הסודות של האפמן

נייט האפמן הרצין לפתע. בכל שיחותינו הקודמות, שנמשכו לאורך השנים 2015-2013, הוא בעיקר צחק; צחוק עמוק, עמום, שעירב ציניות והומור עצמי במידה, על קריירה שהיתה מזהירה ומופלאה כמעט כפי שהיתה טרגית. אבל כשדיבר בפעם הראשונה על שנות ה"חור השחור", לדבריו, שטף הדיבור שלו נעצר.

"אחרי שפרשתי ממשחק בשנת 2004 קניתי בית במישיגן, על אגם", הוא אמר, "ביום הראשון, ב־4 ביולי, עשיתי מסיבה. הזמנתי את כל מי שהכרתי מהתיכון. הגיעו מלא אנשים. כולם שתו, עישנו חשיש. לא היתה לי עבודה, היתי לבד אחרי הגירושים מג'ניפר והיה לי מלא כסף. חשבתי: 'למה לא לחגוג עוד קצת?' בהאלווין הזמנתי אלי 160 איש, הפעם מישהו הביא קוקאין. הסנפתי ונשארתי ער שלושה ימים בבית. לא הרגשתי איך הזמן עף. זה עזר לי עם הבדידות.

"מהר מאוד התמכרתי לקוק. הוספתי אקסטזי וקצת אלכוהול, מריחואנה לא אהבתי כי היא הורידה אותי. בעיקר עשיתי קוק. מאז חגגתי בלי הפסקה. רק אחרי שנתיים וחצי של מסיבות, אחד החברים הטובים שלי סיפר להורים שאני חוגג כל כך הרבה עד שהוא חושש שבכל יום אני יכול למות ממנת יתר. 

"אבא שלי הגיע אלי לביקור, הבטחתי לו שאפסיק, אבל אחרי שבועיים־שלושה חזרתי לזה. כעבור עוד כמה חודשים מישהו שוב הלשין עלי, ובסוף 2006 שלחו אותי למוסד גמילה באורגון. רק שם התנקיתי".

מניות במקום העלאה

כששוחחנו, האפמן לא ידע עדיין שהוא עומד למות. בספטמבר 2015 התגלה כי הוא חולה בסרטן הערמונית, שהספיק להתפשט בגופו. האפמן חש בכאבים רק כאשר מצבו כבר היה סופני. חודש בלבד לאחר מכן, ב־15 באוקטובר, הלך לעולמו.

אותו סף כאב גבוה היה קשור לאופן שבו הסתיימה הקריירה של אחד הסנטרים הגדולים בתולדות הכדורסל האירופי. אחרי שלוש עונות סנסציוניות במכבי ת"א (2002-2000), שבהן הוביל את הצהובים לשלושה מעמדי פיינל פור רצופים ולזכייה באליפות הסופרוליג 2001, הגשים האפמן את חלומו כשחתם בקיץ 2002 בטורונטו ראפטורס, שבמדיה הספיק לשחק בשבעה משחקים רשמיים לפני שחש כאבים איומים בברך.

מספרו של האפמן בתקרה של יד אליהו // צילום: אלן שיבר

"כשעשו לי בדיקה התברר שפשוט אין לי עוד סחוס בברך ימין", נזכר האפמן, "הברך נטתה בשמונה מעלות ונראתה כמו עיפרון שהולך קדימה ואחורה. הרופאים של טורונטו היו בהלם. הקבוצה שחררה אותי וסירבה לשלם לי (האפמן חתם על חוזה לשלוש שנים תמורת 5.1 מיליון דולר, א"ג). הם טענו שאין מצב שלא הרגשתי בכאבים, ושלמעשה הסתרתי את מצבי כשחתמתי, אבל הוכחתי שפשוט לא הרגשתי כלום. הלכנו לבוררות וקיבלתי את כל הכסף".

אחרי תקופה של ניתוחים וטיפולים האפמן ניסה קאמבק אחד, בפזארו האיטלקית, שהסתיים בתוך כמה ימים. "העיר היתה מבאסת, שמו אותי בדירה מעל בניין משרדים, אמרתי לעצמי שאני לא רוצה ולא צריך את זה", הוא נזכר, "היו לי מיליונים בבנק ואופציות בחברות של אריה פיינגולד, שהיו שוות על הנייר הון עתק. לאיטלקים אמרתי: 'מצטער, אני פורש'".

פיינגולד ז"ל, מיזמי ההיי־טק הגדולים בתולדות המדינה ומייסדן של חברות ענק כגון דייזי ומרקיורי, היה מקורב למכבי וסייע לקבוצה במשך שנים באמצעות הקצאת אופציות בחברות הטכנולוגיה שלו לשחקנים שמכבי חפצה ביקרם; סידור חסר תקדים, שסייע למכבי להשאיר כוכבים שדרשו סכומים שלא היה באפשרות הקבוצה לשלם.

"אחרי העונה הראשונה ריאל מדריד רצתה אותי, ברצלונה היתה מוכנה לשלם לי 2 מיליון דולר, סכום שהיא בחיים לא שילמה לשום שחקן, אבל מכבי הציעה לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה", גילה האפמן, "סיפרו לי על הרקע של פיינגולד, שהיה אוהד שרוף, והציעו לי 150 אלף מניות בחברה עתידית שלו שעדיין לא יצאה לשוק. הוא נשמע כמו בוגר אוניברסיטה שתורם לה אחרי שהוא מתעשר, ובאמריקה זה מקובל. 

"דיברתי על זה עם דיוויד פדרמן, שאמר לי שלמכבי יש סכום מסוים שהיא יכולה להוציא, אבל שיש את פיינגולד, ושזה יבטיח את העתיד הכלכלי שלי. בדקתי, והיו עוד שחקנים עם מניות ואופציות אצלו. האופציות שקיבלתי היו אמורות להיות שוות היום בין 10 ל־60 מיליון דולר. נשארתי במכבי בזכות פיינגולד, וכמוני שחקנים אחרים. זה היה 'נו בריינר', ההחלטה הכי קלה שיכולתי לקבל אז. בלעדיו הקבוצה היתה מתפרקת כבר אחרי העונה הראשונה".

סיפורו של פיינגולד ואחרים נחשפו בספרי "המועדון: הסודות של מכבי תל אביב" (בהוצאת כנרת זמורה־ביתן), שיצא לאור השנה. הראיון הגנוז עם האפמן שמובא כאן, נערך גם הוא במסגרת התחקיר לכתיבת הספר.

המכתב בחדר ההלבשה

פרט לסיפור ההתמכרות, האפמן דיבר בחופשיות וגילה פרטים חדשים רבים - לרבות על ה"משולש הרומנטי", הרומן־לכאורה שהסעיר בזמנו את הקבוצה ואת כלי התקשורת, שכלל את חברו לקבוצה אריאל מקדונלד ואת אשתו לשעבר של האפמן, ג'ניפר (שהלכה לעולמה עוד לפניו, בנסיבות מסתוריות).

מוני פנאן. ייתכן כי האפמן נפל קורבן // צילום: אלן שיבר

"באחד הימים מצאתי בלוקר שלי בחדר ההלבשה מכתב: 'תיזהר, אשתך בוגדת בך'", שחזר האפמן, "הראיתי את המכתב לאריאל, והוא צחק ואמר לי: 'אולי אתה צריך לעשות אהבה עם אשתך באופן יותר תכוף, או שהיא תחפש את זה במקום אחר'. 

"אחרי זמן קצר נודע לי שג'ניפר והוא עשו מה שעשו. אין דבר יותר חסר כבוד מאשר לשכב עם אישה של חבר שלך לקבוצה. הוא לא היה טוב יותר מגנב ארנקים. מנהיג? מבחינתי נדב הנפלד היה הרבה יותר מנהיג ממנו. חוץ מזה, אחרי זה התברר שג'ניפר לא היתה היחידה של מקדונלד, והוא כמובן היה נשוי. וג'ניפר, איך נאמר - לא היתה אישה ממש טובה. היא היתה מספרת לאנשים שאני משלם לה תמורת מין, וכשכעסה עלי היא היתה הולכת למסעדות בתל אביב, מזמינה חצי עיר ומשלמת באשראי שלי. היא עלתה לי לפחות מיליון דולר, שבדיעבד הייתי מאוד שמח שהיו לי".

"למוני היה הלב הכי גדול"

אחרי שבזבז את רוב כספו הנזיל בתקופת ההתמכרות, התברר להאפמן שרוב האופציות בחברות של פיינגולד התאיידו. עוד קודם הספיק לרכוש נתח מחברה במישיגן שעסקה בבטון, אבל המשבר של 2008 הרס את עסקי הנדל"ן, ואיתם נכסיו האחרונים. 

מי שבזמנו נחשב לשחקן היקר בתולדות מכבי, החל לנדוד בין עבודות מזדמנות, ובהן חברת רכבים וחברה לאיתור בעיות אינסטלציה. באותה תקופה התחתן עם מישל ונולד להם בן משותף, כריסטיאן, היום בן 8.

האפמן טען שייתכן כי נפל קורבן למוני פנאן, מנהלה המיתולוגי של מכבי שנמצא מת בביתו ב־2008, ושנסיבות מותו נידונו בספר. "כשחתמתי בטורונטו, ניסו לתת לי הכי הרבה כסף שאפשר שלא דרך 'מכסת השכר'. למשל, היו אמורים להעביר אלי כסף דרך ישראל, שהוגדר כ'דמי שחרור' ממכבי. טורונטו שלחה 350 אלף דולר, שעברו דרך מוני, ואני קיבלתי 175 אלף, אחרי שמוני אמר לי שחצי מהכסף הלך למס. אז, האמנתי לו, אבל אחרי ששמעתי על מה שקרה התחלתי לחשוד. בכל מקרה לא רציתי לדרוש את הכסף בחזרה ממכבי. בכלל, כששמעתי שמוני עבד כל השנים בקבוצה בחינם, נדהמתי. היה לו את הלב הכי גדול שפגשתי. בלי מוני אני לא חושב שהיינו יכולים להגיע לפיינל פורים ולהיות כל כך מאורגנים. בזכות מוני, שמעון מזרחי ופדרמן ראיתי במכבי את ארגון הספורט האולטימטיבי".

בלאט. "אם היית רוצה לצחוק היית מתקשר לדיוויד" // צילום: אלן שיבר

פיני, דיוויד ומה שביניהם

מבחינתו, דיוויד בלאט היה המאמן הטוב ביותר שהיה לו. "פיני (גרשון) לא היה 'מאמן של שחקנים'. איתו זה היה רק ביזנס, בחיים לא דיברו על שום דבר שלא קשור לכדורסל. עם דיוויד זה היה אחרת. דיברנו יחד על הכל, הרגשנו נוח אפילו סתם להרים אליו טלפון ולפטפט. אם רצית לצחוק, היית מתקשר לדיוויד. פיני אולי נשמע מצחיק, אבל הוא היה נחמד רק עם התקשורת. אני חושב שצריכים להיות יותר דיוויד בלאטים מאשר פיני גרשונים".

בעיקר זכר האפמן מגרשון את "נאום המוקה". "כשחשבתי על זה אמרתי לעצמי: בגלל שהוא אמר את זה בישראל, הוא יכול היה להמשיך לאמן. בארה"ב הוא לא היה יכול לצאת מזה בחיים".

*הספר "המועדון: הסודות של מכבי תל אביב" בהוצאת כנרת זמורה־ביתן ממשיך להימכר בכל חנויות הספרים

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו