איום מצפון: האם צה"ל מוכן?

עם פרסום דו"ח ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון על התוכנית הרב־שנתית של צה"ל, הדבר הבולט הוא שתר"ש (תוכנית רב־שנתית) "גדעון" אינה מתאימה למציאות הנוכחית, כפי שהיא נחשפת בחזית הסורית־לבנונית. "גדעון" לא מובילה למקום הנכון, אומרים אנשים החרדים מהאיום ומהמענה לו.

וכאשר תוכנית העבודה הצה"לית שמוביל בחריצות ובקפדנות הרמטכ"ל עלולה להוביל את צה"ל לשחיקה ולא לחוסן צבאי חדש, עולה מאליה השאלה לגבי מוכנותו של צה"ל. זו שאלה מסורתית מאז יום הכיפורים ההוא בתשל"ד: האם המחדל יכול לחזור על עצמו? בדרך כלל השאלה נוגעת להיבט ההפתעה הצבאית. האם צה"ל יכול להיתפס כשהוא מופתע ותחת מתקפה כבדה של אויב מסוכן. התשובה, כנראה, היא שיכולות להיות הפתעות כאלה ואחרות, אבל הבעיה של המחדל איננה רק ב"הפתעה". אפשר להניח שצה"ל ידאג לא להיות מופתע, ואולי גם ייזום מראש. אלא שהסכנה היא שצה"ל פועל יותר מדי על הקרנת דימוי חיובי כלפי פנים ומרתיע כלפי חוץ, ופחות מדי עוסק במהות, בפרטים הקטנים שמרכיבים את המוכנות האמיתית בשעת חירום, ביום פקודה.

מציאות משתנה

המציאות בזירה הצפונית משתנה לנגד עינינו. רק לפני שנה־שנתיים הבטיחו במערכת הביטחון שלא צפויה עוד מערכה בעצימות גבוהה בזירה הלבנונית־סורית. סוריה נראתה כמרטשת את עצמה לנצח וטובעת בביצת דמים. עכשיו פתאום מתגלה תמונה של התבססות איראנית, כאשר נוסף על חיזבאללה המאיים, קיימת ברית רוסית־איראנית שלא מבשרת טובות לישראל. צה"ל, לדעת הגורמים שאמורים להבין את הדברים, לא בנה את עצמו לאפשרות של התבססות איראנית על גבול הצפון. ראש הממשלה נתניהו דיבר על כך במשך כל השנים האחרונות, אבל התקשורת, שיש אומרים כי הפכה למפקד האמיתי של צה"ל, התייחסה לדברי ראש הממשלה כאל התרברבות פוליטית שנועדה לצורכי הפחדת עם ישראל. לפי מה שאני מבין משיחות עם אנשים שאינם שייכים לדרג המדיני והפוליטי, עם ישראל ובייחוד צה"ל וצמרתו לא הפנימו את ה"הפחדות" של ראש הממשלה. הם לא מבוהלים מספיק. דרושה טלטלה. זה מזכיר התרחשות שהיתה בבור המטכ"ל בתל אביב בעיצומו של המשבר הקשה ביותר במלחמת יום הכיפורים. שר הביטחון משה דיין חזר מהחזיתות ופלט באוזני כמה אנשים כי הבית השלישי בסכנה: "זאת מלחמה עכשיו על ארץ ישראל". גנדי, ששמע מהאלופים במטכ"ל תוכניות גרנדיוזיות על מתקפות נגד, אמר לנוכחים: "אני לא חושב שהדעה של שר הביטחון פסימית. אני חושב שאתם אופטימיים מדי".

השר ליברמן והרמטכ"ל איזנקוט // צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון

ב־2017 יש שר ביטחון חדש שנמצא בתפקידו כבר כשנה וחצי. הוא נכנס כשצה"ל נמצא בתהליך של קיצוץ עמוק, שאותו הוביל קודמו בוגי יעלון בעזרת שני הרמטכ"לים בני גנץ וגדי איזנקוט. כבר עכשיו אפשר לקבוע שכל התהליך היה מוטעה, ולנוכח המצב הנוכחי קיצור השירות לחיילים משלוש שנים לשנתיים ושמונה חודשים וכעבור שנה לשנתיים וחצי - הוא קטסטרופה לצבא. גם כשהתהליך נקבע על ידי יעלון בישיבה עם שר האוצר היו ספקות לגביו; מערכת הביטחון בהנהגת יעלון רצתה להיענות לאווירה ציבורית פוליטית מסוימת - הלכה לקיצוצים נרחבים והרוויחה בתמורה הגדלת תקציב הביטחון.

השר ליברמן עוסק היום בניסיון להשיב את הגלגל לאחור; בינתיים רק לבלום את ההידרדרות בצה"ל בגלל הקיצוץ בכוח אדם; אבל מה שדרוש הוא הרבה יותר מזה. האם צמרת צה"ל שותפה למאמץ של שר הביטחון? לא מכבר פורסם מאמר ביקורתי של אלכס פישמן על המצב בצה"ל. בישיבה של צמרת צה"ל, שהיתה אמורה לדון בממצאים חמורים לגבי תפקודה של חטיבת שריון מסוימת, העסיקה את הרמטכ"ל איזנקוט בעיקר השאלה מי הדליף לאלכס את החומר. היו גם השערות בנושא, שלא זה המקום להיכנס אליהן. 

דרושה תקשורת

הטענה שהועלתה בדו"ח של ועדת המשנה לגבי הדרג המדיני, שלא מדריך ולא נותן דירקטיבה לדרג הצבאי, היא לא הכיוון הנכון; אבל היא מצביעה על נתק אמיתי שמשקף מצב שלילי ביותר: אין תקשורת חברית טובה ורציפה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. ליברמן משנה את המצב הזה בחדירה לעומק הבעיות בתשתית הארגונית והקרבית של צה"ל. ליברמן מועיל לצה"ל ומשפיע עליו להתנער משקיעתו הרבה יותר משני שרי הביטחון הקודמים. הוא תובע לראות תוכניות. לראות תוצאות. וזאת משום שדו"חות הביקורת הפנימיים הם מאוד לא מספקים. משהו ברוח האנדרסטייטמנט של גנדי בבור המטכ"ל.

משום מה, ועדת החוץ והביטחון לא מקבלת את דו"חות הביקורת הסודיים של מבקר הצבא ומבקר מערכת הביטחון. הם מקבלים את הדו"חות השטחיים יותר של מבקר המדינה. יש טענה שהוועדה, שבה חברים אנשים רציניים ביותר כמו אבי דיכטר ועפר שלח,  טרם ירדה לעומק הבעיה בתרבות הארגונית והפיקודית של צה"ל. 

בעתיד הלא רחוק המצב יסביר את עצמו וכולם יבינו, בלי לקרוא דו"חות; זה יקרה כאשר יתכנסו בשנתיים הקרובות שני תהליכים: האחד, קיצוץ 4,000 אנשי קבע על פי ההסכם עם האוצר, וקיצוץ נוסף של כ־6,000 חיילים, רובם במערך תומכי הלחימה. כבר היום מערך הימ"חים הזכור מכל מלחמה ומערך הנהגים נמצאים במשבר ערב קריסה. אבל לתהליך הזה יצטרף תהליך ההתעצמות של איראן וגרורותיה על סף דלתנו.

בחמש השנים האחרונות ציירו לנו נופים של אשליה: אפשר להתכנס ולקצץ כי אין אויב רציני; ובמקביל הסכם הגרעין עם איראן העניק אשליה של פתרון לבעיה קיומית. עכשיו ישראל נדרשת להפוך את שני התהליכים ולהחזיר את הגלגל לאחור, מבחינה תפיסתית. צה"ל צריך לקבל מהדרג המדיני פידבק של טלטלה, ולא להתבשם מההתבטאויות של המפקדים הבכירים בעקבות התרגיל הגדול. בפרפראזה על אמירה ידועה מהעבר: ג'נטלמנים, אתם אופטימיים מדי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו