מרוצי החימוש המתנהלים במקביל באיראן ובצפון קוריאה העלו מן האוב מושגים שהיה נדמה כי התפוגגו אי שם בתחילת שנות ה-90 עם סיום המלחמה הקרה. הניסוי האחרון של צפון קוריאה השיב את החימוש בפצצות מימן לכותרות, אך סביר להניח שרוב קוראי הידיעות אינם מודעים לשאלה שרבים חוששים לשאול: מה ההבדל בין פצצת מימן לפצצת אטום מלבד הנזק העצום ששתיהן גורמות?
אז ככה,
פצצת האטום מנצלת את האנרגיה בגרעין של האטום: הביקוע הגרעיני או פירוק הגרעין הכבד לגרעינים קלים יותר יוצרים כוח הרס עצום. הפצצה מכילה קרינה חזקה מאוד שפוגעת בכל מה שנמצא ברדיוס של כמה קילומטרים.
בפצצת מימן מתבצע היתוך גרעיני, דהיינו מיזוג לגרעינים כבדים יתר. בהיתוך גרעיני מתחברים שני גרעינים קלים לגרעין אחד כבד יותר, וגם כאן, התהליך מלווה בשחרור אדיר של אנרגיה (חום והדף) בעוצמה גדולה פי 100 מפצצת אטום. כדי שיתבצע היתוך צריך לחצי טמפרטורה גבוהים, כמו אלה הנוצרים בכוכבים כמו השמש שלנו. בפצצת מימן הטמפרטורות הגבוהות נוצרות מפיצוץ פצצת ביקוע ראשוני שגורם לפיצוץ. הליך זה גם מכונה "תהליך תרמו-גרעיני".
יש לציין כי השם "פצצת אטום" איננו מדויק, והמונח הנכון הוא "פצצת ביקוע-גרעיני". ביקוע גרעיני הוא תהליך שבו גרעין כבד של אטום מתבקע לכמה גרעינים קלים יותר, ותוך כדי כך יוצר הרבה חום והדף. כך למשל מתרחש בעת ביקוע של אורניום למשל: כשניוטרון פוגע בגרעין של אורניום-235 (איזוטופ אורניום המכיל 235 נוקלאונים) הוא מתחבר אליו, ויוצר גרעין מסוג חדש ולא יציב. הגרעין הזה מתפרק מיד, ובזמן ההתפרקות משחרר הרבה אנרגיה וניוטרונים. אם יש בסביבה מספיק אורניום 235 ("מסה קריטית") הניוטרונים פוגעים בגרעינים נוספים, שמתפרקים ומשחררים עוד אנרגיה ועוד ניוטרונים, וכך הלאה. תהליך זה נקרא "תגובת שרשרת".
פצצת האטום הראשונה שהוטלה ב-1945 על הירושימה ונקראה"ילד קטן", הכילה חומר נפץ רגיל. כלומר, הדף מסה אחת של אורניום אל עבר מסה אחרת. המסה הקריטית שנוצרה הופצצה בניוטרונים. רק אחוז וחצי מהאורניום שבה הספיק לעבור ביקוע, אבל אותו אחוז וחצי הספיק כדי לחולל פיצוץ בעוצמה של יותר מ-13 קילוטון (כלומר בעצמה השווה לפיצוץ של 13 טונות של TNT) ולהרוג כ-75 אלף בני אדם. בפצצה "איש שמן" שהוטלה כעבור שלושה ימים על העיר נגסקי, השתמשו במנגנון יעיל יותר של חומר נפץ רגיל סביב ליבה של פלוטוניום. הביקוע הגרעיני חולל פיצוץ בעוצמה של כ-23 קילוטון, אבל פני השטח ההרריים של נגסקי גרמה לכך שנהרגו "רק" כ-40 בני אדם. יפן נכנעה, וזו הייתה הפעם האחרונה שבה נעשה שימוש בפצצה גרעינית במלחמה.
החזקה ביותר בעולם. "פצצת הצאר" // צילום: gettyimages
פצצת המימן החזקה ביותר – וכפועל יוצא החימוש העצמתי ביותר הקיים על פני האדמה, הוטלה על ידי רוסיה בשנת 1961. הפצצה, שכונתה "פצצת הצאר", הוטלה בשיאה של המלחמה הקרה באזור נוביה זמליה, ארכיפלג הסמוך לקוטב הצפוני. הפצצה הייתה בעלת עוצמה של 57 מגה טון, פי אלף יותר חזקה מזו שהוטלה על הירושימה. 7 שנים קודם לכן, הטילה ארה"ב את ה"קסטל בראבו" בארכיפלג ביקיני שבאוקיינוס השקט. הפצצה הייתה בעלת עצמה של 15 מגה טון. הזיהום הרדיואקטיבי הרב שנפלט כתוצאה מהפעלת הפצצה הובילה את ארה"ב להפסקת ניסויים בפצצות מימן בעקבות גינוי בינלאומי.
הזיהום הרדיואקטיבי הוביל להחלטה להפסיק את הניסויים בפצצות מימן. פטריית עשן מעל האי ביקיני // צילום: אי.פי
