מחכים לו שיחזור

התפטרותו של ליאור לוטן, המתאם לענייני שבויים ונעדרים במשרד ראש הממשלה, תפסה את איילת, חמי וצור גולדין בהפתעה מוחלטת. בשלוש השנים האחרונות היה לוטן העוגן שלהם, חבל הצלה חמקמק ובלתי נראה שמקשר בינם לבין אחיהם, סגן הדר ז"ל, שנהרג ונחטף במהלך מבצע צוק איתן.

בהודעתו הדרמטית ביקש לוטן לסיים את התפקיד שמילא בהתנדבות, על רקע המבוי הסתום שאליו נקלעו המגעים עם חמאס וההערכה כי לא יצליח להגיע לפריצת דרך משמעותית, בשל המרחב המצומצם שנתן לו הדרג המדיני. עד למציאת מחליף קבוע ימלא את התפקיד תא"ל אליעזר טולדנו, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. 

"ליאור הוא אלוף במשא ומתן, אבל קיצצו לו את הכנפיים ולא נתנו לו גיבוי", אומר בכאב צור, אחיו התאום של הדר. "כשאדם כמוהו - מי שחטף את המחבל הלבנוני מוסטפא דיראני, שחיסל את המחבל שהרג את נחשון וקסמן, שלקח חלק בשחרור חטופי הר דב - מחליט לפרוש, זה מאושש את החששות שלנו. הדר לא מעניין את ההנהגה במדינת ישראל".

לוטן אמר לכם שהצרו את צעדיו?

"לא בצורה ישירה, אבל הרגשנו את זה בתסכול שלו. בכל פעם שהוא הניח תוכנית על השולחן, היא לא יצאה אל הפועל".

איך התרשמתם ממנו כאדם?

"הוא איש הגון ואמין, גיבור ולוחם, שדיבר אלינו כאל משפחה ולא כאל אויבי העם, כפי שמתייחסים אלינו ראש הממשלה והשרים. שמנו בו את מבטחנו, והוא לא אכזב. הוא רצה להקשות את התנאים לאסירים הביטחוניים ולעצור סיוע לגדה כדי שיהיה לו קלף מול חמאס, אבל כל מהלך שלו טורפד מלמעלה".

תשמרו איתו על קשר?

"החיבור בינינו היה מקצועי. הוא לא היה בא לאירועים משפחתיים שלנו, אבל הקפיד לבוא לכל אזכרה. שלחתי לו סמס ואיחלתי לו בהצלחה. נותרנו בודדים במערכה". 

את תחושת הנטישה תרגמה משפחת גולדין לעתירה לבג"ץ, שתוגש בקרוב נגד ראש הממשלה ושר הביטחון. המשפחה דורשת לקיים את החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני, שלפיה אין להשיב למשפחות מחבלים את גופות בניהן, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהן כקלפי מיקוח לשחרור הדר גולדין ואורון שאול. 

בראיון משותף וכואב מדברים שלושת האחים על הדר הפרטי שלהם, על המאבקים להשאיר אותו במודעות ועל משבר האמון עם הממשלה. לצד ההצהרות הנחושות נחשף גם השבר העמוק שיצרה הפרשה בנפשם. איילת מרשה לעצמה לבכות כשהיא לבד במכונית, חמי מצא את ייעודו בסיוע לילדים עם מוגבלויות, וצור שוקל להוציא ספר שבו אסופת מכתבים שכתב לאחיו במהלך השנים. "אנחנו משפחה שבויה, ורק אחר כך משפחה שכולה", מבהירה איילת. "עד שהדר לא יחזור, לא נוכל באמת להתקדם בחיינו. עבורנו מבצע צוק איתן לא הסתיים".

•   •   •

השיחה איתם, שמתקיימת בביתו של חמי בירושלים, היא סוג של רכבת הרים. היא נעה בין בכי להצהרות תקיפות, בין כאב עצום לזעם עמוק, בין ייאוש לתקווה. איילת וחמי דומים מאוד להדר. דווקא האח התאום צור דומה יותר לאמו. שלושתם רהוטים, ומדברים בהרמוניה מוחלטת.

איילת (38) היא מורת דרך במקצועה ועובדת כמנהלת מחלקת תוכניות חינוכיות ליהודים מחו"ל בארגון השומר החדש. נשואה לאייל קאופמן, מנהל מכירות בחברת רכב, ואם לארבעה - יוגב בן ה־20, חושן בת ה־18, נוגה בת ה־6 ומתן בן ה־4. הם מתגוררים במושב נטור ברמת הגולן. 

חמי (34) הוא עורך דין ומשמש היועץ המשפטי של עמותת "קשר", המעניקה סיוע למשפחות עם ילדים עם מוגבלויות. נשוי לעמנואל, דוקטורנטית לחקר השואה. כחצי שנה לאחר חטיפת אחיו נולד בנם, שלו־הדר בן השנתיים וחצי.

צור (26) בא לראיון בחולצת טריקו לבנה של הדר, שעליה מתנוססות המילים "צוות גולדין". מאז שהשתחרר מצה"ל לפני שנתיים, הוא מתגורר בגפו בדירה שכורה בירושלים ולומד לתואר ראשון במשפטים ובהיסטוריה באוניברסיטה העברית. 

ילדי משפחת גולדין גדלו בבית ציוני־דתי ופלורליסטי להורים שעושים חיל בעולם האקדמי. שמחה (62) הוא פרופסור להיסטוריה וראש המרכז לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. לאה (62) היא דוקטור בהנדסת תוכנה ומערכות, מרצה בכירה במכללת אפקה להנדסה ויועצת פרטית לחברות הייטק, לגופי תקשורת ולתעשייה הביטחונית.

כילד בלט הדר בכישורי הציור שלו והפליא, כמו צור, בנגינה בפסנתר. למרות היכולות האמנותיות, בחרו התאומים ללמוד בתיכון המדעי־טכנולוגי כפר בתיה ברעננה. בסיום לימודיהם, ב־2010, החלו ללמוד במכינה הקדם־צבאית בעלי, ובאוגוסט 2011 נפרדו דרכיהם לראשונה. צור התגייס למגלן, הדר פנה לסיירת גבעתי. במארס 2013 הם יצאו יחד לקורס קצינים בבה"ד 1, שאותו סיים הדר כמצטיין פלוגתי. בסוף אותה שנה, לאחר ההשלמה החילית, חזרו ליחידותיהם כמפקדי צוותים.

עבור כל אחד מהאחים סימל הדר משהו אחר. צור אוהב להיזכר בתעלולים המשותפים. "כשהיינו בני שנתיים, גררנו ביחד את הספות של הסלון, השולחן והעציצים, והעברנו הכל למטבח", הוא מחייך את חיוכו הכובש. "עד היום אין לי מושג למה עשינו את זה, וגם לא איך.

"בתיכון נהגנו לטפס לתוך התקרה, בין לוחות הרביץ לקורות העץ, ולשלשל משם דגים קשורים לחוטים כדי להבהיל את המורים. פעם הדר הביא יונה והפריח אותה באמצע השיעור". 

חמי: "עבורי הם תמיד היו צור והדר, המתנה שלי ושל איילת. כשאמא היתה בהיריון איתם הייתי בן 7. היא אמרה שממתינה לנו הפתעה, ושלחה אותנו לחפש ברחבי הבית. רק אחרי דקות ארוכות בישרה לנו על התאומים. אני ואיילת רצינו לקרוא להם נשר ונץ.

"עם הדר הכל היה אפשרי. לפני 12 שנים שקלנו להעלות מופע זמר לרגל יום ההולדת ה־50 של ההורים. צור, איילת ואני היינו סקפטיים, אבל הדר מייד אמר שלא חשוב מה נעשה, הם יהיו מאושרים. חבשנו פאות אפרו צבעוניות ורקדנו מולם לצלילי השיר 'סאני' של להקת בוני אם. זו היתה אחת ההופעות המצחיקות והמביכות שלנו, אבל הדר צדק. הם צחקו בלי הפסקה".

איילת לא מסוגלת לדבר על אחיה בלשון עבר. "הדר הוא דגם משודרג ומשופר שלי, והחיבור בינינו הוא מהותי. שנינו מאוד אופטימיים וחיוביים, וצור וחמי יותר ריאליסטיים. אני הייתי האחות הבכירה הקלאסית, הוא התייעץ איתי גם סביב מערכת היחסים עם עדנה, ארוסתו. כשהחליט להציע לה נישואים, ב־1 ביולי 2014, הוא התקשר אלי ואמר שאני הראשונה שהוא מצלצל אליה, אחרי צור, אבא ואמא. צחקתי. חשוב לו שכולם יהיו מרוצים".

•   •   •

עם פרוץ מבצע צוק איתן ירדו התאומים לשטחי הכינוס ליד עזה. צור חבר לגדוד 101 של הצנחנים ועסק בחילוץ נפגעים בגזרת רפיח. הדר הצטרף לצוותו של מפקד סיירת גבעתי, רס"ן בניה שראל, שעסק בחשיפת מנהרות. 

"כל בוקר קמתי לשמות של חללים והלב שלי נפל", זולגות הדמעות מעיניו של חמי. "ידעתי אילו תוצאות טרגיות יכולות לקרות במלחמה, אבל התאומים התגייסו מתוך תחושת שליחות. לא יכולתי לדמיין מצב שבו אחד מהם יהפוך להרוג האחרון של צוק איתן, שייחטף או שלא יחזירו אותו אחרי שלוש שנים. בדמו, הדר מצא את המנהרה האחרונה".

איילת: "שלא כהרגלי, הייתי היסטרית. כל הזמן פחדתי שמשהו רע יקרה להם. בעלי גויס בצו 8, אבל לגביהם היו לי תחושות קשות".

צור: "בשבילי הוא היה בלתי מנוצח. לרגע לא חשבתי שיקרה לו משהו. לא דיברנו שלושה שבועות, אבל היתה לנו דרך להודיע אחד לשני שהכל בסדר. כשעלינו ברשת הקשר, השתמשנו במילות קוד שלנו. אני הייתי סלע והוא היה אתרוג, וזרקנו את השמות האלה סתם באמצע משפטים כדי שהשני יידע שהכל בסדר. המפקדים התעצבנו, אבל לא היה לנו אכפת".

מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?

"ב־31 ביולי בערב, כמה שעות לפני שנחטף. שנינו יצאנו לרענון, אבל אני הייתי בפארק אשכול והוא בשדי אברהם. זו היתה השיחה הראשונה בינינו מאז הלחימה. הדר התקשר ואמר שהוא גאה בי ושמח שאנחנו מגינים על המשפחות בעוטף עזה ועל ההורים שלנו. אחר כך דיבר על החתונה עם עדנה, שהיתה אמורה להתקיים כעבור שלושה שבועות. בסוף השיחה אמרתי לו: 'תחזיק מעמד, עוד מעט ניפגש בצד השני'. היום יש למילים האלו משמעות מצמררת".

הדר במדים. "הכי חשוב לי שהוא נלחם עד טיפת דמו האחרונה והלך מאיתנו כאדם שלם", אומר חמי

אחרי צור התקשר הדר לאיילת. השעה היתה 03:00 לפנות בוקר.

"לצערי אני לא זוכרת הרבה מהשיחה, כי הוא העיר אותי מהשינה. שמעתי רק שאמר שלמחרת יש הפסקת אש, ושהוא חוזר הביתה. אני עדיין מחכה שיחזור".

חמי: "הפעם האחרונה שדיברתי עם הדר היתה שלושה שבועות לפני שנחטף, במסיבת האירוסים ביישוב גני טל. הוא בחר משפט משיר השירים, 'שינייך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה, שכולם מתאימות ושָכּוּלה אין בהם', ורצה לקשר אותו לאהבתו לעדנה. ככל שדיבר מול המשפחות, ככה הסתבך בהסבר. בסוף הוא יצא מזה כשקישר בין שיניים לחיוך.

"במהלך צוק איתן הוא התכתב איתי פעם או פעמיים בווטסאפ ושלח לי את האיור של הזמנת החתונה שלו".

•   •   •

1 באוגוסט 2014 כונה יום שישי השחור. בשעה 08:00 בבוקר, כשהפסקת האש המתוכננת נכנסה לתוקפה, התמקם ברפיח כוח של סיירת גבעתי, בפיקודו של בניה שראל, כדי לבחון פיר של מנהרה. לקראת השעה 09:30 דיווח תצפיתן על דמות חשודה במבנה סמוך. שראל, הדר והקשר, סמ"ר ליאל גדעוני, התקדמו לעבר המבנה. כשנכנסו, יצאו מתוך פיר חבוי כמה מחבלים ותקפו אותם.

למשמע היריות מיהר למבנה סגן מפקד הסיירת, סגן איתן פונד. על הקרקע היו שרועים ללא רוח חיים שראל וגדעוני. פונד ושלושה חיילים נוספים נכנסו למנהרה הצרה, ואיתרו בה פריטים שונים של הדר.

את ההודעה על חייל שנחטף שמע צור ברשת הקשר. הוא פיקד על סיור כמה מאות מטרים מהמקום, והתקדם לאזור עם צוות חילוץ, בלי לדעת שמדובר באחיו.

"התחלתי בתנועה, אבל המפקדים ביקשו שאלך להביא מכשיר לאיתור מנהרות. חזרתי לנקודת הכינוס ליד גבול רפיח, ושם התבקשתי להפקיד את הנשק. זה היה מוזר, אבל חשבתי שמנקים אותו עבורי.

"אחר כך שלחו אותי מקצין לקצין בכל מיני תואנות, כדי להרחיק אותי מהגזרה. אחד הקצינים שם לב שאני מתעצבן ולקח אותי הצידה. הוא אמר, 'קרה משהו עם הדר', והלב שלי נפל. שאלתי אם הוא החטוף, והקצין ענה שכן. מייד הבנתי למה לקחו ממני את הנשק.

"התקשרתי לאמא, והיא כבר ידעה. הקול שלה נשמע לי חלול וריק, כמו אדם בלי רוח חיים.

"ברכב שלקח אותי הביתה הרדיו היה פתוח, והשמיעו שם שירי מלחמה וזיכרון, כמו 'אצלנו בגן' של שי־לי עטרי. מאז אני לא מסוגל לשמוע אותם".

חמי רקד באותם ימים בלהקת המחול של רינה שיינפלד. ברגעים שבהם נחטף אחיו הוא היה בחזרות למופע שנקרא "אל תלכי עכשיו". כשסיים, בשעה 10:30, קיבל שיחה מאשתו עמנואל, שהמתינה בבית הוריו. "היא אמרה 'בוא עכשיו', וזהו", קולו רועד. "היה ברור לי שאחד התאומים נפצע או נהרג.

"כשנכנסתי הביתה, אמא צעקה 'הוא נחטף, הוא נחטף'. נזכרתי בבן משפחה שלנו, איציק יהב, שהיה נווט קרב ביום כיפור ונחטף על ידי הסורים. כולם היו בטוחים שהוא מת וישבו עליו שבעה. רק אחרי שמונה חודשים פורסמה תמונה שלו בעיתון צרפתי, וכך ידעו שהוא בחיים".

גם אל איילת הגיעה ההודעה באיחור. היא השתתפה במסיבת סוף הקיץ במושב, והטלפון הנייד שלה היה כבוי. רק ב־11:00 תפס אביה את בעלה, אייל. "כמו בסרטים, רגע אחד את הכי שמחה, ושנייה אחרי זה חוטפת מכה. אייל אמר רק שהדר חטוף או מת. צעקתי עליו שיגיד עוד מילים, כי זה לא מספיק מידע. דמיינתי את הדר זרוק באיזה חדר ועובר עינויים, וזאת היתה מחשבה קשה מנשוא".

למחרת בערב החליט הרב הצבאי הראשי דאז, תא"ל רפי פרץ, להכריז על הדר כעל חלל. את ההלוויה שנערכה בבית העלמין הצבאי בכפר סבא מכנה צור "סמלית", מאחר שבארון נטמנו הפריטים שנאספו בשטח.

אתם חושבים מה עבר עליו ברגעיו האחרונים? 

צור: "ברור לי שבניה, ליאל והדר עשו הכל כדי למנוע חטיפה אחד של השני. אני מאמין שבשניות האחרונות הוא חשב על עדנה, על המשפחה, ואיך המוות שלו ישפיע עלינו. מטרידה אותי השאלה אם כאב לו". 

חמי: "הכי חשוב לי שהדר נלחם עד טיפת דמו האחרונה והלך מאיתנו כאדם שלם".

הדר גולדין (מימין), האח צור וההורים לאה ושמחה בבה״ד 1

הדמעות שוב שוטפות את עיניה הגדולות של איילת. "ההתעסקות עם זה כואבת לי פיזית. אני לא רוצה לחשוב על האפשרות שהוא סבל. ראיתי את התמונות, ואני יודעת בדיוק איך חטפו אותו. גם אמא שלי ראתה צילומים שמראים את סימני הגרירה של הדר. עם זה אנחנו צריכים לחיות". 

עברה בכם המחשבה שאולי הוא בכל זאת לא מת?

צור: "אנחנו ריאליים, ברור לנו שהדר לא חי. הוא נורה ונחטף בשלמותו על ידי חמאס". 

איילת: "לפחות היתה לנו הלוויה. אמנם לא לגוף, אבל לנשמה שלו". 

חמי: "המחשבה שהדר לא היה זוכה לקבורה קשה לי בתור יהודי, גם אם קברנו חלק קטן מאוד ממנו. כשראיתי את עשרות האלפים שבאו לתת לו כבוד, הרגשתי שבמותו הוא הביא אחדות. חייתי באשליה שנקיים במהרה קבורה כהלכה, אבל זה לא קרה".

איך התמודדתם עם הידיעות שחמאס פרסם בעבר, שלפיהן הדר ואורון בחיים?

איילת: "זאת התעללות, אבל אנחנו חושבים בצורה רציונלית. הדו"חות הפתולוגיים של צה"ל מבהירים שהדר אינו בין החיים". 

חמי: "המניפולציות האלה לא עובדות עלי. הדר לא פה, ואנחנו רוצים שיביאו אותו לכאן בדרך נכונה וראויה". 

אמנם עבר די זמן וזה נהיה הרחק מכאן, כל כך ניסיתי לתאר ולא הצלחתי לבטא, את מה שאני מרגיש וכמה שאני צריך, להיות שם לדבר איתךָ כשאין איש בסביבה. לֵך איתי בפסיעותיי ובנעשה בשתי ידיי, עשה שמשהו בך יהיה גם בי. בכל קצה, לכל פינה, כל הדרך ובחזרה, קח את ידי והזכר לי מי אני".

(מתוך השיר "לךְ איתי", שכתב צור להדר בספטמבר 2014) 

•   •   •

שלא כאיילת וחמי, צור שומר על איפוק מפתיע. רק עיניו התכולות מסגירות עצב תהומי. שירו היחיד מלמד על נפשו הדווּיה, על געגועיו, ועל התחושה שמאז נפילת אחיו התאום, גופו אינו שלם. כולם משקיעים מאמצים כדי להמשיך בחייהם, אבל השמחות המשפחתיות וחגי ישראל קשים מנשוא. 

"ראש השנה בפתח, וזאת תקופה שבה החוסר של הדר נוכח מתמיד", אומרת איילת בקול שבור. "הוא וצור ישבו תמיד כשאמא שלי באמצע, ועכשיו נמצא לידה רק אחד מהם.

"הדר חיפש את הטוב בכל אחד, ואני מאמינה שהוא היה רוצה שנמשיך לחייך. מייד לאחר שנחטף התלבטתי איך לציין את ימי ההולדת של הילדים, ובסוף לא שיניתי כלום. חשוב לי שבבית שלי יהיו חיים רגילים, ואני עובדת על זה קשה.

"הדר נמצא איתי כל היום במחשבות, גם כשאני משכיבה את הילדים לישון. רק בנסיעות, כשאני שומעת מוזיקה שקטה, אני נותנת לכאב לפרוץ ממני. כבר שלוש שנים יש לי בראש את הקול המיוחד שלו אומר 'אחותי', בכל פעם שהתקשר. מעולם לא 'איילת' או 'הלו'". 

צור: "הדר נמצא איתי כל היום, לא זוכר רגע שאני בלעדיו. החגים הם בשבילי זמן של חשבון נפש, של תהייה אם עשינו את כל הבחירות הנכונות כדי להחזיר אותו.

"אחרי כל סעודה נהגנו, הדר ואני, להעלות לאחיינים שלנו הצגות, עם תחפושות. היום אני לא מסוגל לעשות את זה. איילת החליפה אותנו. אני חושב שאם הוא היה כאן, היינו מפעילים גם את הילדים שלו, שבטח היו חמודים ומתולתלים כמו עדנה".

חמי: "חסרים לי הציורים שלו, שקשורים במפגשים המשפחתיים. הם היו יותר טובים מצילומים. בקווים שלו הכל היה שמח וטוב. עכשיו אין מי שייפה לנו את המציאות. לנו נשאר לשנות אותה עבורו". 

איך אתם מציינים את יום ההולדת של הדר ב־18 בפברואר, שהוא גם יום ההולדת של צור? 

איילת: "אני וחמי צמודים לצור. אנחנו לוקחים יום חופש והולכים איתו לסרט ולמסעדה, שלא יהיה לבד".

צור: "לא היה לנו דפוס קבוע לחגיגות, למעט מכתבים אישיים שכתבנו אחד לשני. ביום ההולדת האחרון, חצי שנה לפני המבצע, כתבתי לו כמה אני גאה בדרך הצבאית שבחרנו. הוא לא ענה לי במכתב אלא במתנה מיוחדת. הייתי במוצב בצפון, והוא בא עם המון חטיפים ביד ועם עדנה. שם ראיתי אותה בפעם הראשונה". 

אתה עדיין כותב לו?

"רק ביום הזיכרון, כדי לחזק את עצמי. הדר אמר שזה יום שאסור להתייאש בו, כי החיילים מתו כדי שהאזרחים יחיו. במכתבים אני מספר לו מה עובר עלי, מה התחדש בחיים שלי, וכמה הוא חסר.

"אני מתבגר, והוא לא. אני מקבל החלטות בחיים, והוא לא שם לייעץ לי. אני מכיר חברים חדשים באוניברסיטה, והוא לא איתי כדי להכיר אותם". 

אתם חולמים עליו לפעמים?

חמי: "פעם אחת לפני שנה וחצי. בחלום הדר מחבק אותי ועוטף אותי בידיו, בדיוק כמו שעשה כשחזרתי בפעם הראשונה מהטירונות באוגוסט 2001".

צור: "בשנתיים הראשונות חלמתי על הקרב ברפיח, איך אני מגיע ומחלץ אותו מהמנהרה בחיים. בשנה האחרונה זה חלום אחר. שנינו יושבים ליד הנחל בקיימברידג', אנגליה, שם היינו בשבתון של אבא לפני עשור, ואני מדבר על מה שעובר עלי, והדר מרגיע ומחבק".

•   •   •

בעקבות חטיפתו של הדר ויתר צור על חלומם המשותף להישאר בצבא ולשרת לפחות כמ"פים. הוא השתחרר בקיץ 2015, עם סיום תפקידו כסמ"פ במגלן. "לא יצאתי לטיול ולא עשיתי מסיבת שחרור. גם הלימודים באוניברסיטה לא נראים כמו שרציתי. אני לא נמצא בכל השיעורים או המבחנים, כי הרבה פעמים צריך להרצות או להיפגש עם גורמים דיפלומטיים בחו"ל. גם עבודה היא מחוץ לתחום בשבילי, כי אין לי אפשרות להתחייב לשעות קבועות. אני מתפרנס מכתיבת מצגות או עבודות סטודנטים".

חמי: "אצל איילת ואצלי מתבטא החוסר במקום העבודה. היא בשומר החדש, ארגון שדוגל בעבודה חקלאית ובחידוש הרעיון הציוני, ואני עזבתי משרד עורכי דין ובחרתי בשליחות חברתית". 

איילת: "אנחנו משפחה הכי מערכתית שיש. מרכז החיים שלנו הוא נתינה, חינוך וגיוס לצה"ל. בני הבכור, יוגב, סיים לאחרונה מסלול בסיירת גבעתי ונכנס לג'נין. יגידו שאני מפגרת או פראיירית? אז יגידו. אני לא יכולה אחרת".

בשום שלב לא הסתירה משפחת גולדין את ביקורתה על הממשלה. החל מהמחוות ההומניטריות לתושבי עזה ותנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים, דרך הסכם הפיוס שנחתם עם טורקיה ביוני 2016, שלפיו יועברו 20 מיליון דולר למשפחות ההרוגים והפצועים הטורקים שהיו על ספינת המרמרה, וכלה בהצהרותיו של ליברמן כי עסקת שליט השנייה לא תקרה במשמרת שלו. 

חמי: "הובטח לנו שהדר ואורון יהיו חלק מההסכם הטורקי, אבל ברגע האחרון זה לא קרה. הרגשתי שעובדים עלי ועל ביטחון המדינה. זו היתה הפעם הראשונה שבה הפנמתי שהדר לא חוזר. בתור נכד לסבא ולסבתא ניצולי שואה, נחרדתי כשחתמנו על הסכם שילומים".

איילת: "זו היתה נקודת שבר. החללים הופקרו. מיטב בנינו עלו על הספינה והותקפו באלימות, ואני תוהה מה עבר בראש של הלוחמים האלה כששמעו על ההסכם".

מימין: צור, חמי ואיילת גולדין // צילום: פיני מ. סילוק

לפני כחודשיים פרסם העיתון הלבנוני "אל־אחבר" כי ישראל נמצאת במשא ומתן מתקדם עם חמאס לביצוע חילופי שבויים, בתיווך רוסיה ומצרים. על פי הידיעה, תמורת מידע מוגבל כמו סרטון וידאו ישוחררו כל אסירי עסקת שליט שנעצרו בשנית. בשלב השני, כך נטען, יושבו הדר ואורון, ואיתם גם שלושה אזרחים ישראלים שעברו את הגבול לעזה - אברה מנגיסטו (30) מאשקלון, הנמצא בידי חמאס מאז 7 בספטמבר 2014; הישאם א־סייד (29), בדואי מהיישוב חורה המוחזק מ־20 באפריל 2015; וג'ומעה אבו גנימה (20) מח'שאם זאנה, כפר בלתי מוכר בנגב, שחצה את הגבול ב־12 ביולי 2016. גורמים ישראליים הכחישו את הידיעה. 

"אנשים בעבודה לחצו לי את היד בהתרגשות, אבל ידעתי שזה ספין", אומרת איילת. "מידע שקרי שחמאס מפיץ כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית שלו". 

צור: "ליאור לוטן עדכן אותנו במה שצריך. אנחנו לא מקשיבים לחמאס ולא נכנעים.

"מצד שני, ישראל צריכה להפעיל לחץ פסיכולוגי בחזרה. למשל, להתנות טיפול רפואי שמשפחות מעזה מקבלות בישראל. או לסרב לקנות תוצרת חקלאית מעזה. ולא לשחרר גופות של מחבלים.

"צריך לגרום לחמאס לרצות לשחרר את הדר ולהפוך אותו מנכס לנטל. במקום לעשות את זה, ליברמן עסוק בהתנצחות איתנו. לראשונה בישראל מצהיר שר ביטחון שצבא העם לא חשוב לו, וקורא להפקיר חיילים. בשבילו חייל הוא כמו כוס חד־פעמית: השתמשת - זרקת.

"המשפחות צריכות לעשות ביטוח פרטי לבנים שיוצאים לקרב, כדי לשלוח אחר כך יחידת חילוץ להביא אותם, כי ליברמן לא יעשה את זה. זה שפל חסר תקדים לאדם שמצהיר הצהרות לוחמניות ריקות כנגד חמאס, אבל משחרר כל הזמן גופות של מחבלים. אין לו מנדט להוציא חיילים למלחמה אם הוא לא יכול להתחייב שיחזיר אותם אם ייהרגו.

"כרגע יש הזדמנות היסטורית לשנות את המצב, וליברמן לא רואה אותה. אם סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים יכולות להפעיל לחץ על קטאר בגלל תמיכתה בטרור; אם שגרירת ארה"ב באו"ם מצהירה שנגמרו הימים שבהם חבטו בישראל; אם אבו מאזן יכול להצהיר שהוא מפסיק לשלם את חשבון החשמל של חמאס - אז רק אנחנו לא יכולים לעשות כלום? חמאס מתנהל כמו הבריון השכונתי והמדינה הגדולה שלנו מפחדת ממנו, למרות שיש לה את ההצדקה המוסרית". 

חמי: "המנהיגים שלנו אמורים להיות אנשי חזון ולהקרין חוסן לאומי, לא לדאוג רק לכיסא שלהם. אסור לתת לחמאס לנהל אותנו".

איילת: "יש דרכים ללחוץ על חמאס, ואני לא חושבת ששחרור מחבלים חיים היא אחת מהן. צריך לקבץ את טובי המוחות ולחשוב איך מחזירים את הדר ונלחמים שלא יחטפו עוד חיילים". 

מה יקרה ביום שאחרי שובו של הדר?

צור: "הוא יקבל סוף סוף את המקום הראוי לו, ואנחנו נוכל להתעסק בזיכרון שלו ובשיקום החיים שלנו". 

•   •   •   •   •

ליאור לוטן: "הדיון הציבורי נותן יתרון לחמאס"

אל"מ (מיל') ליאור לוטן, שפרש השבוע מתפקיד המתאם לענייני שבויים ונעדרים במשרד ראש הממשלה, ניאות השבוע לדבר על הקשר שלו לאחיו של הדר גולדין.

"לכל אחד מאיתנו יש את הריחות, המקומות והזיכרונות שמזכירים לו את הילדות והערכים שעליהם גדל, גם כשהוא נמצא במקומות מרוחקים. זה מה שאני מרגיש כשאני מדבר עם אחיו של הדר.

"צור מזכיר לי את השיר 'ארץ הצבי', שיר אגדי של תלמה אליגון שאומר: 'אז ארץ הצבי, את דמעותיה, אל מול קידוש השם כבשה'. טסתי עשרות פעמים במסוקים ובמבצעים כשאני מזמזם לעצמי את השיר. 

"כשאני מדבר עם איילת, אני שומע את 'ירדה השבת על גבעת גינוסר', שיר שהוא הרוגע, היציבות והשלווה. חמי הוא משהו אחר, הוא נוקב וחזק, ואני צריך לחשוב על שיר שמתאים לו.

"השיחות עם שלושתם הן כמו לשמוע את שירי ילדותי. הם המחויבות, המסירות, ואפילו מעט התמימות. הרגשתי איתם כמו במפגש של עולמות".

תמשיך לשמור איתם על קשר גם אחרי ההתפטרות?

"כשהייתי בתפקיד הרגשתי מחויב למשימה, כמו כל משימה אחרת שלקחתי על עצמי בחיי. עד היום המשימות שלי היו בחושך, מול אויב, ופה זה היה כל כך מטלטל. פגשתי אנשים שרמת המחויבות שלהם ותפיסת העולם הערכית שלהם היו גבוהות מאוד. אין ספק שזה משפיע על האופן שבו אתה מבצע את המשימה". 

היה לך קשה?

"אני לא מכיר את המילה קשה. זה היה מאתגר".

איך אתה מרגיש עם הטענות של משפחת גולדין על כך שננטשו?

"הם לא הפנו את הטענות אלי. אני בקשר שוטף ויומיומי עם המשפחה, בעיקר עם ההורים שמחה ולאה. וכמו שאני אומר להם ולשאר המשפחות - אני נשאר מחויב להם לכל דבר, לכל מקום ולכל זמן". 

אתה מזדהה עם הטענות שלהם? 

"זו היתה משימה רגישה, וצריך להיזהר בתחושות של המשפחות ולהיזהר שלא לתת לחמאס נקודות חינם במאבק שהוא מנהל על גבן. זה לא יהיה נכון שאשתתף בדיון הציבורי שמתנהל בימים אלה, בגלל הרגשות שצפים ובגלל ההכרח לנהוג ברגישות מול המשפחות. השתתפות שלי בדיון כזה בימים אלו תהיה הישג לחמאס.

"כל דיון ציבורי בישראל הוא חלק מתפיסת ההפעלה של חמאס. המטרה שלו היא ליצור בקיעים בציבור הישראלי בנושא השבויים והנעדרים, וכך הוא מרוויח. ככל שייצור אצלנו ספקות גדולים יותר, כך יוכל לדרוש מחירים גבוהים יותר. איילת, חמי, צור והוריהם, ושאר משפחות הנעדרים והשבויים, הם הסיבה שאני לא לוקח חלק בדיון הציבורי".

לוטן. "הכרח לנהוג ברגישות" // צילום: גדי דגון

•   •   •   •   •

מלשכת ראש הממשלה נמסר: "ראש הממשלה ונציגיו פועלים בכל זמן, לרבות בימים אלה, להשלמת המשימה להשבת הבנים הביתה. בפגישות שערך ראש הממשלה נתניהו עם בני משפחת גולדין קיבלה המשפחה עדכונים באשר לפעילות המתבצעת ונדונו כיווני פעולה והצעות לפעולה, לרבות כאלו שהועלו על ידי המשפחה. לא היתה כל הבטחה שהחיילים יהיו חלק מהסכם הפיוס עם טורקיה". 

מלשכת שר הביטחון נמסר: "שר הביטחון אביגדור ליברמן מכבד, מעריך ומוקיר את משפחת גולדין. הוא מחויב באופן אישי להשבת חיילי צה"ל הדר גולדין, אורון שאול ושאר הנעדרים, ולהשבת האזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה. שר הביטחון מלווה באופן אינטנסיבי את הצוותים העוסקים בנושא, והסוגיה היא בין המרכזיות המונחות על שולחנו באופן קבוע. שר הביטחון יוסיף ויפעל כדי להשיב את הבנים, והוא רואה בכך חשיבות ערכית ומוסרית עליונה, בראש ובראשונה כלפי המשפחות, וגם כלפי צה"ל ומדינת ישראל". √

tala@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו