משחקי הווידאו בימינו נהיים יותר ויותר מסובכים. קהל הגיימרים מואס מהר מאוד במשחקים, שלעיתים נראה שחוזרים על עצמם בגרסאות שונות. השחקנים, שחלקם נולדו בדור שבו כבר כתינוקות היו להם אייפונים ושלטי פלייסטיישן ביד, מחפשים משהו שונה, ריגוש מיוחד. אבל כשכל החברות רק הולכות ומסבכות את השחקן ומעמיסות אפשרויות על גבי אפשרויות ומשחקים של עולמות פתוחים ללא סוף אופציות למשחק, לחלק מהשחקנים, בעיקר לאלו מהדור הישן של הגיימרים, לפעמים פשוט מתחשק לשחק במשחק פשוט יותר. לחזור למה שהיה פעם, בלי מחשבה מעמיקה, ופשוט - אין דרך נחמדה יותר להגיד את זה - לפרק את היריב במכות.
קיצור תולדות המכות
ז'אנר משחקי המכות פרח בסוף שנות ה־80 ובמהלך שנות ה־90 והיה העורק הראשי של ליבת משחקי הקונסולה ומכונות המשחק. שלושה משחקים בלטו במיוחד: "Mortal Kombat", "Street Fighter", וההצלחה של חברת נאמקו (לימים באנדיי-נאמקו), סדרת משחקי "Tekken", "אגרוף הברזל" ביפנית.
פספוס גדול, tekken 7
כעת ב־2017, הסדרה חוזרת עם הפרק החדש, "Tekken 7". המשחק, שקיים בגרסאות היפניות והקוריאניות כבר משנת 2015, מגיע רק עכשיו לפלייסטיישן 4. "Tekken 7", שאוהדיו המושבעים (ואני ביניהם) חיכו לו זמן רב ובכיליון עיניים, מגיע כשנה לאחר שהסדרות המתחרות יצאו עם "Mortal Kombat XL" ו"Street Fighter V". אך נראה שלמרות מגוון האפשרויות, הממשק והגרפיקה החזקים, שלל התלבושות והבאת הסיפורים המלאים מאחורי הדמויות האהובות - יש כאן פספוס גדול, אפילו גדול מאוד.
הטוב, הרע והנורא
ב"Tekken 7" יש 39 דמויות שאפשר לשחק עימן. 8 מהדמויות במשחק מופיעות לראשונה אי פעם בסדרה, וגולת הכותרת היא שתי דמויות ממשחקי מכות אחרים: אקומה מ"Street Fighter", והבוס גיס האוורד מ"Fatal Fury". נוסף עליהם אפשר לראות למשל את דמותו של שאחין, תושב ערב הסעודית העוטה כאפייה.
הבשורות הטובות: יש אפשרות למשחק ב־VR (מציאות מדומה), מגוון אפשרויות למשחק אונליין, מגוון גדול מאוד של תלבושות לדמויות, כמה דמויות חדשות, אפשר לבחור להאזין למוזיקה ולסאונד אפקטס של כל המשחקים הקודמים בסדרה, והכי חשוב - הסאגה עקובת הדם של משפחת מישימה מגיעה סוף סוף לסיומה אחרי שבעה משחקים.
שום חידוש משמעותי, tekken 7
הבשורות הרעות: לצערנו יש הרבה כאלה. משחק בסדר גודל כזה חייב לעשות "וואו" ואת זה אין ב"Tekken 7" כלל. המשחק מזכיר מאוד את המשחקים הקודמים בסדרה ולא מחדש כמעט כלום. בשביל כמה תלבושות, זירות חדשות ודמויות נוספות ומעט מהלכים חדשים - אין סיבה להתרגש. למרות מבחר הדמויות המוצע, דמות מפתח כמו Lei, שהביא עימו סגנון לחימה מרתק, לא מופיעה במשחק, דבר שיאכזב שחקנים ותיקים.
על אף השימוש במנוע ה־Unreal לראשונה, ואף הגרפיקה של המשחק עצמו בהחלט נראית טוב, הסרטונים המלווים את מצב ה"סיפור" מאוד לא מושקעים וחלקם אפילו נראים די עלובים - ממש לא עומד בסטנדרטים של 2017.
סוף הסיפור
הנקודה החלשה ביותר של המשחק היא צורת ההעברה של מצב הסיפור. כאשר מדובר בסדרת משחקים בעלת היסטוריה וקהל מעריצים שעוקב אחריה כבר יותר מ־20 שנה, מצב הסיפור חשוב מאין כמוהו. הבחירה המוזרה בכתב אנונימי למספר הסיפור, השימוש בתמונות דו־ממד שטוחות ולא מעניינות המוצגות תוך כדי העברתו, חוסר היכולת לבחור באיזו דמות משחקים בסיפור הראשי והבחירה ההזויה שחלק מהדמויות דוברות אנגלית בעוד הדמויות העונות להן מדברות יפנית - לא רק גורמים להרגשה של בלבול, אלא ממש להרגשה של זלזול בקהל המעריצים. כאילו שחררו משחק לא מוכן לשוק.
זה הכל בסיפור, tekken 7
מעבר לכך, אין אפשרות למצבי משחק כמו Team Battle, שהיה קיים בהתקנים קודמים של המשחק ובו היה אפשר לבצע כמה קרבות מול יריב ברצף, מצב VS כולל רק קרב בודד, ובמצב סיפור הסרטונים המתערבים בין הקרבות יוצרים חוסר המשכיות שמוציא את החשק לשחק.
בשורה התחתונה: גם כאשר השחקן מחפש "משחק פשוט" - יש גבול לפשטות שאפשר להציג בשנת 2017. שוק המשחקים רווי, בהשוואה למשחק כמו "Mortal Kombat XL", שיצא יותר משנה לפני "Tekken 7", והביא את הז'אנר לסטנדרט חדש (גרפיקה מעולה, מצב סיפור סופר־מרשים ואינטראקטיבי, תקריבים מטורפים בזמן ביצוע מהלכים מיוחדים של הדמויות ושלל מצבים נוספים למשחק), "Tekken 7" הוא אכזבה גדולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו