שוברים שמירה

הנוהל הזה מוכר לכל ישראלי. עוצרים עם הרכב בכניסה למחסום בקניון, אומרים לשומר "שלום", ולפעמים גם זה לא, משיבים על השאלה "יש לך נשק?", לפעמים פותחים את תא המטען במכונית - וזהו, אנחנו בפנים. הכניסה הרגלית יכולה להיות אפילו פשוטה יותר; מעטים הקניונים בישראל שבפתחם מוצבים מגנומטרים.

מנקודת המבט של האזרח התמים מדובר בהליך זריז ולא מעיק במיוחד, בעיקר כשהוא ממהר. אבל מנקודת מבט ביטחונית - זה יכול להסתיים באסון. בדיקה שערכנו בשבועות האחרונים ב־19 קניונים בארץ מעלה ממצאים מדאיגים ומוכיחה כמה קל להיכנס לקניון עם כלי נשק או עם מטען חשוד ברכב.

כמעט כל הבדיקות מבוססות על שיטת הפרופיל, שבה אומד השומר את מידת הסיכון בכל אחד, בעיקר על פי מראהו ואיכות העברית שבפיו. במקומות רבים די ב"שלום" או ב"בוקר טוב" כדי לפתוח את המחסום. כשמדובר בשומרים מבוגרים, שאינם בהכרח מיומנים בשיטת הפרופיל ולעיתים אפילו אינם דוברי עברית - הבדיקה בכניסה אינה יותר מאקט סמלי למטרות הרתעה בלבד. חלק מהשומרים כלל אינם חמושים.

במסגרת הבדיקה ניסינו להחדיר דרך עמדות הבידוק בכניסות לקניונים סכין מטבח גדולה עטופה בשקית בתוך תיק צד פשוט. במקביל, החדרנו מכונית עם מטען דמה, שאוחסן בארגז קרטון גדול בתא המטען והוסתר ברישול עם כיסוי דק מגומי. הסכין כלל לא התגלתה באף אחת מהבדיקות; בתכולה שהתחבאה בתוך הארגז התעניין רק מאבטח אחד.

הקניונים שנבדקו נמצאים בכל רחבי הארץ - צפון, מרכז, ירושלים ודרום. בחלקם אירעו בעבר פיגועי דמים קשים.

•   •   •

משטרת ישראל קבעה כי אין לאפשר הכנסת סכין בגודל 5 ס"מ ומעלה לקניון. הוראות האבטחה קובעות כי על המבקרים להפקיד למשמורת את כל סוגי הנשק שברשותם לפני כניסתם למתחם. "אני מסתובב עם אקדח צמוד, וכששואלים אותי אם יש לי נשק, אני תמיד עונה בשלילה ומכניסים אותי בלי בעיה", מספר בכיר בחברת אבטחה, "עוד לא קרה לי שמאבטח בכניסה לקניון גילה שיש עלי אקדח".

אפילו בקניון עזריאלי בתל אביב, אחד הגדולים והסואנים בארץ, עם עשרות אלפי מבקרים ביום, לא נתקלתי בשום בעיה לעבור בקלות את מעגל האבטחה. לקניון המוקף בעשרות אנשי ביטחון, לא כולם חמושים, הגעתי ברכב בצהרי 14 באוגוסט. מצאתי בו שניים־שלושה שומרים בשערים הראשיים, וגם ניידת משטרה שחנתה בכביש הגישה אל המגדלים. נכנסנו לחניון דרך הכניסה שברחוב מוזס. השומר במחסום ביקש ממני לפתוח את תא המטען. הוא העיף מבט מהיר וסגר מייד את המכסה, בלי להתעניין כלל בתיק עם הסכין שבמושב האחורי.

את המכונית החניתי במפלס 1-, ועד מהרה התברר לי שאין שום שומר שממתין בדלת המובילה משם אל הקניון. צעדתי פנימה ללא כל הפרעה, וכעבור רגעים ספורים כבר הייתי בפנים עם סכין מטבח גדולה, שבאותה מידה היתה יכולה להיות אקדח או חגורת נפץ.

לקניון השרון בנתניה יש היסטוריה מדממת. שלוש פעמים היו במקום פיגועים קטלניים - ב־2001 הפעיל מחבל מתאבד חגורת נפץ בכניסה לקניון, הרג חמישה בני אדם ופצע קרוב למאה; וב־2005 נהרגו עשרה ונפצעו יותר ממאה בשני פיגועי התאבדות, שהתרחשו בטווח של חצי שנה סמוך לשערי הכניסה. למרות זאת, גם שם משימת הכניסה לא היתה מסובכת.

אמנם, במבט ראשון הקניון נראה מאובטח בקפידה - שערי מגנומטר בכניסות הראשיות, שומרים רבים ומאבטחים עם נשקים. אבל כשהתייצבנו שם ב־6 באוגוסט, הבנו שדי פשוט להיכנס. השעה היתה 12:28, ושומר בודד ישב מנומנם על כיסא ליד מחסום הכניסה לחניון התת־קרקעי. הוא קם באיטיות, ניגש אל תא המטען, פתח וסגר מייד. המשכתי בנסיעה, השארתי את הרכב בחניון ופסעתי ברגל אל תוך הקניון עם התיק שבו הסכין, בלי להיתקל בשום מאבטח שיבדוק את תכולתו. הקניון היה עמוס במבקרים, וילדים בחופשה התרוצצו לכל הכיוונים.

יצאתי ועשיתי ניסיון נוסף, הפעם דרך אחת הכניסות הראשיות. שומר בודד עמד מתחת לשמשייה. הנחתי מולו את התיק ועברתי בשער המגנומטר, שצפצף והתחיל להבהב - אף על פי שלא היה שום כלי מתכתי על גופי, אלא בתיק. המאבטח לא התרגש. הוא אמנם הציץ בתיק לרגע, אבל לא הבחין בסכין שהוחבאה בתוכו, ואפשר לי להיכנס פנימה בלי כל הפרעה.

שוב יצאתי, הקפתי את הקניון והגעתי רגלית לכניסה לחניון. בעוד השומר עסוק בבדיקת רכבים, נכנסתי רגלית ממש מאחורי גבו, מרחק שלושה מטרים ממנו, דרך נתיב היציאה של הרכבים. משם המשכתי ברגל ללא שום הפרעה אל תוך החניון.

קניון אם הדרך - יש כיסא, יש שולחן, אבל אין שומר. "אם המשטרה לא תדרוש לשים מאבטח בנקודה מסוימת, אני כקב"ט לא אגדיל ראש" // צילום: יהושע יוסף

התחנה הבאה שלנו היתה קניון האחים בירושלים, שבחניון החיצוני שלו התפוצצה מכונית תופת ב־2001. שבעה בני אדם נפצעו קל. כשנכנסתי עם הרכב לחניון התת־קרקעי, ב־9 באוגוסט בשעה 11:20, השומר עמד בצד ועישן סיגריה. הבטתי בו, והוא סימן לי בידו להיכנס פנימה, אפילו בלי לשוחח איתי ולבקש שאפתח את החלון או את תא המטען.

החניתי את המכונית ונכנסתי למבנה דרך הכניסה שבתוך החניון. מאבטח שישב על כיסא ליד הדלת היה מרוכז בטלפון שלו, וכשהבחין בי הסתפק בשאלה "אתה חמוש?". עניתי בשלילה, והוא חזר להתעסק בטלפון שלו.

בכניסה הראשית לקניון עמדו באותה שעה שני שומרים חמושים ליד שער המגנומטר. כמעט כל מי שנכנס גרם למגנומטר לצפצף, אבל אף אחד לא נבדק או התבקש לפתוח תיק. חלקם אף עברו עם התיק בשער המגנומטר.

כדי לשוב למכונית ניסיתי להיכנס לחניון ברגל, ליד הרכבים שנכנסים - מעשה אסור על פי נוהלי האבטחה. הפעם נצמדתי למשפחה דוברת ערבית - שני ילדים, אבא ואמא עם כיסוי ראש ותיק יד - שעשתה גם היא את דרכה לחניון. השומר בכניסה הסתכל עלינו אך לא אמר מילה.

גם בכניסה לקניון קריית אונו מוצבים בכניסות הראשיות שערי מגנומטר. היינו שם ב־2 באוגוסט לפני הצהריים. השומר האחראי לכניסה לחניון עמד בשמש ונראה קצת מבולבל. פתחתי את החלון, הוא שאל "מה?", הרהר לרגע, ענה לעצמו "בסדר", ופתח את המחסום בלי לבדוק כלל את תא המטען או את התיק שבמושב האחורי.

בקניון G בכפר סבא (6 באוגוסט, 15:18) דפק השומר המבוגר על חלון הרכב עם מכשיר הקשר שלו ושאל, "הכל בסדר?". הנדתי בראשי לחיוב. השומר העיף מבט אל הרכב, ניגש אל תא המטען, התבונן בו לרגע, סגר את המכסה ואפשר לי להמשיך בדרכי.

קניון עופר לב באשדוד (יום שישי, 4 באוגוסט, 10:03) היה הומה אדם למרות השעה המוקדמת, בעיקר באנשים שבאו לערוך קניות לשבת בסופרמרקט. גם כאן פתח המאבטח בחניון את תא המטען וסגר אותו אחרי שתי שניות. גם כאן אין שום מאבטח שמפריד בין החניה לבין דלת הכניסה לחניון.

בקניון שרונים בהוד השרון (2 באוגוסט, 15:50) עצר אותי המאבטח בכניסה לחניה. הוא חיכה שאפתח איתו בשיחה, אז התעניינתי בשלומו. הוא לא השיב ואפשר לי להיכנס בלי לבדוק את תא המטען.

ב־9 באוגוסט הגענו לקניון עזריאלי בבאר שבע, שממוקם צמוד לתחנה המרכזית בעיר, שם התרחש לפני כשנתיים פיגוע כשמחבל עם סכין רצח חייל, חטף את נשקו ופתח בירי לעבר הנוכחים. בשעה 14:38 נכנסתי עם הרכב לחניון התת־קרקעי. השומר בכניסה שאל "הכל בסדר?", וכשהנהנתי בראשי, הוא אפשר לי להיכנס בלי לבדוק את תא המטען. בכניסה מהחניון לקניון המתין שומר בודד, שהיה עסוק בשיחה עם בחור אחר. הוא סימן לי בידו להיכנס, ואני צעדתי פנימה בלי שום בדיקה של התיק.

גם בקניון הגדול בפתח תקווה, שמחוצה לו היה פיגוע דקירה בשנת 2015 (אדם אחד נפצע קל), הצלחתי להיכנס ב־2 באוגוסט ב־15:00 בלי שאף אחד מהשומרים יבדוק לי את תא המטען. המאבטח הסתפק בשאלה "יש לך נשק?", ובכך הסתיים הסיפור.

בחניון של קניון מלחה בירושלים המחסומים נפתחים מעצמם ברגע שמושכים מהמכונה את כרטיס החניה. מכיוון שהמאבטח עמד בגבו אלי ושוחח עם שומר אחר, ניצלתי את חוסר תשומת ליבו כדי ללחוץ על דוושת הגז ולהיכנס. רק ברגע שחלפתי על פניו הוא הבחין בי לראשונה וניסה לבלום את הרכב ברגלו. בלמתי ופתחתי את החלון, הוא התקרב אלי ואמר, "כמעט שמתי לך רגל, היית מתהפך". אחר כך הציץ ברכב ואישר לי להמשיך פנימה.

הבדיקה הביטחונית בכניסה לקניון עופר לב אשדוד. המאבטח פתח את תא המטען, אך לא מצא את מטען הדמה שהוסתר בתוך ארגז הקרטון // צילום: יהושע יוסף

לקניון רננים שברעננה הגעתי ב־6 באוגוסט ב־14:41. השומר ביקש שאפתח את החלון, ופתח בשיחה משונה. הוא התעניין לאן פניי מועדות, והשבתי, "לקניון". "למה דווקא מכאן? יש עוד כניסות לחניון הזה", הוא שאל במפתיע. קצת התקשיתי לענות. הוא שאל מה יש בתיק הצלם, שהיה זרוק למרגלות הכיסא שליד הנהג. פתח את התיק, חיטט בו קלות ואפשר לי להיכנס. את התיק עם הסכין, שהיה מונח על המושב האחורי, ואת תא המטען שבו מטען הדמה הוא לא בדק.

בקניון אם הדרך שבמחלף בית ינאי צריך ממש להתאמץ כדי להבין איך בנויה האבטחה. לחניון התת־קרקעי אפשר להכניס מכונית ללא שום בדיקה. בכניסה מהחניון לקניון יש עמדת שומר לא מאוישת. ב־6 באוגוסט ב־13:01 עשיתי את דרכי מהחניון למבנה בלי כל הפרעה, ואפילו התיישבתי קצת לנוח על כיסא המאבטח הנטוש. בכניסה הראשית לקניון ישב שומר בודד, שהמתין משועמם במזגן ולא טרח לבדוק איש מהמבקרים.

גם קניון חוצות כרמיאל פרוץ לחלוטין. ב־30 ביולי ב־16:30 ישב בכניסה מאבטח בודד, ללא מגנומטר או נשק, רק עם מכשיר קשר וטלפון סלולרי שבו היה מרוכז. כשנכנסתי ברגל, הוא כלל לא זז. כעבור כמה דקות הצית סיגריה ויצא החוצה לשוחח בטלפון. ניצלתי את הרגע, יצאתי מהקניון, ושוב פסעתי פנימה. הפעם הוא עמד בחוץ ושוחח עם בחור אחר ליד הכניסה, ואני שוב נכנסתי בלי שהוא יתעניין בי.

•   •   •

"בדיקת כלי רכב היא עניין מאוד בעייתי מלכתחילה", מסביר אריה פלקר, קצין ביטחון ששימש במשך שש שנים מנהל הביטחון בקניון קריית אונו. "הרי אם אני רוצה להכניס נשק, אשים אותו מתחת לכיסא שלי. מישהו פעם אמר לך, 'בוא תצא מהאוטו'? לכן עובדים על פי סמ"חים (סימנים מחשידים). בן אדם שבא לפגע יהיה יותר לחוץ, יזיע, ימלמל. יש תסמינים.

"אבל האנשים האלה שבודקים את תא המטען לרוב לא מבינים באבטחה. מי שרק פותח את המכסה וסוגר לא עושה את העבודה שלו. הם אמורים קודם כל לדבר עם הבן אדם, לשמוע את המבטא והשפה שלו. לזרוק עין על הגוף שלו - אולי הוא מחביא שם משהו, לחפש תיקים גדולים, מזוודה, מכל בנזין.

"צריך לפתוח את הדלת האחורית, כי עם דלת סגורה אי אפשר לראות מבחוץ את המרווח בין כיסא הנהג לספסל האחורי. ובסוף, כמובן, לוודא שאין שום דבר חשוד בתא המטען. אין יותר מדי דברים שאפשר לעשות, וזה גם לא ימנע במאה אחוז כניסה של מפגע".

אם יודעים שזאת הבדיקה, למה בחלק מהמקומות לא מתבצעת עוד בדיקה כשנכנסים לקניון עצמו?

"כשהמשטרה לא מציבה דרישה כזאת, אז למה שהקניון יעשה את זה בלי שהתבקש? כל עמדת שומר כזאת היא הוצאה של עוד כמה עשרות אלפי שקלים בשנה לקניון. לכן, אם המשטרה לא תדרוש בפקודת מבצע (פק"מ) לשים מאבטח בנקודה מסוימת, אני כקב"ט לא אגדיל ראש".

חשיבותם של המאבטחים קריטית, ובמרבית הפיגועים שהתרחשו עד היום בקניונים דווקא ערנותם היתה זו שהפחיתה את כמות הנפגעים. למשל, בפיגוע ההתאבדות שאירע בקניון ערים בכפר סבא ב־2002 זיהה המאבטח מחבל מתאבד מנסה להיכנס לאחת החנויות והספיק להזהיר את הסובבים לפני שקיפח את חייו בפיצוץ, עם נער נוסף שנהרג. יותר מ־50 נפצעו.

כשאנחנו הגענו למקום, ב־2 באוגוסט (16:46), התקשינו לעבור את מעגלי האבטחה. עליתי עם הרכב לחניון העליון, והשומר שהמתין שם ביצע סריקה מלאה ברכב - פתח את הדלת האחורית, סרק במבט את פנים הרכב ועבר לתא המטען. הוא למעשה היחיד שבדק את תכולת הארגז החשוד.

בקניון שער הצפון בקריית אתא (30 ביולי, 14:08) עמדו שני שומרים בעמדת הכניסה. אחד תצפת מהצד, בעוד האחר העיף מבט חפוז בתיק ולא הבחין בשקית עם הסכין. אם היה משתמש במגנומטר הידני שהיה מונח על השולחן לידו, כנראה היה מוצא אותה.

אותו הדבר בדיוק קרה בקניון G ביקנעם (30 ביולי, 12:55). המגנומטר הידני של המאבטח נותר ללא שימוש על עמדת השמירה, והמבט החפוז על התיק, בלי לגעת בו בכלל, לא עזר לו למצוא את הסכין המוסלקת. התברר שהגענו חמש דקות לפני החלפת המשמרות, אז ניסיתי להיכנס שוב בשני השערים מאוחר יותר. גם בניסיונות החוזרים לא נעשה שום שימוש במגנומטר.

גם בקניון הזהב בראשון לציון החזיק השומר מגנומטר (9 באוגוסט, 16:50), אבל לא השתמש בו. הוא הסתפק בשאלה "יש לך נשק?", והשבתי שלא. פתחתי עבורו את התיק מבלי שביקש, אבל הוא לא התעניין בתכולה ועבר לבדוק את הבא אחריי.

קצת יותר משנה אחרי פיגוע הירי במתחם שרונה בתל אביב, שבו קיפחו את חייהם ארבעה בני אדם ו־16 נפצעו, מצאנו בכניסה לשרונה מרקט (14 באוגוסט, 16:20) שומר ולצידו מאבטח חמוש. הם שוחחו ברוסית. ניגשתי לשומר, ופתחתי את התיק ביוזמתי. הוא כלל לא הסתכל פנימה, רק העביר מגנומטר ברפרוף על אזור החזה שלי. את הסכין שבתיק לא איתר.

בקניון איילון ברמת גן (6 באוגוסט, 11:45) האבטחה החיצונית די הבהילה אותנו. בכל הכניסות לקניון עומדים מאבטחים עם מגנומטרים ביד, מעבירים אותו על גופם ועל חפציהם של הבאים ובודקים בקפידה את התיקים של כל הנכנסים. מאבטחים עם נשק תלוי על צווארם משקיפים מהצד על עמדות הבידוק. מאחר שיש רק חניה חיצונית, אין כניסות אחרות לקניון.

הסתובבנו במקום יותר מ־20 דקות, הבנו שלא נצליח להיכנס עם הסכין, ונסענו משם. 

אריה פלקר. "כל עוד בן אדם נושם לבד ומסוגל לעמוד - הוא מתקבל" // צילום: יהושע יוסף

"אם יש מגנומטר ולא משתמשים בו זו תקלה", מסביר הקב"ט פלקר. "מצד שני, פעמים רבות המגנומטר מראה אור אדום וזה לא מעניין את המאבטח, כי הוא כלל לא יודע איך להשתמש במכשיר. אם אישה עם תינוק מצפצפת, הסבירות שהיא תהיה מחבלת היא 1 למיליון, ולא צריך להפשיט אותה. כשעובר גבר במראה שחום עם תיק ולא בודקים אותו, אז זה לחטוא לתפקיד שלך. זה בן אדם שמצפצף על העבודה שלו, והוא לא אמור להיות שם.

"להסתפק במבט לתוך תיק זה צחוק מהעבודה. אתה אמור להרגיש את התיק ואת המשקל שלו, לא להסתכל עליו. לאף אחד אין עיני רנטגן, ולאנשים יש תיקים עם 14 ריצ'רצ'ים. אבל אם יש בפנים אקדח או רימון, יהיה לזה משקל".

מאבטח שעובד כבר שנתיים בקניונים גדולים באזור המרכז מתאר את המצב מנקודת המבט שלו. "בחודשיים הראשונים הייתי מלא מוטיבציה, וכל הזמן התעמתתי עם אנשים כדי שייתנו לי לבדוק כמו שצריך. היום אני מחפף, כי חוסר שיתוף הפעולה מצד האנשים גרם לי לומר לעצמי, 'די, חבל על האנרגיות'.

"זה גם לא ריאלי לרוקן לכולם את התיקים ולחטט להם בחולצה, כשיש לך תור שלם של אנשים שרק רוצים להיכנס וכולם צועקים על השומר 'יותר מהר'.

"בנוסף, גם לא נותנים לנו ציוד כמו שצריך. כמעט כל המגנומטרים שלנו מצפצפים באוויר על דעת עצמם. אי אפשר לעבוד איתם. לכן אני אישית כבר לא משתמש בזה. פעם העברתי מגנומטר על בן אדם שהיה לו אקדח, והמגנומטר נגע באקדח ולא צפצף. הוא מצפצף רק כשמצמידים אותו ממש חזק.

"ויש עוד סיבה שבגללה הפסקתי להשתמש בזה. ברגע שהייתי מעביר מגנומטר על גב של בן אדם, ואם לא עמדתי מולו כדי לחסום אותו, הוא פשוט היה ממשיך ללכת. הייתי אומר לו: 'סליחה, המגנומטר מצפצף', אבל הוא פשוט היה מנפנף אותי. היו לי הרבה מריבות עם אנשים, שגרמו לי להרגיש לא נעים שאני מנג'ס להם במוח".

בהקשר הזה צריך לציין לטובה את האבטחה במגרשי ספורט. בכניסה להיכל הספורט ביד אליהו, למשל, נעשית בדיקה ידנית על הגוף ובדיקה מדוקדקת של התיקים. כך גם בכניסה לאצטדיון סמי עופר בחיפה ובמופעי מוזיקה המוניים, שבהם יש כמה מעגלי אבטחה.

•   •   •

בישראל יש לא פחות מ־417 חברות שמירה מורשות, שקיבלו את אישור המשרד לביטחון הפנים. הן כוללות חברות ענק כמו מודיעין אזרחי, צוות 3, G4S, מוקד אמון ו־TNM, שלהן אלפי עובדים. הן גם זוכות ברוב מכרזי האבטחה הגדולים עבור משרדים ממשלתיים, גופים כלכליים, אתרים אסטרטגיים וגם מאבטחות את רוב הקניונים. יתר העבודה מתחלקת בין החברות הבינוניות והקטנות.

ועדיין, מסתמנת חלוקה ברורה באיכות המאבטחים ששולחות חברות האבטחה. למשל, חברה גדולה שמספקת יוצאי שב"כ למשרד המשפטים, עבור אבטחת פרקליט מאוים בתל אביב, שולחת לקניונים מאבטחים בשכר מינימום, שעברו הכשרה בסיסית.

מאור יעקב, מנכ"ל "ספרטה פתרונות אבטחה", שמתמחה באבטחת אישים, תכנון מתארי אבטחה ותרגילי תקיפה על יעדים ספציפיים, מסביר כי כל פעולות האבטחה מונחות על ידי חטיבת האבטחה במשטרה, שגם מאשרת את התוכנית המבצעית.

"במהלך השנים יש מגמת עלייה ברמות האבטחה, השיטות והאמצעים, בעוד שרמת כוח האדם נותרה סטטית. רוב כוח האדם בקניונים מושתת על עובדי קבלן, שמקבלים שכר מינימום. בשכר הזה אתה יכול בדרך כלל לשכור רק אנשים שזה בערך המוצא האחרון שלהם, לרוב אוכלוסיות קשות יום או אנשים מבוגרים מאוד. קשה לגייס ולשמר עובדים, ולכן חברות השמירה נמצאות כמעט תמיד במצוקת כוח אדם.

מאור יעקב. "במהלך השנים יש מגמת עלייה ברמות האבטחה, השיטות והאמצעים, בעוד שרמת כוח האדם נותרה סטטית" // צילום: סיני יצחקי

"בחלק מהמקרים מנהל הביטחון (המנב"ט, שבעבר נקרא קב"ט) מועסק ישירות על ידי הנהלת הקניון ומקבל ממנה את השכר, בעוד שעובדיו לא כפופים אליו ישירות - הם מגויסים על ידי חברת האבטחה שזכתה במכרז ומקבלים ממנה את שכרם. עובד שאינו מתאים לקניון מסוים יכול למצוא את עצמו מועסק בקניון אחר, וכך מתחילה קרוסלה של העסקה בלתי פוסקת, כשאדם בלתי מתאים מועבר מקניון לקניון, בכל האתרים של חברת השמירה".

"בהרבה מקומות מכנים אותם 'שק תפוחי אדמה'", מודה בכיר בענף האבטחה. "הרי ידוע שהוא לא יוכל לרוץ אחרי אף אחד, אבל הוא נמצא שם כי זה מה שדורשות חברת הביטוח והמשטרה. אין שום ציפייה מהשומרים האלה שיילחמו בטרור, ואין שום ציפייה שיגלו או שיעשו משהו במקרה הצורך. הם שם רק כי הם מספקים איזושהי הרתעה מסוימת, בהתאם למחיר שבעלי הקניונים מוכנים לשלם.

"בקניון גדול במרכז, למשל, יש מאבטח שבאופן קבוע אומר למבקרים שאותם הוא בודק 'מגיע לי 5,000 שקל פנסיה'. ברור שחייבים לו כסף, גם ברור שמשהו איתו לקוי. אבל הוא שם כבר הרבה זמן. עד כמה הוא מסוגל לבדוק, עד כמה הוא מסוגל להשתמש בנשק במקרה של אירוע - אני ממש לא בטוח".

•   •   •

הסכם קיבוצי בענף השמירה והאבטחה, שנחתם ב־2014, שיפר משמעותית את תנאי העובדים. כיום הם זכאים לקרן השתלמות, קרן הבראה, שי לחג ועלייה הדרגתית בשכר. נכון לעכשיו, התעריף המינימלי עומד על 28.50 שקלים לשעה, ושכר חודשי שלא יפחת מ־5,300 למשרה מלאה. ב־1 בדצמבר יעלה שכר המינימום ל־30 שקלים לשעה, כלומר 5,580 לחודש.

"לאחר שקבענו רף של תנאים מינימליים וסוציאליים לעובד שמירה, התברר כי מזמיני השירות אכן העלו את התמורה אך לא באופן מלא", אומר עו"ד שלום בר, בעלים של משרד עורכי דין המתמחה בדיני עבודה וסמנכ"ל לשעבר בחברת שמירה גדולה, שהיה מיוזמי ההסכם הקיבוצי.

"בפועל חלה שחיקה בתעריפים ונוצר מעין מחיר מקסימום לשעת שמירה. כתוצאה הרווח התפעולי של חברות השמירה קטן בצורה דרסטית, עד כדי כך שיש חברות מסוימות שמצבן נהיה רע מיום ליום. לצערנו שוק השמירה והאבטחה לא עבר למדדים של איכות והמזמינים לא מוכנים לשלם יותר על שומר איכותי".

קניון חוצות כרמיאל. ללא מגנומטר או נשק, רק עם מכשיר קשר וטלפון סלולרי - השומר עומד בפינה ומשוחח עם חבר בזמן שאני נכנס // צילום: יהושע יוסף

מקצוע האבטחה לא נכלל בין העבודות המועדפות לחיילים משוחררים (מלונאות, תחנות דלק, מפעלי תעשייה או אתרי בנייה), שמזכות אותם כעבור חצי שנה במענק חד־פעמי של 9,550 שקלים מהביטוח הלאומי. לכן, מעטים היום יוצאי יחידות קרביות שעוסקים בו.

"אם יהפכו את המקצוע לעבודה מועדפת, נוכל לראות שם חבר'ה יותר צעירים", אומר מאור יעקב. "יהיו יוצאי יחידות קרביות שיבואו לחצי שנה, עד תחילת הלימודים באוניברסיטה או עד הנסיעה לחו"ל, ותמיד יתווספו עוד. רובם אמנם יועסקו לזמן קצר, אבל תחום השמירה יקבל בתמורה כוח אדם צעיר ואיכותי".

פלקר: "אם זו תהיה עבודה מועדפת, ינופו כל המבוגרים, כי זו עבודה סיזיפית קשה. תחשוב שבחום הזה עומד בן אדם וצריך לבדוק. אסור לו להיכנס פנימה למיזוג, כדי שאם יהיה מחבל מתאבד, הפיצוץ לא יתרחש בתוך הקניון. אבל כמה הוא יכול לעמוד בחוץ? זה כמו לשבת על מתקן שווארמה.

"אני מכיר שומר בן 80 שיש רגעים שאפשר לתפוס אותו ישן. לא מנקר, אלא ממש ישן. בזמן שהוא במשמרת, אפשר להיכנס לקניון בחופשיות".

הליך הקבלה למשרה די פשוט, לרוב דרך מודעת דרושים בעיתון או באתר אינטרנט. המועמדים עוברים ראיון עבודה, מצרפים הצהרת בריאות, וחברת השמירה מבצעת בדיקה מול המשטרה כדי לוודא שאין להם עבר פלילי. לפני תחילת העבודה הם נשלחים לקורס הכשרה של ארבעה עד שישה ימים.

"צריך למלא איזשהו תקן של איקס אנשים, ומכיוון שאין הרבה אנשים שמוכנים לעבוד כשומרים - חברות האבטחה לא בוררות", אומר פלקר. "מבחינת הבעלים של חברת האבטחה, כל עוד בן אדם נושם לבד ומסוגל לעמוד - הוא מתקבל. מעבר לזה, לא מעניין אותם".

מנהל ביטחון בקניון גדול סיפר לנו על שיחת טלפון שערך עם מנהלי חברת האבטחה של המקום, על רקע גיוס עובדים חדשים לצוות השמירה. "אמרתי למנהל התפעול שהעובדים שנשלחו אלי כדי לתגבר את המשמרות בקניון לא יודעים מילה בעברית, לא מסוגלים לתשאל, ולא השלימו את ההכשרה הנדרשת. שאלתי אותו, מה אני אמור לעשות איתם? אם אני שם אותם ומגיעה ביקורת, קצין רישוי יגזור לי את התעודה".

"המנהל אמר לי: 'בחיאת, יש לך אנשים אחרים לשים עכשיו? זה עדיף מכלום'".

מדי פעם מתנהלות בקניונים בדיקות תקופתיות מטעם קצין הרישוי של המשטרה. בדרך כלל זה קורה בתקופות העמוסות שלפני החגים - מתבצע ניסיון להכניס אדם סמוי עם אמל"ח לקניונים, וכמו כן נבדקים סידורי האבטחה והעובדים במקום.

•   •   •

קורס מאבטחי מוסדות חינוך (מוס"ח) הוא ההכשרה הפשוטה, הקצרה והיחידה שמאבטחי הקניונים מחויבים לעבור, על פי הוראות חטיבת האבטחה במשטרת ישראל. הקורס למאבטחים חמושים, שנערך בבתי ספר פרטיים לאבטחה ומפוקח על ידי המשטרה, נמשך שישה ימים, כ־45 שעות. עלותו לחברת האבטחה: 2,100 שקלים לאדם. בודק ביטחוני לא חמוש עובר קורס של ארבעה ימים בעלות של 1,200 שקלים.

בקורס לומדים את תפקיד המאבטח, את תהליך הבדיקה, סימנים מחשידים, סמכויות על פי החוק, קצת על היקף הטרור בעולם, קרב מגע וסדנה קצרה ביחסי אנוש. בודקים חמושים עוברים גם מטווחי ירי ומתורגלים בנוהלי נשק.

מדי חצי שנה מחויבים המאבטחים לעבור יום רענון, בעלות של כ־400 שקלים - ולא, ייאלצו לעבור מחדש את הקורס המלא כדי להמשיך לעבוד בשמירה.

פלקר: "מה עושה חברת שמירה שהשקיעה 2,000 שקלים במישהו שיצא לקורס, ואחרי שבוע הוא בא אליה ואומר, 'שמעו, לא מתאימה לי העבודה הזאת' או 'אני הולך לעבוד בחברה אחרת'? בגדול, בהרבה חברות מאיימים על העובד מראש שאם הוא יעזוב לפני שיסיים שנה בתפקיד, יתבעו אותו בגין עלות הקורס. חוקית אסור להם להוריד כסף מהשכר כי מדובר בהכשרה מקצועית, אבל זה מאוד נפוץ לאיים".

מאבטח בשנות השלושים לחייו מספר: "בהתחלה עבדתי כמאבטח באתר בנייה, ואז אמרו לי מחברת האבטחה שאני חייב לעבור לקניון בכפר סבא, כי חסרים שם עובדים. בשביל זה צריך קורס, והם אמרו שמכיוון שהם משלמים עלי את הקורס - אני אהיה חייב להחזיר את זה. 'תעבוד אצלנו חצי שנה או שנתבע אותך'.

"באחד הימים, אחרי חודש בעבודה, הייתי חולה מת, והם הכריחו אותי לבוא לעבוד ככה. ברחתי משם והסתכנתי בתביעה, בסוף ויתרו לי עליה.

"לרוב מדובר באנשים שאין להם אופציות אחרות. מבוגרים שהפנסיה לא מספיקה להם, או אנשים שאין להם לאן ללכת, ולכן הבוסים לא מפחדים לאבד אותם".

עובד בקניון במרכז הארץ מספר כי במקום עבד במשך קרוב לשנתיים מאבטח חולה אפילפסיה. הכשרה מקצועית הוא לא עבר מעולם, כי לא היה מסוגל לספק הצהרת בריאות כדי להתקבל לקורס. "כמעט שנתיים הוא עבד כאן, למרות שברור שלא היה בנוי לעבודה הזאת", אומר איש אבטחה בקניון. "לפני כחודשיים נפלה עליו שמשייה בזמן משמרת, והוא נפצע ולא היה יכול להגיע לעבודה. בחברה ניצלו את ההזדמנות כדי לפטר אותו.

"כמובן שהוא לא קיבל פיצויים. בדרך כלל לא נהוג לשלם פיצויים, כי חברות אבטחה נוקטות גישה שלפיה אם אתה רוצה פיצויים - תתבע. הן יודעות שלרוב המפוטרים אין סבלנות ואמצעים להיכנס עכשיו לתביעה על 4,000 שקלים".

הכניסה לחניון התת־קרקעי בקניון האחים ישראל, בירושלים. מעבר חופשי לכל המעוניין // צילום: יהושע יוסף

מאבטחים רבים מתלוננים על היחס שהם מקבלים מהמבקרים בקניון. "אם יהיה פיגוע, זה בעיקר בגלל חוסר שיתוף הפעולה של האנשים", אמר לנו אחד מהם. "הם פשוט שועטים בצורה אגרסיבית, ואם יש לפניהם אדם שעומד בתור, הם פשוט הולכים לתוכו. יש להם דחף בלתי ניתן לעצירה להיות כבר בתוך הקניון".

מאבטח בקניון במרכז תל אביב מספר על תקרית שהתרחשה לפני כחודש בעמדת האבטחה במקום. "שומר בן יותר מ־70, שעובד כאן כבר כמה שנים, נכנס לוויכוח עם מישהו שנשא מזוודה וסירב לאפשר לו לבדוק אותה. האיש טען שהוא חבר של מנהל הקניון, ולכן אין צורך בבדיקתו. השומר התעקש לפתוח את המזוודה וספג מרפק בצלעות.

"בזמן הפסקת הצהריים במסעדה בקניון התמוטט השומר, ופונה באמבולנס לבית חולים. אחרי יומיים, כשהשתחרר מהאשפוז, הוא הגיש תלונה במשטרה על תקיפה".

מאבטח אחר מספר: "אתמול התעקשתי לבדוק מישהו שאמר לי 'אני עובד בקניון' וניסה לנער אותי מעליו בזמן שחיטטתי לו בתיק. פתאום הוא אמר לי, 'אני אתפוס אותך ברחוב ואפרק לך את הצורה'.

"היה אצלנו מקרה שבו לקוחה סירבה לתת למאבטח לבדוק לה את התיק. הוא לא אפשר לה להיכנס, אז היא נכנסה משער אחר ומייד הלכה להתלונן עליו. המאבטח פוטר. אמרו לו שההכנסות של הקניון מגיעות ממנה, ולא ממנו".

תגובות: "עובדים על פי הנחיות המשטרה"

מהנהלת קניוני עזריאלי (תל אביב, באר שבע ומלחה) נמסר: "האבטחה בקניוני עזריאלי מתבצעת על פי הנחיות משטרת ישראל ובפיקוחה, כשרף הבידוק הביטחוני מותאם מעת לעת לפי הערכות מודיעיניות ואיומים. עיקרון מוביל בבדיקה המתבצעת הוא איתור סימנים מעוררי חשד. פניית העיתון התקבלה, והמקרה ייבדק ויטופל".

חברת גזית גלוב ישראל, שבבעלותה מתחמי G ביקנעם ובכפר סבא, מסרה בתגובה: "הביטחון בקניוני החברה הוא נר לרגלינו ובראש סדר העדיפויות. החברה עובדת בתיאום עם רשויות הביטחון המוסמכות של המדינה ומנהיגה נוהלי אבטחה מחמירים ומתקדמים כדי לאבטח את קניוניה על הצד הטוב ביותר. הנהלת החברה ומשטרת ישראל מקיימות ביקורות פתע שוטפות במטרה לשמר את איכות מערך האבטחה למען ביטחון המבקרים. אנו מנועים מלהתייחס לממצאי התחקיר, כדי לא לחשוף את שיטת אבטחת הקניונים, המאושרת על ידי משטרת ישראל".

מקניון האחים ישראל בירושלים נמסר: "האבטחה שלנו סלקטיבית ולא פרטנית. יש לנו פקודת מבצע מאושרת על ידי משטרת ישראל, אנחנו מונחים על ידי המשטרה ועומדים בביקורות שלה כמעט במאה אחוזים. בלי להיכנס לגופו של עניין, שאותו צריך לתחקר, אם היה קורה משהו חריג היינו יודעים לתת תגובה מהירה".

מקניון שער הצפון נמסר: "אנו מודים ל'ישראל היום', שהביא לתשומת ליבנו את המקרה. קניון שער הצפון מחויב לביטחון מבקריו ופועל לשם כך עם מערך אבטחה גדול ומיומן, שהוכשר לשם כך. ברצוננו להדגיש כי שערי הקניון מאובטחים באמצעים הטכנולוגיים החדישים ביותר. ממצאי הבדיקה הועברו לחברת האבטחה, תוך דרישה לרענון וחידוד מיידי של נוהלי הביטחון בקרב עובדיה. נמשיך לעשות כל שביכולתנו על מנת לשמור על רמת ביטחון גבוהה למבקרי הקניון".

מקניון חוצות כרמיאל נמסר: "אנחנו עובדים על פי הוראות המשטרה ועם חברת אבטחה מצוינת. בתקופות רגישות של מתיחות ביטחונית, אנחנו מגבירים את הערנות ואת סדרי האבטחה. עם זאת, העובדה שהשומר לא בדק את התיק בכניסה לקניון אינה תקינה. נבדוק את האירוע במצלמות האבטחה ונחדד שוב את הנהלים".

מהנהלת שרונה מרקט נמסר: "כל עובד במערך האבטחה במתחם עובר הכשרה בהתאם לתפקידו ובכפוף להנחיות משטרת ישראל. תוכנית האבטחה, דרכי הפעולה ושיטת העבודה נכללות בפק"מ האבטחה של האתר, ובכפוף לאישור המשטרה. המאבטח בכניסה למתחם בודק את הנכנסים בהתאם להנחיות ושיטת האבטחה היא על פי סימנים מחשידים, כך נעשה גם במקרה המדובר. חשוב לנו לקבל ביקורת בונה, ללמוד, לשפר ולשמר. אנו מקבלים כל ביקורת ותמיד פועלים לשמור על רמת מבצעיות ומקצועיות גבוהה ואיכותית".

מקניון שרונים בהוד השרון נמסר: "חברת האבטחה במתחם שרונים פועלת בהתאם להנחיות משטרת ישראל, וכך היה גם במקרה הזה".

מקניון הזהב נמסר: "נושא האבטחה ואמצעי הבטיחות בקניון נמצאים בבדיקות שוטפות ובפיקוח קפדני. בבדיקות תקופתיות שערכנו הם נמצאו תקינים. אם נקבל את כל המידע על נסיבות האירוע, נבדוק את הנושא מול חברת האבטחה, נרענן נהלים ונסיק מסקנות בהתאם".

מקניון רננים נמסר: "האבטחה בקניון רננים מבוצעת על ידי חברה מובילה בתחומה. בקניון מבוצעת ביקורת דרך קבע על ידי חברת האבטחה ועל ידי משטרת ישראל. אנו נתחקר את המקרה ונסיק מסקנות".

מקניון אם הדרך נמסר: ״קניון אם הדרך מעסיק חברת שמירה מקצועית והאבטחה מבוצעת בהתאם לתוכנית האבטחה שמכתיבה מעת לעת משטרת ישראל. המשטרה מבצעת בקרות ופעולות מדומות ובהתאם לתוצאות הבקרה נעשה תהליך הסקת מסקנות והתאמה, והכל כדי לעמוד בדרישות החוק ולאפשר לבאי הקניון לערוך קניות בבטחה ובשלום״.

בקבוצת מליסרון, שבבעלותה קניוני עופר השרון נתניה, לב אשדוד והקניון הגדול בפתח תקווה, סירבו להגיב.

תגובת קניון קריית אונו לא התקבלה עד מועד סגירת הגיליון.

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו