רפואיים בבית הכלא.

האב טען כי המדינה פעלה ברשלנות בכך שלא העבירה את המנוח לאשפוז בבית חולים לחולי נפש והמשיכה להשאירו בין כותלי בית הסוהר כאסיר מן המניין. וזאת, למרות שברישומי שירות בתי הסוהר תועדו מספר רב של איומים לשלוח יד בנפשו לצד ניסיונות ליטול את חייו באמצעות שימוש בסכינים, בכדורים ובחבלים. המנוח התאבד בתלייה באמצעות שימוש בחבל, והמעשה בוצע בתוך תא המקלחת של בית הכלא. כחודשיים לפני התאבדותו של המנוח התקיים דיון במסגרת "ועדה להערכת סיכון אובדני" של צוות בית הסוהר, שבמהלכה נקבע כי המנוח יוגדר כ"אסיר במצוקה נפשית" המצוי תחת מעקב שוטף של העו"ס של בית הסוהר. 

העו"ס של בית הסוהר, רב כלאי אורן זאודר, עדכן את בעלי התפקידים וכתב כי מדובר באסיר בעל סיכון אובדני שיש להשגיח עליו כל רבע שעה ולתת לו טיפול תרופתי בפיקוח חובש ו"איסור חפצים שעלול להשתמש בהם ולפגוע בעצמו".

המדינה טענה כי לא הוכח שמתקיים קשר סיבתי בין העונשים שהוטלו על המנוח לבין התאבדותו. כמו כן טענה המדינה, כי מול האפשרות למניעת התאבדותו של אסיר באמצעות השמתו בתא השגחה מבודד צריכה לעמוד לנגד בית המשפט גם זכותו של האסיר לחיות בחברת אסירים אחרים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו