לניסוי המפתיע שערכה צפון קוריאה בפצצה גדולה, המכונה בפי העם "פצצת מימן", יש משמעות החורגת מהעובדה שעתה יש בידי מדינה זו יכולת לגרום להרס ולהרג גדולים עשרת מונים מאשר קודם לכן. מרכיב לא פחות חשוב בשינוי של המצב ברמה הבינלאומית הוצג בשבוע שעבר, עת שיגרה צפון קוריאה טיל היכול להגיע לחלקים נרחבים מארה"ב - ולא רק לשכנותיה, דרום קוריאה ויפן. צירוף שתי ההצלחות הללו אומר שיש עתה חברה חדשה במועדון של "הגדולים" - מדינה ענייה וקטנה, המאיימת באופן ישיר ובוטה על ארה"ב.
השאלה היא מה תעשה המעצמה המאוימת. למצב הסבוך אחראים הממשלים הקודמים, שכשלו בבלימת צפון קוריאה מפני שחששו מהפעלת כוח וחשבו שאפשר להגיע להסכמים עם המשטר שם. במצב הנוכחי, ייתכן שעדיין יש לאמריקנים חלון צר שבו עוד אפשר לפעול, מכיוון שלא ברור אם הצפון־קוריאנים הצליחו לבנות מתקן גרעיני שנכנס בטילים ארוכי הטווח. ברור שגם אם עדיין לא עשו זאת, החלון הזה צר מאוד בזמן - והעול מוטל כולו על כתפי הנשיא, שנקלע לפינה: לפעול עכשיו, ממש עכשיו - או לעולם לא. אין ספק שזו החלטה קשה ביותר, בעיקר כשתמונת היכולת הצפון־קוריאנית לא ברורה.
לפי פרסומים זרים, לפני 10 שנים עמדה מדינת ישראל בפני בעיה מאותו תחום. ראש הממשלה אהוד אולמרט החליט אז להרוס את הכור הגרעיני בסוריה, שנבנה על פי מודל צפון־קוריאני. מה היה עושה השליט בדמשק לו היתה לו היום מטרייה גרעינית? ברור, למשל, שאיש לא היה יכול למנוע ממנו להשתמש בנשק הכימי שצברה סוריה, וסורים רבים נוספים היו משלמים בחייהם - כי אין דרך לאיים על שליט שיש לו פצצה גרעינית.
התסריט ההשוואתי הזה, בין אי התגובה - שאפשרה לצפון קוריאה להשיג נשק גרעיני בעוצמה אדירה, היכול להגיע לארה"ב - לבין מניעת היכולת של גרעין צבאי מאסד, צריך להיות נר לרגלי כל מי שעיניו בראשו ביחס לאיראן. איראן מנסה לחקות את צפון קוריאה, וההסכם עם ארה"ב וה־P5 כמוהו כהסכמים שעליהם חתמה צפון קוריאה.
ובכל זאת, יש שלושה הבדלים חשובים בין שני המקרים הללו: בגלל חששה של דרום קוריאה מתגובתה האלימה של שכנתה הצפונית, היא נגד כל פעולה צבאית נגדה; מה שאין כן שכנותיה של איראן - נהפוך הוא. לצד זאת, איראן מדינה גדולה ומפותחת הרבה יותר מצפון קוריאה, ולכן גם יכולת השיקום שלה גבוהה יותר, וכדי למנוע ממנה לשוב לסורה יהיה צריך מאמץ גדול יותר מאשר כלפי צפון קוריאה. ההבדל השלישי הוא בכך ששכנתה של צפון קוריאה היא סין, ואי אפשר לפעול במרחב בלי להביא בחשבון את תגובתה. לאיראן אין שכנה שכזו, ולכן יש יותר חופש לפעול נגדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו