1. תאשימו את אלישע לוי, אלי גוטמן, דרור קשטן ואברהם גרנט. תמרחו כותרות ענק בעיתונים ובאתרים על כן לשחק בשבת או לא לשחק בשבת. תתעסקו ימים שלמים בערן זהבי וסרט הקפטן, בתרבות הספורט של הקהל ובזימונים של שחקנים כאלה ואחרים, ותמשיכו לטמון את הראש בחול. וזה לא שכל הבעיות הללו לא קיימות. הן נוכחות בצורה משמעותית בהווה שלנו ובמיקרו של נבחרת ישראל בכדורגל. אבל גם אם נפתור את הבעיות הללו, לא נגיע לשום מקום.
הבעיה המרכזית של הכדורגל שלנו היא במאקרו. ישראל היא מדינה לא ספורטיבית. ולא במובן של מכירת משחקים (למרות שגם זה קיים ונוכח בליגות הנמוכות), אלא בבחינת שיעור המשתתפים הרשומים בספורט ביחס לאוכלוסייה, במספר המתקנים ובאיכות המאמנים.
ואם בכדורגל עסקינן, לפי הפרסום באתר ההתאחדות לכדורגל, בישראל יש 30 אלף כדורגלנים רשומים, שמהווים 0.35% מהאוכלוסייה בישראל. אם להיות יותר ספציפיים, בליגת העל לנוער יש 16 קבוצות. אם לוקחים בממוצע 22-20 שחקנים בסגל ומוסיפים עוד כמאה שחקנים מהליגות הלאומיות (דרום וצפון) לנוער שחלקן ברמת חוג למתחילים, הרי נקבל משהו כמו 400 שחקנים (בהגזמה) שמהווים את השלד שממנו צריך לבחור, כעבור שנים לא רבות, את הסגל לנבחרת ישראל. וזה נתון פסיכי. אחד מכל 20 שחקנים בערך בליגות הנוער צריך להיות ראוי, טוב ומוכשר מספיק לנבחרת הלאומית שלנו. בנתונים כאלו אין שום סיכוי להצליח. ובנתונים כאלה, טל בן חיים ימשיך להוביל את מרכז ההגנה שלנו במוקדמות יורו 2020, כי לא רואים שום בלם באופק שיוכל להיכנס לנעליים שלו.
באיסלנד, שקרובה למונדיאל ראשון בתולדותיה ואחרי טורניר יורו פנטסטי, יש 20 אלף כדורגלנים רשומים. שיעורם באוכלוסייה הוא קרוב ל־6%. ההשתתפות העצומה הזו בכדורגל מאפשרת לה לייצא כוכבים לכל אירופה, כך שאפילו מלך השערים של הליגה השישית בטיבה באירופה בעונה שעברה, וידאר קיארטנסון, הוא שחקן ספסל בנבחרת הזו.ב
שרת הספורט, מירי רגב. בהצהרות אנחנו הטובים בעולם לגילנו // צילום: נעם ריבקין
2. ההשתתפות המועטה הזו היא פועל יוצא של היעדר מתקנים ראויים. בכל עיר בישראל אפשר להיתקל בבעיה הזו, שמרחיקה בסופו של דבר ילדים מהדשא. שרת הספורט הצהירה בהתלהבות כשנכנסה לתפקידה כי תבנה 200 מגרשים חדשים.
בהצהרות אנחנו הטובים בעולם לגילנו. הבעיה היא כשהדברים אמורים לעבור לפסים מעשיים. וכשאין מתקנים חדשים, אין שחקנים חדשים. וכששרת הספורט מנסה לקדם עניינים פופוליסטיים כמו פרננדו היירו כיועץ חיצוני במשכורת פסיכית וחסרת פרופורציות במקום לנתב את הכסף למקומות שצריך, אפשר להבין שרחוק לא נגיע.
לכך צריך להוסיף גם את העיסוק הפופוליסטי בסוגיית השבת. מאז ומתמיד שיחקו כאן כדורגל בשבת. מליגות הילדים ועד לליגה הבכירה. חקיקה שתאסור קיום משחקים בשבת תחסל כאן את העסק לחלוטין, תרחיק ילדים מכדורגל ותצמצם עוד יותר את מאגר השחקנים המדולדל גם ככה.
3. גם לרמת המאמנים בישראל יש השפעה מכרעת על התוצר הסופי. כל שף יודע שכאשר חומרי הגלם שלו מוגבלים, הוא חייב להבריק כדי להוציא מנה ראויה. רמז - רמת המאמנים כאן לא גבוהה. הרבה קבוצות ילדים מחזיקות מאמנים שלא קיבלו הכשרה ראויה. וזה לא נמצא רק שם. אפשר לראות מה קורה למאמנים בליגות הבכירות שלנו - לרמה שירדה, לאוטוריטה שנעלמה ולידע שאצל חלקם אינו מספק. אבל בעלי הבית רוצים לקבוע הכל ומוכנים להתפשר על רמת המאמן כדי שיוכלו להשבית אותו ולהנחית עליו את ההרכב.
לוי יסיים הערב קמפיין עצוב // צילום: דני מרון
4. הערב בטדי סוגרים קמפיין עצוב, עם יציעים מלאים רק בגלל האורחת מספרד. זו היתה שנה שבה הרבה יותר ילדים הלכו לג'ודו מאשר לכדורגל. ולא שיש לנו בעיה עם ג'ודו, ההצלחות של הענף מעוררות קנאה. בשביל הכבוד העצמי של השחקנים, המקצוע והענף, נקווה לקבל מהם הערב משהו שלא ראינו כמעט קמפיין שלם - ספרינט שמוכיח שבאמת אכפת להם מהנבחרת, ולא ספרינט לראמוס ולאסנסיו בניסיון נואש לקבלת חולצה וסלפי.
