חוק החרם, או בשמו המלא "חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם", מאפשר הטלת סנקציות על מי שקורא לחרם כלכלי, תרבותי או אקדמי על אדם או על מוסד הנמצא באזור בשליטתה של המדינה "רק מחמת זיקתו למדינת ישראל".
על פי החוק, חלק מהסנקציות הכלכליות שרשאי שר האוצר להפעיל הן לקבוע כי הגוף המחרים והקורא לחרם לא ייחשב עוד כמוסד ציבורי, מה שלא יאפשר זיכוי מס לתורמים לו. סנקציות נוספות קובעות כי הארגון לא יוכל לקבל כספים מהמועצה להסדר ההימורים בספורט, ולא יהיה זכאי לתמיכות לפי סעיף התקציב ולקבלת הטבות לפי חוק עידוד השקעות הון וחוק עידוד מחקר ופיתוח בתעשייה. עוד נקבע כי אם בעקבות הקריאה לחרם הפרה חברה חוזה עם גורם או אדם בישראל, אפשר יהיה לתבוע את העובר על החוק כאחראי ישיר לנזקים. החוק מוסיף ומפרט כי כל מי שמפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם מקיים עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין יחולו עליו. בהמשך נכתב כי "מצא בית המשפט כי נעשתה עוולה לפי חוק זה בזדון, רשאי הוא לחייב את עושה העוולה בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק. בבואו לקבוע את גובה הפיצויים יתחשב בית המשפט, בין השאר, בנסיבות ביצוע העוולה, בחומרתה ובהיקפה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו