הספורט הישראלי היה תמיד מעורב בפלילים, אבל נדמה שפרשת "ישראל ביתנו" ופאינה קירשנבאום שוברת שיא לאומי חדש. השבוע התפרסם כתב האישום כנגד משה קליסקי, עסקן ספורט מוכר מראשון לציון. הבוקר התפרסמה השיטה של העסקן מאחת מערי הספורט החשובות של ישראל, ובה מתוארת התמונה המזעזעת, כיצד חברו פוליטיקאים מושחתים וכופפו למרותם את משרד האוצר, משרד הספורט ואת מכון וינגייט, שאמור להכשיר את הדור הבא של הספורטאים הישראלים, אבל למעשה הפך למכבסת כספים.
הפיילוט של קליסקי היה איגוד הכדורסל. כיו"ר מכבי ראשל"צ בעברו הכיר את דרך הפעולה. בעזרת רמי כהן, בכיר במפלגת "ישראל ביתנו" ומי ששימש בתקופה המדוברת כמנכ"ל משרד החקלאות, השניים בנו שיטה להעברת כספי מדינה לאיגודי ספורט ובדרך לגזור קופון שמן לכיסם. על פי כתב האישום, לסוד הענייינים נכנס אבנר קופל, מי שהיה באותה העת יו"ר איגוד הכדורסל. קופל קיבל הצעה להעברת מיליון שקלים לאיגוד הכדורסל. הכל, כמובן, תמורת עמלה.
כהן דרש 20% עמלה, קופל היה מוכן ל־10% בלבד והעסקה לא יצאה לדרך. אחר כך כהן הסכים להתפשר, ועכשיו צריך לברר כיצד מעבירים את הכסף. על פי כתב האישום: "נמצאת דרך לעקוף את העניין שלא על פי חוק דרך מכון וינגייט".
הקומבינה פשוטה: מכון וינגייט הופך להיות המלבין של איגוד הכדורסל. המאמנים שעובדים באקדמיית הכדורסל של וינגייט לא יקבלו שכר מאיגוד הכדורסל אלא דווקא מווינגייט, עד שייגמרו מיליון השקלים מינוס העמלה. כדי שהקומבינה תושלם מתערבים משרד האוצר ומשרד התרבות והספורט. בתאריך 16 במאי 2012 אישר משרד האוצר את העברת הכספים למשרד התרבות והספורט, ומשם באותו יום ועדת התמיכות של משרד הספורט מאשרת ללא בעיה את העברת הכספים לווינגייט. הקומבינה שתפרו חברי "ישראל ביתנו" עם החברים ממכון וינגייט עבדה כמו שעון.
קחו, למשל, את אשר התרחש באיגוד הכדוריד. קליסקי, שמכיר את הנפשות הפועלות מכיוון שמדובר בענף שחי ונושם בראשל"צ, מתואר בכתב האישום כמי "שפעל לכך שקירשנבאום תוזמן כנציגה רשמית מטעם המדינה לאירועי ספורט". אחרי האירועים הללו פגש קליסקי את יו"ר איגוד הכדוריד דאז, דורון שמחי, והציע לו להתקשר עימו בכל הקשור למיתוג הענף. שמחי לא התלהב, אך מנכ"ל האיגוד דאז שלמה פויזנר הפציר בשמחי להיפגש שוב עם קליסקי, שעל פי כתב האישום כבר סידר כסף לאיגוד הכדורסל.
השניים נפגשו, קליסקי הסביר לשמחי על השיטה והתריע בפניו שיעבוד "רק עבור תמורה כספית". קירשנבאום ושמחי נפגשו בבית קפה בת"א, וחברת הכנסת הודיעה לו בשמחה כי "החליטה להעביר חצי מיליון שקל לאיגוד הכדוריד". וכאן נכנסו משרד האוצר ומשרד הספורט לתמונה. מכון וינגייט נבחר להיות הכתובת שאליה יועברו הכספים, מכיוון שאיגוד הכדוריד לא יכול לקבל כספים קואליציוניים ישירות על פי חוק וינגייט. תמורת עמלה של שישה אחוזים ייקח על עצמו את המשימה. קירשנבאום תדרכה את שמחי שמעתה ספקים של איגוד הכדוריד יוציאו חשבונית למכון וינגייט, עד אשר ייגמרו חצי מיליון השקלים - מינוס העמלה. במשרד הספורט שמחו על קבלת חצי מיליון השקלים למכון וינגייט, במשרד האוצר לא התנגדו לעניין וחצי מיליון השקלים הועברו לווינגייט ב־20 בדצמבר 2012.
שנה לאחר מכן, החברה של קליסקי גבתה את העמלה שלה בסך 188 אלף שקלים בחשבונית פיקטיבית, שאותה איש לא טרח לבדוק במכון וינגייט, הכפוף למשרד הספורט.
קליסקי. הסתבך קשות // צילום: עמי שומן
גם מדליסט אולימפי יש בפרשה. מיכאל קלגנוב, זוכה מדליית הארד מאולימפיאדת סידני 2000, הפך ברבות השנים לפעיל אצל קירשנבאום. כשמונה לתפקיד בעיריית טבריה, הוא הסביר לקירשנבאום שהוא לא מצליח להסתדר עם המשכורת הנמוכה שלו כעובד עירייה ושתעזור לו למצוא עבודה בתחום הקיאקים.
על פי כתב האישום, קירשנבאום, שלא רצתה לאבד פעיל חשוב כקאיקטיסט לשעבר, מציעה להקים לו מרכז בהשקעה של חצי מיליון שקלים לחופי הכנרת. לאחר דין ודברים נקבע שהמתחם יקום בפיקוחה של מועצה אזורית עמק הירדן.
כדי להבטיח שקלגנוב יהיה זה שינהל את המרכז ולא יפסיד בטעות במכרז להנהלת המרכז ככתוב בחוק, קוראת קירשנבאום למשרדה את מנהל עמותת הספורט במועצה, גיורא אסתרי, ושם הובהר לו על ידי קליסקי שאם קלגנוב לא יהיה המנהל בעלות שכר שנתית של 200 אלף שקלים, אזי הכסף לא יועבר. הנושא הוסכם, קליסקי וידא שהכל מסודר והפרויקט יצא לדרך.
אם יורשע קליסקי בכל העבירות המיוחסות לו, הוא צפוי לעונש מאסר כבד על כמה סעיפים שונים. השאלה - כמה סיפורים כאלו מתרחשים בספורט הישראלי גם בימים אלו - תישאר כנראה פתוחה בזמן הקרוב.
ממכון וינגייט נמסר בתגובה: "מדובר בפרשה ישנה שאינה נוגעת בשום אופן להנהלת מכון וינגייט בשנים האחרונות. מכון וינגייט עבר שינוי דרמטי בהתנהלותו בדגש על ההתנהלות הכספית, ואירועים מהסוג הזה באופן חד משמעי אין להם מקום ואינם יכולים לחזור על עצמם".
הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם
להצטרפות